כשלים בתוך הערוגה

לרכבת ההרים הלאומית המסוחררת שכולנו נמצאים בתוכה בשנה האחרונה אחראי, יותר מכולם, אדם אחד. נפתלי בנט.

לאיש אומנם היו שותפים רבים, אבל אין ספק שאדריכל מפעל השקר הענק הזה שמתרחש עדיין מול עינינו, הוא פרי יוזמתו והובלתו.

אני מכיר היטב את הפרופיל הממוצע של קורא העלון הזה ומניח שיש כאלה שירימו גבה ויעקמו מבט לשמע דברי הביקורת שברצוני להשמיע פה, אך זכרו ש"נאמנים פצעי אוהב".

כל מי שלא רואה בחומרה רבה את מעשהו של בנט יכול לסיים את קריאת הדברים כעת. אין לי כוונה כלל לשכנע מישהו שמדובר במעשה שלא ייעשה, בשפה מכובסת. אני יוצא מתוך הנחה שזה הבסיס לדבריי, ולתחושה זו שותפים רבים. דבריי מתייחסים לתופעה ששמה בנט ולא לאיש עצמו.

אם כן, צריך להישיר מבט ולהודות על האמת הכואבת: למעשה המרמה, השפל, ההונאה והחורבן הכי גדול בשנים האחרונות אחראי אדם שכיפה לראשו והוא מנהל אורח חיים דתי. "על הרצף" כמו שאומרים. בנט הוא הרי הפרופיל של אחד משלנו, אדם הנחשב למוצלח מאוד במגזר. ההוא מהסיירת ששיחק אותה בגדול עם האקזיט המפורסם. לכאורה, חלומה של כל אימא דתית לאומית טיפוסית.

למרות הנטייה לנתח את מעשהו של בנט בכלים פסיכולוגיים ואישיותיים, נניח לתחום הזה. בנט אינו הסיפור, הסיפור הוא הציונות הדתית שהמליכה אותו עליה.

הבוגר הממוצע של הציונות הדתית צורך את תוכני התרבות והדעת שלו מהעולם החילוני לגמרי, הוא לומד במוסדות אקדמאיים תחומים שצוררים ברובם את היותה של המדינה לאומית, ציונית ויהודית. ולבסוף, הבוגר הדתי־לאומי חי בתודעת מיעוט נרדף. לא רק כי הוא פוחד לדבר אלא משום שתפיסותיו המקוריות – בהנחה שיש לו כאלה – לא יכולות להישמע בקהל 'מתקדם ונאור'

כיצד, אם כן, אירעה התאונה הזו, שבה ציבור ומפלגה בעלת דגלים ברורים, התמסרה פעם אחר פעם לאדם שהוביל אותה בעיניים פקוחות לרווחה אל תוך התהום הערכית־מוסרית הזו?

לעניות דעתי, אנשי הציבור כשלו בראשונה כשהמליכו אותו, בהמשך כשנתנו לו לגיטימציה, לא זיהו את הסימנים המעידים ועד היום לא הובילו חשבון נפש ציבורי נוקב.

ואלו הן הסיבות המרכזיות לכשל.

1. מי הרב שלך?

כמו בנושאים רבים אחרים שאנו מעוניינים בהם לעמוד על טיבו של אדם, ודאי אם הוא נושא עיניים להנהגה, השאלה הראשונה שצריכה הייתה להישאל היא: "מי הרב שלך?" כלומר, היכן גדלת? או מהו בית גידולך הרוחני? איני בא להטיף לשום כיוון רוחני ספציפי, שכל אחד יבחר לו את דרכו, אך נשגב מבינתי כיצד הנהיג אדם את 'המפלגה הדתית הלאומית' כשאינו יודע כלל לייצג את משנתה. אינך צריך כמובן להיות רב גדול בתורה, אך אתה חייב להראות ולהוכיח מי 'חתום' עליך! מי נתן הסכמה ל'ספר' שלך, כלומר, לכל הווייתך ותפיסת עולמך! כל מי שחיפש בעבר, או יחפש בעתיד, שידוך טוב לבתו או רופא מדופלם לאביו, יפעל כך באופן טבעי.

הרי אם מצופה מכל אדם מן היישוב שהולך לקנות מכונת כביסה משומשת לעבוד על פי המתודה הזו, ודאי הדבר הוא כך כשמדובר ביחס להנהגה. אז מה קרה לנו באירוע הזה?

כך הורד הדגל המייצג את המשנה הרוחנית לחצי התורן.

2. מי הרב שלך?

בשיחה בערוץ 14 בין אראל סגל לח"כ עמיחי שיקלי טען סגל שאיילת שקד, מתן כהנא ונפתלי בנט לא קוראים ספרים, וכך הם עצמם מעידים.

