רשות הדיבור בהר בחקתי

 

אחרון בידי?

סיון דנציג

 

כשנולדתי קיבלתי קלפים.

תכונות, מחשבות, רגשות

איתם שיחקתי

לפעמים הצלחתי

לפעמים נכשלתי.

יש פעמים שבכיתי על קלף שלא קיבלתי,

אך לא ראיתי את המתנה מעבר שמחכה לפינה

הקלף המנצח שהחזקתי ביד רפויה!

קיבלתי גם קלף יחיד ומיוחד.

שונה הוא מכל האחרים,

ביטול קלף אחרון בידי

הזדמנות נוספת

לשחק בקלפים הנותרים במשחק החיים.

 

צועדים אל תוך הקיר?

יאיר א'

עם ישראל, עם שצועד מעודו עד היום הזה, לפעמים לאט לפעמים מהר, העיקר צועדים. מצעד הדגלים, שמצליח לעורר מדי פעם סערות כל שהן, פוגע בנקודות רגישות ומדויקות. כן, אנחנו בעלי הבית על ירושלים. כן, איש לא יקבע לנו איפה להיות ומה לעשות ,וכן, איש אינו מפחיד אותנו. חזרנו לירושלים, ולא נזוז מכאן לעולם.

בכ"ח באייר תשכ"ז כבשו לוחמינו הגיבורים את הר הקודש, מקום המקדש. זו התרוממות רוח שלא היה כדוגמתה: הבנים שבים לבית! הרעיה חוזרת לדודה אוהבה, ובתוך כל זה עם ישראל בוחר לחזור לעמדת הבן המתרפק על רחמי אביו ואהבתו, למקום הרגיל והנעים של אלפיים שנה, אנו נוגעים באבני הכותל המערבי!

והנה אנחנו חמישים ושש שנים אחר כך צועדים בשמחה וריקודים ובהתרגשות גדולה בירושלים המשוחררת! אך מה אעשה שבתוך כל זה תחושותיי הן שבכל שנה אנו צועדים ומתרסקים היישר אל הקיר? הלב מתבייש וצועק: מתי נפסיק לרחם על עצמנו? מתי נקום ונעשה למען הר ה'? אנחנו יודעים לקום ולעשות, לפעול ולא להרפות, אבל משום מה זה נעצר כשמגיעים לנקודת הקודש הכי מרכזית שיש.

ובכן, לא באתי לשכנע יהודים לעלות להר ה'. להיכנס להר לא כולם יכולים, אבל איך נגרום לעצמנו להתקדם מחשבתית ונפשית מהכותל אל עבר הבית? איך נגרום לרתיעה ולהסתייגות להפוך לכסיפה ולמעשים? התשובה היא שנצליח אולי אם נתקדם מעשית.

אם כן, מתי נצעד לשערי הר הבית? מתי נעמוד בכניסה לבית ונבקש להיכנס, ולא בכניסה האחורית, קצת כמו גנבים?

פתחו לי פתח כחודו של מחט, ואני אפתח לכם פתחו של אולם!

ציון דורש אין לה – מכלל דבעי דרישה. אם לא נדרוש, לא נמצא. חמישים שנה אחר החזרה למקום המקדש עלינו לעבור שינוי תודעתי עמוק. לא מתפללים, דורשים. חוקרים ומוצאים את מקום המקדש והמזבח, משקיעים בלימודי הקודש והמקדש, מסובבים את מקום המקדש, בונים את המקדש בליבנו ובליבות כל עם ישראל, מתכוננים לגאולה. משנים כיוון, משנים תודעה!

ברוך ה' בדורנו לא חסרה הפעילות לאנשי רוח ולאנשי מעשה, והצורך רב. איפה סדר קודשים שלנו? ואיפה סדר טהרות שלנו? פרה אדומה, קורבן פסח, אנחנו שוכחים אותם?

יהיו מי שמתוך יראת הקודש (והמקדש) שלהם יפחדו או יחששו לעסוק בעניינים חמורים אלו, אך אנו, כמו שהתמלאנו עוז גבורה ואמונה למען העשייה בהגדלת תורה, קירוב לבבות, יישוב ארצנו הקדושה ועוד ועוד אתגרים רבים ומשימות חשובות, כך נזכה יחד, עם כלל ישראל, לצעוד עוד צעד בתהליך גאולתנו.

לכן נמשיך לצעוד בסבלנות ובאמונה, ובשנה הבאה בירושלים הנבנית!

 

חולצה אחידה למצעד

דוד

נתחיל בסיפור: ביום ירושלים ה-49 יצאנו עם הישיבה לריקוד הדגלים המסורתי. כדרך כל הישיבות הוציאה גם הישיבה שלנו חולצות שמודפס עליהן סמל הישיבה. הכנו את הדגל הכי גדול שיכול להיות כדי שכולם ידעו: הישיבה שלנו נמצאת כאן, ובגדול! שרנו שירים, רקדנו והשתדלנו שכולם ישימו לב מי החברה השמחים שכאן, שרוקדים בהתלהבות ובשמחה, ומאיפה באו. נכנסנו למרוץ מול שאר הישיבות.

