שמישהו יוכיח לי, עכשיו ומייד, שבתורה לא כתוב הציווי "לא, תרצח!" כלומר, ציווי שמחייב אותנו לרצוח, וכן ציוויים נוראיים אחרים מעשרת הדיברות.
הרי התורה לא נכתבה עם סימני פיסוק, אז איך אפשר להוכיח שלא כך כתוב? איזו טענה נוראית! איך יוצאים מהברוך הזה? איך אפשר להוכיח דבר כזה? הרי באמת התורה לא נכתבה בצורה ברורה. באמת באופן יבש נקלענו לצרה צרורה, אי אפשר להוכיח שלא כך נאמר.
בקיצור, הסתבכנו.
טוב, אז בואו נתחיל רגע מהתחלה ונפרק את הטיעון המגוחך הזה.
בתורה כתוב באופן חד־משמעי שאסור לרצוח. אסור. אין בכך נרטיבים, אין בכך גישות מגוונות, אין פה 'מורכבויות' ואין בכך ספקות. זאת האמת לאמיתה ואין בלתה.
אבל מסתבר שהספק עדיין מקנן בבטן, ודאי בתרבות המקדשת ספקנות, ולא נותן לנו מנוח, ולכן בואו נפנה להסבר פשוט ועמוק גם יחד.
ההוכחה הכי משמעותית והכי חזקה לכך שבתורה כתוב ציווי שאוסר על האדם לרצוח היא המציאות עצמה. 'אֹמֶר החיים' הישראליים לאורך רוב שנותיו של העם היהודי מדבר אלינו בקול ברור וצלול. במקום לשאול אדם או עם מה הוא חושב 'על', אפשר פשוט להביט על 'אומר חייו'. על מה שחייו אומרים. לא על מה שהוא אומר על החיים.
אדם (או עם) יכול לצעוק עד לב השמיים כל מיני סיסמאות, אבל אחרי הכול יש מציאות. אתה יכול לחזור על העובדה שאתה שייך לדת האהבה והאחווה, אך אם ההיסטוריה שלך מספרת סיפור הפוך לחלוטין, אתה שקרן מדופלם.
הסטטיסטיקה מדברת יותר מכל דבר אחר. מביטים ממקום גבוה וסוקרים את חייו של אדם לכל אורך שנותיו ועם על כל תופעותיו, וכך לאט לאט מצטיירת לנו תמונה שלמה ואמיתית.
אני זוכר את עצמי לפני כמה שנים נוסע בכביש איילון. אישה פרובוקטיבית בפרסומת לא הכי צנועה בגודל של בנין רב־קומות מסתכלת עליי, ובד בבד אני שומע בחדשות שמכינת עלי מקדמת שיח שפוגע בנשים…
תבדקו את הבוגרים של המכינה הזאת. מישהו שמע על פגיעה שיטתית בנשים?
ההיסתוריה מדברת
הרב קוק היה נוהג לכתוב היסתוריה, בת' ולא בט'. משום שכשאנחנו מביטים על ההיסתוריה כולה, היא מספרת לנו על המציאות האלוקית. ולכן בספר הכוזרי, כשנשאל החבר על תפיסת היהודים, הוא מתחיל בסיפור היסטורי עובדתי המוכיח יותר מכול את המציאות האלוקית. לא סיפורי אלף לילה ולילה אלא תיאור של מציאות קיימת או שהתקיימה בעבר, שמעידה כאלף עדים על מציאות רוחנית קולקטיבית.
וכעת נחזור לשאלה המתריסה: האם כתוב שעלינו לרצוח או שמא זהו ציווי על איסור רציחה? כשאנחנו מביטים על עם ישראל, האם אנו רואים עם של רוצחים או עם שבישר לאנושות את בשורת החסד? נראה לי שהתשובה ברורה.
ומדוע נזכרתי במשל הזה? משום שלאחרונה הוציאה מפלגת מרץ תשדיר בחירות נוטף שנאה ומלא שקרים והוצאת דיבה על רבני המכינה בעלי.
גילוי נאות, אף שאין לו שום משמעות (הרי אם דבריי נכונים מה משנה הגילוי הנאות הזה? ואם דבריי אינם נכונים, שוב אין לכך שום משמעות): יש לי קשר למוסד הנפלא הזה ופינה חמה בלב לרבני המקום.