שיקלי סיפר על שיחה בינו לבין בנט טרם הקמת הממשלה: "תגיד, את הספר 'ניידים נייחים' של ד"ר גדי טאוב קראת?" שאל שיקלי את בנט, "אתה מבין מה המשמעות של להעניק את זר הניצחון למחאת בלפור? אתה מבין שלא מעניין את האנשים האלה נתניהו? יש פה כוחות אדירים שפועלים בתוך המציאות, ואתה עכשיו נותן את הכוח שלנו למי שלא מאמין בערכים לאומיים, לא במשפחה, לא בציונות, לא בדמוקרטיה, לא בשום דבר. אתה מבין מול מה אתה עומד? מול איזה כוחות רעיוניים אתה עומד?" ואז שאל אותו אראל סגל: "אז למה הוא נפל בפח כל כך הרבה?" ושיקלי ענה: "אני חושב שזה שילוב קטלני בין רדידות אינטלקטואלית לבין תאוות שררה". ועל השאלה אם קרא את הספר של טאוב, ענה בנט את התשובה האלמותית: "לא קראתי וזה לא מעניין אותי".

הקטע הזה מוכיח למעשה שלבנט לא רק שלא הייתה משנה רוחנית סדורה, אלא גם שלא היה לו שום בסיס רעיוני כלשהו אחר לאור הודאתו שאינו ניזון מקריאת ספרים. במילים אחרות, תהיה זו מסקנה סבירה להניח, שאת החללית האיכותית המורכבת שנקראת 'ציונות דתית' הנהיג אדם ללא רישיון נהיגה ושאף פעם לא למד תאוריה. תרתי משמע.

כך אירע שמפלגה בעלת תפיסת עולם עמוקה קיבלה על עצמה למעשה אדם משופע בכריזמה ויכולת הנעת אנשים אך חלול לחלוטין במהות, ללא כיוון וללא מצפן ברור. לכל היותר, ניתן לומר שהיה לו סנטימנט ציוני חזק אך חסר יציבות שבמבחן התוצאה לא עמד ברוחות הפרצים בזירה הלאומית והבינלאומית גם יחד. זוהי מסקנת הדברים המתבקשת וההכרחית מהיעדרה של משנה סדורה ומקורות הזנה קבועים.

 

המשמעות שמתחת לכיפה

אבל כפי שאמרנו, בנט האיש הוא לא הנושא. בנט הוא רק התפוח שהרקיב בחבית, אך עלינו לעסוק בחבית, כלומר באטמוספירה שהרקיבה את התפוח. ואם לא נבדוק את עצמנו מהר, החבית הזו תמשיך להרקיב תפוחים נוספים.

נפתלי בנט צמח בתוך ערוגת הציונות הדתית. ציונות דתית שנתפסת לעיתים, לצערנו, באופן שגוי כרזה וחלולה, לא מחויבת, רגל פה רגל שם, כזו שאין לה תפיסת עולם דתית רצינית אלא רק סוג של 'אידישקייט' לא מחייב. נוסף על כך, נתפסת הציונות הדתית לרוב ככזו שמוזנת תרבותית מיצירה חילונית ונושאת עיניים, חברתית, אל האליטה במדינת ישראל שאינה בדיוק, איך לומר בלשון המעטה, מי־יודע־מה בעד יהדות.

הבוגר הממוצע של הציונות הדתית צורך את תוכני התרבות והדעת שלו מהעולם החילוני לגמרי, הוא לומד במוסדות אקדמאיים תחומים שצוררים ברובם את היותה של המדינה לאומית, ציונית ויהודית. ולבסוף, הבוגר הדתי־לאומי חי בתודעת מיעוט נרדף. לא רק כי הוא פוחד לדבר אלא משום שתפיסותיו המקוריות – בהנחה שיש לו כאלה – לא יכולות להישמע בקהל 'מתקדם ונאור'. תפיסות לאומיות, ציוניות ויהודיות הן ודאי לא המיינסטרים בשיח, ויש מחיר כואב להיותך שייך למיעוט.

איני מחלק פה ציונים לאיש. זוהי התמונה החברתית העקרונית שאנו חיים בה, אך כאן אנו מגיעים לפואנטה:

כיצד אירע שרבים מנושאי הדגל של הציונות הדתית, אנשי רוח, מנהיגי ציבור, ראשי ישיבות, פובליציסטים וכדומה, לא קמו באומץ והיכו על חטא? היכן חשבון הנפש ותהליך הבירור ההכרחי שנדרש היה לעשות כדי שתפוח האדמה הלוהט הזה ייעצר במדרון ותיפסק המגפה במחוזותינו? הרי בנט נתמך על ידי רבים וטובים מאיתנו. יודגש: מותר לטעות, זה אנושי ומקובל, אך להימנע מלהביט למציאות בעיניים, לברוח מהכרה בטעות וממעשה אמיץ של בירור נוקב – זה כבר לא בסדר, ויש לכך השלכות נרחבות. אני יודע שיש כאלה שעשו את חשבון הנפש הזה באומץ, למשל העלון שאתם מחזיקים כעת ביד, אך אני מדבר על קריאה רחבה לכך.