הגענו לשער שכם ועשינו מעגל גדול של שירי נשמה ודבקות, ופתאום אני רואה דגל גדול של ישיבה אחרת במעגל שלנו! ישר קפץ לי לראש: איפה הדגל של הישיבה שלנו?! שחס וחלילה לא יחשבו כל הצלמים (וגם הצועדים, אבל זה חשוב פחות…) שהמעגל הוא בחסות ישיבה אחרת.

פתאום תפסתי את עצמי: איזה שפל. זה מה שאני חושב באמצע מעגל של שמחה וכיסופים על ירושלים שבידינו ועל הדרך שאנחנו עושים ונעשה בדרך לגאולה שלמה? זו התכלית של הצעדה הזאת ביום הגדול והקדוש הזה? לעשות שרירים ולהוכיח שאנחנו הישיבה הכי טובה? לאן הגענו?! לצערי אני לא בטוח שאני היחיד שמנסה לעשות ואסח ולהראות מי הכי טוב.

ירושלים, העיר הקדושה ביותר לעם היהודי, עיר הבירה שלנו, היא עיר שמאחדת את כל חלקי העם. לא סתם צה"ל הוא ששחרר את ירושלים ולא לוחמי המחתרות. צריך אחדות בשביל להיות בירושלים: פירוד ושנאת חינם הם בדיוק ההפך ממהות העיר והיום. ירושלים נמצאת ביום חגה – ומתביישת.

זה לא חייב להיות ככה. אפשר להפוך את יום חגה של ירושלים ליום של אחדות, של שמחה אמיתית ונקייה, בלי קטנוניות של "תראו אותי".

אפשר להוציא חולצות אחידות לכל הישיבות, אותה גלופה בלי שם או סמל של ישיבה מסוימת. אפשר לרקוד עם דגל ישראל במקום עם דגלי הענק של הישיבות, וזה כל כך טבעי ומתבקש.

המחשבות האלה עברו בראשנו לפני שש שנים, ומאז כל כך הרבה השתנה! כבר שש שנים שאנו צועדים בגאווה בכל שנה בחולצה אחידה לכבודה של ירושלים! סניפים, ישיבות, אולפנות, תיכונים – אנו מתאחדים לכבוד ירושלים בגאווה ובלב מלא שמחה ואהבה. מוזמנים להצטרף ולצעוד איתנו מתוך אחדות!

058-6490796

יום ירושלים שמח!

 

 

מתקני העולם

יהושע אודרברג

 

בַּדֶּרֶךְ לַהַפְגָּנָה:

אִם תִּתְקְעוּ בַּדֶּרֶךְ – תִּתְקַשְּׁרוּ לַחֲרֵדִי

אִם מִישֶׁהוּ יִפָּצַע – תִּתְקַשְּׁרוּ לַחֲרֵדִי

אִם לֹא יִהְיֶה לָכֶם אֹכֶל לָתֵת לְעָנִי בְּצַד הַדֶּרֶךְ – אַתֶּם כְּבָר יוֹדְעִים, תִּתְקַשְּׁרוּ לַחֲרֵדִי

אִם תִּתָּקְלוּ בִּתְאוּנָה וּכְבָר אֵין אֶת מִי לְהַצִּיל, לֹא לִשְׁכֹּחַ – לְהִתְקַשֵּׁר לַחֲרֵדִי

אִם יָקָר לָכֶם מִדַּי וְתִרְצוּ לַחֲסֹךְ, אַל תִּתְעַצְּלוּ, הִכַּנְּסוּ אֶל הַחֲרֵדִי.

אִם תִּצְטָרְכוּ עֵזֶר, יֵשׁ מִצִּיּוֹן

אִם חֶסֶד, יֵשׁ נָעֳמִי

עֶזְרָה בְּמַחֲלָה שֶׁ'אָסוּר לוֹמַר אֶת שְׁמָהּ'? יֵשׁ מְנַחֵם

צְרִיכִים יָד? שָׂרָה כָּאן בִּשְׁבִילְכֶם

וְאִם כָּל זֶה לֹא עוֹזֵר, וַעֲדַיִן צְרִיכִים נַתָּב אַלְחוּטִי, לְהַגִּיעַ לָרוֹפֵא הַנָּכוֹן – עֶזְרָה לְמַרְפֵּא.

מְחַפְּשִׂים סִבָּה לְקִיּוּם הָעוֹלָם? תְּנוּ לַחֲרֵדִי לִלְמֹד.

 

אָז הִנֵּה לָנוּ שְׁסָ"ה יָמִים שֶׁל שִׁוְיוֹן

שֶׁל אֲנָשִׁים הַנּוֹתְנִים רָמָ"ח עַצְמוֹתֵיהֶם

וּבִשְׁבִיל הַפְּרוֹטוֹקוֹל – גַּם אֶת הָרֹמַח יַחֲזִיקוּ רַבִּים מֵהֶם.