לכאורה, יש פה נוק־אאוט בזירת התגוששות התודעתית למפלגת מרץ על המכינה בעלי. איזו מבוכה. ממש רואים בצורה ברורה בסרטון התעמולה האנטישמי הזה רבנים המדברים בקולם דברים שקשה להסבירם. אז איך יוצאים מזה?
חוזרים למשל מפתיחת הדברים.
בעבר הגיע העיתונאית דנה וייס לראיין את הרב אלי סדן ראש מוסדות 'בני דוד' בביתו. לאחר הריאיון התוקפני כתבתי את הדברים האלה:
"פתיחה אלטרנטיבית לריאיון: במקום לחכות לשאלותיה של המראיינת הזועמת הרואה את המציאות הפוך לחלוטין מראשי המוסד המפואר הזה ומייד להתגונן ולענות על שאלותיה, צריך לצאת מייד ל'התקפה' מנומסת וכך למסגר את כל הדיון. זה הולך כך:
"הייתי רוצה לשרטט יחד איתך את קווי המתאר של המפעל החינוכי שעליו אנו אמונים. מה אומרים הקווים הללו? אני חושב שאפילו את יכולה לומר מהם. נתינה, נשיאת כתף במקום שצריך, מתינות, מסירות, כבוד לכל אחד ואחת וכדומה. על המציאות הזאת אין ויכוח!
"על כך קיבלנו פרס ישראל.
"אז יכול להיות שיש משהו שעושים גורמים כלשהם בשוגג או שמא במזיד כדי להצר את צעדינו ? תגידי, יכול להיות שיש אפילו גורמים בתקשורת ששותפים לכך??
"אני סומך על האינטליגנציה של עם ישראל, משאיר לצופים לשפוט לבד ומקווה שלא תחתכו דברים אלו בעריכה… ועכשיו בואי נתחיל".
בקיצור, כמו בטיעון הבסיסי לגבי האמירה המפורשת הכתובה בתורה על "לא תרצח", גם כאן ברור לכל אחד ששכל בקודקודו ובגרות אינטלקטואלית בסיסית בראשו, שהדברים של הרבנים היקרים האלה מוצאים מהקשרם. למה? כי המציאות מדברת בעד עצמה. זהו. פשוט. בלי להסתבך ובלי להתפתל.
אל תסבירו, אל תתרצו, ואפילו אל תענו. משום ששום תשובה – מנומקת ככל שתהיה – לא תעזור פה. אל תנהלו שיח עם מי שהושיב אתכם על כיסא הנאשמים, קשר את ידיכם ורגליכם וכעת שואל לדעתכם. זהו משחק לידיים הערמומיות של הצד השני.
עולם הפוך ראיתי
כדי לבחון מה מלמדים שם במכינה לאורך עשרות שנות קיומה, צריך פשוט להביט על בוגריה.
רק לפני שבועות אחדים הזכרתי את הבדיחה, שאם היו רוצים לפנות יישוב ביו"ש היו שולחים גדוד, אך אם היו רוצים לפנות את היישוב עלי מספיק יהיה לשלוח פקס, שהרי המקום נחשב 'ממלכתי'.
אני זוכר את עצמי לפני כמה שנים נוסע בכביש איילון. אישה פרובוקטיבית בפרסומת לא הכי צנועה בגודל של בנין רב־קומות מסתכלת עליי, ובד בבד אני שומע בחדשות שמכינת עלי מקדמת שיח שפוגע בנשים…
תבדקו את הבוגרים של המכינה הזאת. מישהו שמע על פגיעה שיטתית בנשים? מישהו שמע על התעמרות בערבים? אולי שמעתם על ביטויים מגונים? או אולי על יחס שיטתי נוראי כלפי בעלי נטיות הפוכות?
אם המציאות הייתה מעידה שבוגרי המכינה הם אנשים רעים, שונאי נשים ואלימים, שום שיח מתקתק לא היה עוזר. אלף שיעורים לא היו מצליחים לדחות את 'אומר חייה' של המכינה בעלי. וכן ההפך.
בקיצור, אנשי מפלגת מרץ הלא־יקרה, חפשו לכם מישהו אחר לטפס עליו. הגעתם לכתובת הלא־נכונה. בוז ולעג, אנטי מוסריות ותרבות של שקר, מניפולציות ושנאת כל מה שריח של מסורת נודפים ממנו – אלו הפרקטיקות שהשתמשתם בהן, והן של שונאי ישראל הנוראים ביותר. תתביישו לכם.
