פעם, לפני לא מעט שנים, בבתי הספר הממלכתיים היו מעבירים שיעורי חינוך מיני. היו מחלקים את הכיתה לבנים ולבנות ומסבירים לכל קבוצה אילו שינויים יחוו בגופם. לאחר מכן היו מאחדים את הקבוצות ומסבירים להם איך תינוקות באים לעולם. ככה, פשוט. בלי להיכנס לעולם האישי הפרטי, זה שאמור להיות חשוף רק לפני הקרובים להם ביותר: ההורים, האחים, החברים הקרובים ביותר.
היום זה כבר לא המצב. היום בית הספר מרשה לעצמו להיכנס לנבכי נשמתו של התלמיד ו'לסייע' לו למצוא את עצמו גם ללא שיתוף ההורים. היום, כאשר אנחנו כבר יודעים ורואים שיש גופים בעלי אג'נדה מסוימת שנכנסים לתוך המערכת, לעיתים אפילו במימון זר, אנחנו מבינים שהמצב הרבה יותר מסובך, הרבה יותר מסוכן.
לא מזמן התקשרה אליי אימא וסיפרה לי שבתה, בת עשרה, החליטה שהיא רוצה להיות בן. ככה משום מקום. האם מספרת שמדובר בילדה שהייתה הכי ילדה שיכולה להיות, ונדמה שקמה בוקר אחד והחליטה שהיא רוצה להיות בן. חוץ מהוריה כולם עם הילדה בעניין. היא החליפה שם לשם של בנים, החליפה סגנון לבוש, ועכשיו מתנהלת כמו בן.
לא אתייחס לסטראוטיפים המובנים מאליהם היוצאים מהפעולות הללו, אומר רק שאימוץ חיצוני של הצד השני (בן לבת ובת לבן) רק ממחיש עוד יותר את ההבדלים הברורים בין זכר לנקבה. לענייננו, האם בעצם ביקשה לדעת מה עליה לעשות במצב כזה. אני לא אשת מקצוע, הסברתי כמה פעמים, ושיתפתי אותה במידע שיש בידי.
אחד הדברים הכי חשובים הוא שמירת הקשר הטוב עם הילדים. אנחנו לא רוצים להרחיק אותם ולאפשר את הניתוק הזה כדי שבית הספר לא ינקוט את שיטת ההסתרה. השיטה הזו קיבלה עכשיו חיזוק בהנחיות החדשות שהוציאה שרת החינוך בדרך של מכבסת המילים הידועה של הפרוגרס: "שמירה על סודיות ופרטיות". על פי ההנחיות הללו, "החוק מחייב שמירה על פרטיותו של אדם ומתנה העברת מידע באישורו, למעט במקרים בהם יש חובת דיווח. בהתאם לכך, שיתוף ההורים ייעשה רק בהתאם לרצון התלמיד/ה. חשוב ליידע את התלמיד/ה שהשיחה נשמרת בסודיות".
אותה עמותה החליטה לערוך 'שבוע הנערה' לחיזוק הערך העצמי של הנערות ומבקשת להעביר את השיעורים הללו בכיתות מעורבות בלי לפצל את הכיתה. כלומר, על הנערים להיות חלק מתהליך חיזוק הערך העצמי של הנערות. אני בעד תהליכים לחיזוק הערך העצמי של נערות. גם לי יש בנות, וחשוב לי שהן יכירו בערכן וידעו את יכולותיהן. הדבר היחיד שלא ברור לי הוא מדוע הדבר צריך להיעשות על חשבון הבנים. האם אי אפשר לחזק ערך עצמי בלי להתייחס למישהו אחר?
משום מה לא כתוב בהנחיות דבר על חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות וגם לא על סעיף 15 לחוק, שלפיו אפוטרופסות ההורים כוללת חובה וזכות לדאוג לצורכי קטין, לרבות חינוכו ולימודיו. מוזכרת רק חובת הפרטיות של הילדים.
