כלה קרואה בנעימה

נחשיקו

"צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ. בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ – זֶה מַתַּן תּוֹרָה, וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ – זֶה בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁיִּבָּנֶה בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ" (תענית כו ע"ב)

נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

הַגְבִּיהַּ פְּנֵיהֶם אֶל עַל וְיַבִּיטוּ קָדִימָה, אֶל הַיַּעַד

הַכֹּה מְצֻפֶּה וּמְיֻחָל

יוֹם וְעוֹד יוֹם נִסְפָּר

כָּל יוֹם וּמַשְׁמָעוּתוֹ

וְרַק בְּהִשָּׁלֵם כֻּלָּם

נָבוֹא אֶל יוֹם חֲתֻנָּתוֹ

וְדָרְשׁוּ: זֶה מַתַּן הַתּוֹרָה

בְּרִית כְּרוּתָה לַשָּׁמַיִם

וְעַד כָּל פִּרְטֵי גֶּשֶׁם וָחֹמֶר

יָאִיר אוֹרָהּ שִׁבְעָתַיִם.…

ירושלים

טליה אביעד

יְרוּשָׁלַיִם

יְרוּשָׁלַיִם שֶׁלִּי

אַלְפֵי דְּמָעוֹת אֵלַיִךְ זוֹלְגוֹת

אֶת תְּפִלּוֹתֵינוּ הֵן נוֹשְׂאוֹת

לִמְרוֹמֵי הַשָּׁמַיִם

אֶל גַּן הָאֱ-לֹהִים.

יְרוּשָׁלַיִם

בַּשְּׂרִי נָא בְּשׂוֹרוֹת

הָאִירִי לָנוּ בְּאוֹר הַיְּקָרוֹת

שֶׁעָלַיִךְ זֹהֵר

וּמֵאִיר לַתְּפוּצוֹת.

יְרוּשָׁלַיִם

זֶהוּ יוֹם חַגֵּךְ

הָסִירִי עַצְבוּתֵךְ

פִּתְחֵי שַׁעֲרֵי שִׂמְחָתֵךְ.…

אחרון בידי?

סיון דנציג

כשנולדתי קיבלתי קלפים.

תכונות, מחשבות, רגשות

איתם שיחקתי

לפעמים הצלחתי

לפעמים נכשלתי.

יש פעמים שבכיתי על קלף שלא קיבלתי,

אך לא ראיתי את המתנה מעבר שמחכה לפינה

הקלף המנצח שהחזקתי ביד רפויה!

קיבלתי גם קלף יחיד ומיוחד.…

לחשוב על החברים גם אחרי החתונה

אברהם

איזה כיף שיש המון חברים. המון חברים בכל מיני צבעים. איזה כיף שהחברים מתחתנים. והכי כיף בעולם שחברים קרובים מתחתנים. וכאן אני פונה לחברים הנשואים של הרווקים: אתם עדיין חברים. אז בחייאת, תהיו חברים טובים.…

בלי מסכים ובלי מסכות

נחלה בן יעקב

חייבים ריגוש. חייבים רעש. חייבים מה שימלא את האוויר
כבר אי אפשר לשבת ככה ולחשוב בסתם יום בהיר
גם לא בלילה חשוך או ביום גשום
מצמד המילים 'שום דבר' מכירים רק את השום
כבר אין כזו מציאות כמו פעם סתם לשבת כך בשקט
ואפילו אם זה לא סתם, גם אם יש מטרה מוגדרת
אי אפשר להיות בראש צלול ונקי באמת
חייבים שירים, חייבים דו-שיח, השקט נדמה כאויב, מין סכנה תמידית שמרחפת
ועם השירים אתה בורח בלי לדעת מאיפה או לאן
כשבעצם זה לברוח מעצמך כמה שיותר רחוק מכאן
והרצון להתרחק כמה שיותר ועם זאת להישאר הכי קרוב
כבר לא מבין את עצמך ואפילו לא יודע מה אתה רוצה לחשוב
יודע לא יודע, מבין לא מבין, זו אשליה של שקט
האמת מרה, האמת כואבת, כי במוח הכול סחרחורת
וכמה אבסורדי שגם זה נכתב בשיר
אבל לא משנה אם זה ביישוב, בכפר או בעיר
שירים הם בערך הדרך היחידה שעוד נותרה שבה אפשר להעביר מסרים
ומי יודע אם גם זה יישאר בעוד משהו כמו שני עשורים
ואפילו סתם כך לשבת ולהתבונן כבר אי אפשר בנחת
הכול מהר, הכול לחוץ, ותמיד צריך עכשיו לקחת
ואם סתם תשב ותביט על מה שקורה סביב
מייד יגיע מי שישאל אם הכול בסדר ויוודא שבנפש יש אביב
זה ייראה מוזר, זה ייראה חריג, לא משהו שרואים כל יום
ואם תבהה במסך פתאום זה יהיה בסדר ופתאום ייתנו לזה מקום
מתי נלמד להיות גם קצת עם עצמנו באמת ובכנות?…

איך נלמד תנ"ך?

תהילה בצלאל

איך נחנך ליראת שמיים

כשיש בשבוע מעט שיעורים בתנ"ך

וגם אותם מעבירים באופן מגוחך?!

איך נחנך למידות וערכים

כשהשדר הסמוי והגלוי הוא שמה שחשוב זה להצליח במספרים?

איך ילדים ירגישו מוצלחים

אם הם כל הזמן נמדדים בציונים?…

לא נסור איש לביתו – על המחאה נגד הרפורמה המשפטית

 יוסף פרנק

"לֹא נֵלֵךְ אִישׁ לְאָהֳלוֹ וְלֹא נָסוּר אִישׁ לְבֵיתוֹ" (שופטים כ, ח).

קריאה זו של עם ישראל לאחר סיפור פילגש בגבעה מהדהדת באוזניים כשרואים את המחאה על הרפורמה המשפטית.…

מה שמאחורי הקיר

יעל

עשרה בטבת. לפני אלפי שנים התבשרנו על גלות ועל חורבן שעתידים להגיע. אני נכנסת לרחבת הכותל,

כל כך הרבה יהודים, ברוך ה', יושבים מתפללים מכל המגזרים, קבוצה של בנים שרים על בית המקדש, על החורבן, על הגלות, על הגאולה.…