לעניות דעתי, עוד לא הפנמנו את פוטנציאל הנזק החינוכי לנוער הצעיר שאירע כאן בשנה האחרונה ובמידה רבה עדיין נמשך.

 

דרושים ראש בשמיים ורגליים על הקרקע

עם הקמת הממשלה טען בנט שאם מתן כהנא ועומר בר־לב יכולים לשרת בצבא ביחד, אין שום סיבה שלא יהיו גם בממשלה יחד. איזו רדידות נוראית.

זה הזכיר לי את הסיפור על המגיד מדובנא שהגיע לכפר נידח שבו היה חסר עשירי למניין והוא הצטער על כך מאוד. שאלוהו אם מותר לצרף את חיימקה הגנב. גער בהם המגיד: "חס ושלום, אין לכנות יהודי בשם כזה!" הלכו לקרוא לו. קיבלו המגיד בכבוד גדול: "שלום עליך, ר' חיים". למחרת חיפש המגיד שליח כדי להעביר סכום כסף לעיר הסמוכה. הציעו לו את "ר' חיים". תמה המגיד: "איך חשוד בגנבה יהיה שליח לזה?" הזכירו לו שהוא בעצמו כיבדו וקרא לו "ר' חיים". אמר להם המגיד שיש חילוק גדול: כשמדברים סתם על יהודי אסור לקרותו גנב, אבל כשהדבר נוגע למעשה – להפקיד בידו כסף לדבר מצווה – אז בוודאי צריך לדעת דברים ברורים, אם הוא גנב או לא.

בקיצור, בנט לקח נציגי מיעוט רעיוני זניח ושולי בחברה הישראלית שהלך ונדחק אל תא המטען של הרכב הלאומי ואפשר להם באופן הזוי וחסר כל היגיון לאחוז בהגה ולשבת ליד הנהג. תסלחו לי, אבל ככה לא בונים חומה. ככה לא מייצרים אלטרנטיבה מנהיגותית. ככה מייצרים מודל שייזכר לדיראון עולם.

נראה לעיתים שהציונות הדתית, בהכללה גסה, עם תפיסתה המורכבת, במקום להחזיק ראש בשני עולמות התוכן – הקודש והחול, לעיתים מתקשה מאוד גם עם הקודש וגם עם החול. אם רוצה המגזר להעמיד חזון שיאתגר את נתניהו, הוא חייב להבין שזה מחייב העמקה, לימוד והפנמה שמדובר בסוגיות כבדות משקל והרות גורל שלא ניתן להפקידן בידי אנשים שלא עמדו בראש ובראשונה במבחן הבסיסי של דעת, בגרות ומומחיות בנושאים שהם אמורים להוביל.

יש ממי ללמוד

בספרו החדש של נתניהו מסופר שטרם כניסתו לפוליטיקה שאל את אביו מהי לדעתו התכונה ההכרחית למי שמבקש לכהן כראש הממשלה. לאחר שדחה פרופ' בן ציון נתניהו את תשובותיו של בנו, ענה לו במפתיע: "השכלה. השכלה רחבה ועמוקה. אחרת תהיה נתון לחסדי הפקידים שלך".

וכשביקר פעם עיתונאי אמריקני מפורסם יחד עם נכדו הסטודנט את בנימין נתניהו, שאל הנכד את נתניהו מהו המקצוע החשוב ביותר ללמוד כדי להתחיל בקריירה פוליטית. ענה נתניהו: "יש בעצם שלושה, הראשון הוא היסטוריה".

"והשניים האחרים?" שאל הסטודנט.

"היסטוריה. ועוד היסטוריה".

אם העיסוק האוטומטי לאחר קריאת הדברים הללו יתמקד באישיותו הפרטית של נפתלי בנט והפגיעה בכבודו במקום בנושא הרחב שהוצג פה, נדע שעלינו לעשות בדק בית כפל כפליים. הפרסונליזציה היא מתופעות הלוואי של התקופה. (או שפשוט תכנוהו "ר' נפתלי"…)

לסיכום, ראוי להזכיר את דבריו של אראל סגל מהשבוע האחרון, המסכמים יותר מכול את מה שמתרחש מול עינינו ואת הדרוש תיקון במחננו.

"מתן כהנא הוא בנט. טייס, לוחם בסיירת מטכ"ל, זכר אלפא עם כיפה ובלי שום אידאולוגיה. כמו בנט גם כהנא מייצג גרסה יהודית דתית שטוחה, רדודה וחסרת תוכן מהותי. דתיות של סייפא ללא ספרא, של חומר ללא רוח ושל פשט ללא דרש, והכול בחסות הפרוגרס. היום הם מגייסים את הדתיות לשם ביצור הממלכתיות, מחר הם יגייסו אותה אולי למדינת כל אזרחיה". בקיצור, בואו נהיה רציניים.

בחירות טובות.