הפעם לא מתבלבלים
התקופה הזו שלפני החגים היא תקופה מבלבלת. מצד אחד יש משהו מרגש באוויר, משהו שמבשר על משהו חדש שעומד להתחיל – תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה. אפשר ממש לחוש זאת בכל החושים, על אחת כמה וכמה כאשר עוד מערכת בחירות בפתח, ובע"ה באמת נראה את הסוף של השנה הנוראה הזו.…
המציאות מעל לכל ויכוח
שמישהו יוכיח לי, עכשיו ומייד, שבתורה לא כתוב הציווי "לא, תרצח!" כלומר, ציווי שמחייב אותנו לרצוח, וכן ציוויים נוראיים אחרים מעשרת הדיברות.
הרי התורה לא נכתבה עם סימני פיסוק, אז איך אפשר להוכיח שלא כך כתוב? איזו טענה נוראית! איך יוצאים מהברוך הזה?…
"בכל פעם שאני מוכר שופר אני מתלבט אם להשאיר אותו אצלי"
תחת סככה מלאה בכלי עבודה מגוונים ומאוורר עמוד שפועל ללא הרף יושב ד"ר אבינועם מגן ומייצר שופרות באהבה נדירה. את הדוקטורט שלו עשה במשפטים, ואף הוציא אותו לאור בספר העוסק במשפט אזרחי ובמאבק בשחיתות, אך העיסוק שמלהיב אותו לא פחות הוא הרכיב המרכזי של יום הדין: השופרות.…
סימנים משודרגים לשמיים
שנהיה לראש ולא לזנב: תבשיל בשר ראש וגרגרי חומוס פיקנטי
בראש השנה נהוג לאכול בשר ראש, סגולה שנהיה לראש ולא לזנב. זו מנה מרוקאית אותנטית שלמדתי להכין מחברי היקר השף צ'רלי פדידה, ולמדתי לא רק להכין אותה; למדתי גם לאהוב אותה כל כך עד שאין מאז ראש השנה בלי בשר ראש, אפילו שסבתא שלי לא הייתה מרוקאית.…