בלי לחץ
מראשי מרץ אין לי ציפיות כמובן, אך יותר מכול דבריי אלה מכוונים אל הציבור האוהב ומכבד את המסורת, את תלמידי החכמים, את העם היהודי בכלל; ובפרט אל האוהדים את המכינה בעלי ואת מי ששומרים באדיקות על מסורת ישראל.
אל תיפלו בבור ובמניפולציה הזאת. בצד השני של מלחמת התרבות הזאת עומדים אנשים המנסים לחסל את מדינת ישראל כמדינת העם היהודי. זו מטרתם המוצהרת. אתם מכירים את המוסדות הללו שבהם למדתם והתחנכתם ומכירים את המסירות של אנשי החינוך המלמדים שם. אנשים צנועים, מחפשי אמת, מסורים וכאלה שכל מעיינם הוא רק לעשות טוב.
אל תיפלו למוקשים הללו ואל תדקדקו בציטוטים. אתם מכירים די טוב את המפעל התורני והערכי הזה (כמו מוסדות אחרים) כדי להשיב בבוז על הטענות הללו.
אל תסבירו, אל תתרצו, ואפילו אל תענו. משום ששום תשובה – מנומקת ככל שתהיה – לא תעזור פה. אל תנהלו שיח עם מי שהושיב אתכם על כיסא הנאשמים, קשר את ידיכם ורגליכם וכעת שואל לדעתכם. זהו משחק לידיים הערמומיות של הצד השני.
השיבו בזלזול, בביטחון עצמי, ודעו שהתשובה הטובה ביותר לטענות הללו היא: תקפצו לנו! וכשנראה שמישהו ירצה באמת לברר את הדברים, בררו קודם את טהרת כוונתו ורק אחר כך השיבו לו.
העמדה הנפשית קרת הרוח של הטוען חשובה פי כמה יותר מכל טיעון – מנומק ככל שיהיה – הנאמר בלחץ ובחוסר ביטחון מופגן.
כעת, ורק כעת, אפשר לרדת להסברים מנומקים ולפרט כל טיעון וטיעון לגופו של עניין. לגבי היחס לאישה ביהדות, לגבי סוגיית "אתה בחרתנו" ועוד. אך רק כאשר יש רצון להקשיב, לא כאשר יש רצון לנגח ולהתריס, לעורר מדנים ולהשניא ובעיקר ליהנות כשהם רואים את תומכי היהדות נלחצים אל הקיר, מתחפרים בחוריהם ומחפשים מענה.
השיבו בזלזול, בביטחון עצמי, ודעו שהתשובה הטובה ביותר לטענות הללו היא: תקפצו לנו!
ככה מיישרים את הגב
כדאי להדגיש נקודה נוספת: מדי פעם יש כאלה שלחוצים מכל מיני אמירות שלא בדיוק במקום, של רבנים או של כאלה המייצגים את היהדות. חברים, עצרו! אל תשחקו להם לידיים, הם ממש לא מעוניינים בטיהור השיח והמרחב הציבורי, הם מעוניינים בדחיקת כל מי שזהות יהודית בראש מעייניו, אף אם הוא מדבר במתק שפתיים ובנימוס מרשימים. הם משתמשים כנגדכם בכללי ההתנהגות שאתם מחילים על עצמכם. חפשו למשל את הביקורת והזעקות כנגד 'אנשי רוח' מהשמאל כשהתבטאו בביטויי שנאה ולעג. חפשו את המחאה נגד מפגיני בלפור או את הזעזוע ממופעי השנאה התהומית והברברית שהופגנו שם.
עזבו, אל תחפשו, כי פשוט לא תמצאו.
ואולי בזכות הסרטונים האנטישמיים האלה נבין על מה המאבק בבחירות הללו ועל מה עלינו להילחם ביתר שאת.
נוסף על הַשְׂנָאָה מחפירה ומכוערת, התרבות הפוסט־מודרנית שבה אנו חיים מבודדת כל סיפור וקוטעת כל רצף לפרטים בודדים ומקוטעים. כך ניתן להסיק כל מסקנה על כל דבר כשמאבדים את התפיסה הכוללת. ואולי גם לכך מכוונת האמירה "כל המוציא עצמו מן הכלל (כלומר מהמבט הכללי), כופר בעיקר".
ישרו את הגב, זה הכי חשוב. שנה טובה.
