רשות הדיבור וישב
אני רואה אותך
א"כ
אם נבלת באמצע יום חורפי
אם נרקבת בייאוש ובריכוז עצמי
אם ביקשת ללכת בלי לשוב
אם גם היום הרגשת כה עצוב
אם שמעת מסוקים בשמיים
אם כך פתאום התמלאו בדמעות העיניים
אם ניסית ואף אחד לא הבין
אם לִמְרק החיים ביקשת תבלין
אני רואה אותך, אני יודע
אני בוכה איתך, אתה לא שומע
אני כואב את כאבך
אני מתפלל פה לשלומך
אני רואה אותך, אני שומע
אם שוב קמת בלי רצון
ושוב בלט החיסרון
ולא רצית גם לא לחדול
אם בכית בלי קול
אני רואה אותך, אני מקשיב
ואני נשרף, כן, זה מכאיב
אני נחנק כאן איתך
אני תפילה שתמצא את דרכך
אם הכול נראה טפל
וחשק אין להתפלל
אם העולם סוגר אותך
רק תזכור, אני איתך.…
חמלת שטן לעומת חמלה של נצח
- יש כאן דפוסי חשיבה שונים מהיסוד. אין אפילו טעם לשכנע.
יש מי שמביטים ומרחמים רק על חייל אחד שנחטף ומוכנים לתת בעבורו הכול. יצאו בקמפיינים, ילחצו וידברו באנושיות ובחמלה. ולעומתם יש מי שכבר אז הביטו גם על גלעד שליט בכאב עצום, אבל גם על הילדים ועל האימהות שנרצחו ושנחטפו בשמחת תורה.…
מאסופת שירי הלוחמים 'הנני', שנאספה בימים הללו בקרבות המערכה.
נחשון מאיר
סמ"ר במילואים, לוחם בגדוד 8226, חטיבה 11, קשר מפק"ץ
ייתמו ימי חצב
כַּחֲצָבִים שֶׁנָּטַע יְהוֹשֻׁעַ
וְהֶעֱמִידָם בְּקַצְווֹת אַרְצֵנוּ
חֲסִינִים מִפְּנֵי חַיּוֹת הַבַּר
מַעֲמִיקִים שֹׁרֶשׁ
נִצָּבִים חַיָּלֵינוּ בַּגְּבוּלוֹת
כַּחֲצָבִים הַבּוֹקְעִים בְּקֵץ הַקַּיִץ
צוֹבְעִים שְׂדוֹתֵינוּ בְּשַׁלְהֶבֶת לְבָנָה
מְרַצְּדִים נֵרוֹת נִשְׁמוֹת אֲהוּבֵינוּ
בַּיָּמִים הַנּוֹרָאִים הָאֵלֶּה
לוּ נִדְמֶה לֶחָצָב
עוֹד פַּעַם אַחַת
וּבְתֹם טַבְּעוֹת תִּפְרְחוֹתָיו לְהִפָּתַח
מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה כִּסְפִּירָלָה בּוֹעֶרֶת
עֵת רֶדֶת הַגֶּשֶׁם הָרִאשׁוֹן
הַשּׁוֹטֵף אֶת הָאֵשׁ
יִתַּמּוּ נוֹפְלֵינוּ לַמָּרוֹם
וְלֹא נַדְלִיק עוֹד
נֵרוֹת נְשָׁמָה
נתנאל אלינסון
לוחם במילואים בפלס"ר צנחנים
שיחה מהמילואים
– מָה שְׁלוֹמֵךְ, אֲהוּבָה?…
נתניהו יודע היטב שאין שליטה ביטחונית בלי התיישבות
כשרוצים לדבר על מושג ביטחוני כמו "שליטה ביטחונית על רצועת עזה", צריך להתחיל בנקודת המוצא שכל הניתוחים האלה הם רק נגזרות לשיח הערכי והיהודי היסודי שלנו. המניעים הציוניים היו וגם ימשיכו להיות תנ"כיים ובעלי ערכים של ייעוד ולא מניעים הישרדותיים.…
רשות הדיבור- תולדות
מלחמה כשאני בת 12
עטרה
בשבת בבוקר, בשש וחצי, באמצע החלום היפה, הייתה אזעקה. כמה היו? לא יודעת, לא ספרתי.
אבל מה שכן ידעתי זה שאסור לצאת מהבית.
כל החג היינו בתוך הבית, האחים ואבא היו כל היום בכיתת הכוננות, ובערך ב-12 אבא התקשר
(שבת, כן?…
לא כולם טעו
- ככל שהזמן עובר הדמעות של המלחמה הזאת מתחילות להשתחרר. לאו דווקא דמעות עצב. תערובת רגשות שיידרש עוד הרבה מאוד זמן לפצח. רוממות רוח עם כאב חודר, ומעליהם הדבר הכי מגולה לביטוי המופשט: נשמת כלל-ישראל.
הפרצופים של כולם – הלוחמים העזים לצד הנופלים, האזרחים עזי הנפש לצד הגופות המחוללות, העורף הקשה לצד החטופים שממתינים לישועה – מרפים לנו את השרירים מול הגודל שמעל כל הסיפור הזה ודורכים אותם חזק מאי-פעם לנוכח המשימה.…
רשות הדיבור- וירא
ברגע אחד
יובל חיה
ברגע אחד, את מאמינה?
ברגע אחד תבוא גאולה.
מהמקום השבור הזה.
מהכבדות, מהייאוש, מהפחד, מהחרדה.
מההרגשה הזו של חומה בצורה
ושתיקה רחוקה
מאדישות, מבלבול, מכאב, מהדחקה.
משם.
את מאמינה?
כי היא תבוא
עוד תבוא גאולה.
ברגע אחד שמיים ייפתחו,
ברגע אחד תפציע השמש החמה, כי פשוט הגיע זמנה של הזריחה.…
לא ניצחון ולא צדק, רק נקמה לאומית צרופה
זאת הולכת להיות מערכה מאוד לא פשוטה נגד הרוע. לא צבאית ולא טכנית כמובן, כי המאה השנים האחרונות חידדו לנו מכל כיוון שזה לא הסיפור – הבסנו ענקים כשהיינו חלשים, והגענו עוצמתיים וטכנולוגיים לשיאי זוועות מול זקנים רעים על מקל הליכה ותתי-אדם בכפכפים.…
ההבדל בין חמאס לעבאס הוא רק הסבלנות עד למימוש החזון
"תורת האחים המוסלמים עומדת על שלוש רגליים", אומר ד"ר מרדכי קידר. "האחת, לסלק את הכיבוש הזר ולהשתלט על ארצותיהם של הכובשים. השנייה, להיפטר מהתרבות של הכיבוש הזר שחדרה לתוכנו – סוציאליזם, לאומיות, קומוניזם, ליברליזם – כל מה שקלקל לנו את החברה, כולל השינויים בענייני משפחה, מגדר ומין.…