אני עוד זוכרת שכשאני הייתי ילדה היו מספרים לנו שהזכות לפרטיות בבית היא זכות יחסית. אחר כך, כשהגיעו הטלפונים הניידים, סיפרו שכדי לשמור על הילדים כדאי שההורים ייכנסו מדי פעם לטלפונים. היום, עם קבוצות הוואטסאפ המגוונות ולעיתים אלימות, הורים רבים מופתעים כשהם מגלים שהילדים שלהם מוחרמים או עוסקים בדברים אסורים.
הפרטיות חשובה, אך כמו כל דבר בחיים, כדאי שתהיה במידה הנכונה. במידה רבה מאוד חלק מהתופעות החדשות הללו מתגברות ומועצמות בגלל הרשתות החברתיות, ויש לשים לב שמדובר באזור מסוכן מאוד. לכן צריך לשים לב ככל האפשר לזמן המוקדש לרשתות ומה בדיוק נצפה בהן. הפרוגרס כמו הפרוגרס יודע להסוות את התכנים, ולנו לעיתים קשה לגלות אותם, אך אם מתעמקים, זה אפשרי.
השבוע הופתעתי לגלות שבשיעור חינוך הועבר שיעור בנושא אי-שוויון מגדרי. לכאורה שיעור חשוב על פערים חברתיים בין גברים לנשים. כששאלתי מה בדיוק עשו בשיעור הזה גיליתי שחילקו את הכיתה לבנים ולבנות וביקשו ליצור שמש אסוציאציות לביטוי אי-שוויון מגדרי. אחת הבנות רשמה בין השאר "הטרדות" בשמש של הבנות. אחד הבנים רשם בין השאר "הטרדות" בשמש של הבנים.
הבנות קפצו מייד שזה שוביניסטי. הנער שאל שאלה: אילו הייתי מעלה סרטון לטיקטוק שבו אני שואל מי הנערה הכי חתיכה (אני מעדנת) בבית הספר, מה הייתם אומרים? מדוע זה בסדר שבאחד הסרטונים בטיקטוק שואלת נערה מי לדעתם של הצופים הוא שחקן הכדורגל החתיך ביותר במונדיאל? לא מי השחקן הטוב ביותר, לא למי הטכניקה הטובה יותר או מי המהיר ביותר, אלא מי הכי חתיך. למה זה עובר בשתיקה? האם זו לא החפצה?
אגב, גיליתי גם שזה לא היה השיעור היחיד בנושא אלא שמדובר במערך שיעורים של עמותה חיצונית שנכנסת לבית הספר. אומנם את השיעור הזה העבירה המחנכת, אך השיעור לא נבע ממנה אלא מאותה עמותה, שלא הכרתי קודם וגם לא יידעו אותנו שמגיעה לבית הספר.
אותה עמותה החליטה לערוך 'שבוע הנערה' לחיזוק הערך העצמי של הנערות ומבקשת להעביר את השיעורים הללו בכיתות מעורבות בלי לפצל את הכיתה. כלומר, על הנערים להיות חלק מתהליך חיזוק הערך העצמי של הנערות. אני בעד תהליכים לחיזוק הערך העצמי של נערות. גם לי יש בנות, וחשוב לי שהן יכירו בערכן וידעו את יכולותיהן. הדבר היחיד שלא ברור לי הוא מדוע הדבר צריך להיעשות על חשבון הבנים. האם אי אפשר לחזק ערך עצמי בלי להתייחס למישהו אחר?
אחד השיעורים החשובים ביותר שבעיניי חשוב להעביר לילדים הוא שהם טובים בזכות עצמם. המדד של הערך העצמי הוא לא ביחס למישהו אחר. אני לא צריכה להקטין מישהו אחר כדי להרגיש שאני גדולה. זה נכון תמיד. אילו היינו מתמקדים בחיזוק הערך העצמי של כל נער ונערה, תופעות כאלה ואחרות לא היו עולות באלפי אחוזים.
תדברו עם הילדים שלכם על כל הדברים הללו ותראו איך אתם מפתחים אצלם מערכת חיסון כזו שתדע להתמודד עם כל התופעות החדשות הללו. בוודאי אתם שואלים את עצמכם אם יש 'שבוע הנער'. התשובה היא לא.