 

זֶה אַף פַּעַם לֹא נִגְמַר

 

 

אנשי האידיאל

רובי

מְנֹעָרִים מִכָּל הוֹד וְרֵיקִים מֵהָדָר

רְחוֹקִים מִכָּל רֹשֶׁם שֶׁל עָבָר מְפֹאָר;

יְחֵפִים מִמַּעַשׂ גָּדוֹל וְחָפִים מֵעֲמַל –

מָצָאתִי קִסְמְכֶם, אַנְשֵׁי הָאִידֵאָל.

 

בְּאַמְתַּחְתָּם לֹא יִהְיוּ הַבְטָחוֹת נִפְלָאוֹת,

סִפּוּרִים מְסַמְּרִים וּגְבוּרוֹת עִלָּאוֹת,

מְאֹרָעוֹת יוֹצְאֵי דֹּפֶן, עִנְיָנִים מְרַגְּשִׁים

לְיַד זֹאת, כָּךְ נִדְמֶה, הֵם חוֹלְפִים אֲדִישִׁים.

 

מָה יַדְלִיקֵם? הוֹ, הַנִּיצוֹץ הַבּוֹעֵר

מָה עַז בְּעֵינֵיהֶם עֵת כּוֹחוֹ מְדַהֵר

הָרָצוֹן הַגָּדוֹל, הֶחָזוֹן, הַשְּׁאִיפָה;

הָעֶרְגָּה, הַשְּׁקִיקָה, הַדֵּעָה הַמַּקִּיפָה.

 

עֵת יִנְאֲמוּ בְּרֹב תּוֹקֵף עַל צַו מַצְפּוּנָם

יַנְהִיר וְיַבְהִיר לוֹ בְּרָקוֹ בְּעֵינָם

יִלְהֲטוּ הַזְּרוֹעוֹת בְּרֹב עֹז, בְּכֹחַ עַז

אִם תִּשְׁאָלֵם עַל דַּרְכָּם הַנּוֹעָז.

 

וּבַאֲשֶׁר יֵלְכוּ, בְּעֲנָוָה, בְּשֶׁקֶט, בְּנַחַת

בְּצַעַד נִנּוֹחַ וּבְרֶגֶל בּוֹטַחַת

יְצַוּוּ לְרַבִּים אַחֲרֵיהֶם אֶת הַשְּׁבִיל,

בְּלִי דַּעַת אֶת מִי בָּחֲרוּ לְהוֹבִיל.

 

מָה יָשְׁרָה נַפְשְׁכֶם, הוֹ, אַנְשֵׁי אִידֵאָל!

מָה רָחָב לְבַבְכֶם, מֶה עָשִׁיר וְלֹא דַּל

מְכֻוָּנִים, מְדֻיָּקִים וְיָפִים מַעֲשֵׂיכֶם,

הוֹ אַנְשֵׁי אִידֵאָל, לוּ יְהִי חֶלְקִי עִמָּכֶם.

 

מכה בפטיש

יוסף סנדו, מאמן לחתונה

כַּמָּה כּוֹאֵב לְךָ

כְּשֶׁאַתָּה דּוֹפֵק בְּיַד יָמִין

אֶת יַד שְׂמֹאל

וּמָה אַתָּה מַרְגִּישׁ?

נְקָמָה, כַּעַס, תִּסְכּוּל

וּבְכָל זֹאת בָּרוּר לְךָ

שֶׁאַתָּה לֹא מַחֲזִיר.

אֶת מְקוֹם הַפַּטִּישׁ

אַתָּה לֹא לוֹקֵחַ

אֶת כַּמּוּת הַכְּאֵב

אַתָּה לֹא מַכְפִּיל

בְּאַהֲבַת עַצְמְךָ,

הֲרֵי אַתָּה רָגִיל.

וְאִם אִשְׁתְּךָ בְּךָ פּוֹגַעַת

אַתָּה לֹא תִּרְצֶה

לִרְאוֹת אוֹתָהּ דּוֹמַעַת

כִּי הִיא חֵלֶק מִמֶּךָ.

תַּקִּישׁ אָחִי, וְתַשְׁלִיךְ

תִּקַּח גַּם חֵלֶק בְּתַהֲלִיךְ

כָּל יִשְׂרָאֵל כִּגְוִיָּה מְאֻחֶדֶת

בְּלֵב אֶחָד וּנְשָׁמָה מְיֻחֶדֶת

גַּם כְּשֶׁאַתָּה לֹא מַסְכִּים

אַל תִּתְיָאֵשׁ מֵהָאַחִים

גַּם כְּשֶׁעֶלְבּוֹן הוּא מְנַת חֶלְקְךָ

אָחִי, אַל תַּכֶּה בְּאָחִיךָ

בַּפַּטִּישׁ מַסְפִּיק הִשְׁתַּמְּשׁוּ אוֹיֶבְךָ

אַל נָא אָחִי תִּקֹּם

מָה מוֹעִיל לַחֲזֹר וְלִדְפֹּק

כִּי הֲרֵי אַתָּה וְהוּא אֶחָד

אַל תִּשְׁתַּמֵּשׁ בַּסַּכִּין הַחַד

אַל תִּגְזֹר לַחֲתָכִים וּפְלָגִים

וְכָךְ תְּקָרֵב גְּאֻלַּת עוֹלָמִים!