התקופה הזו שלפני החגים היא תקופה מבלבלת. מצד אחד יש משהו מרגש באוויר, משהו שמבשר על משהו חדש שעומד להתחיל – תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה. אפשר ממש לחוש זאת בכל החושים, על אחת כמה וכמה כאשר עוד מערכת בחירות בפתח, ובע"ה באמת נראה את הסוף של השנה הנוראה הזו. מנגד יש גם מועקה מסוימת לנוכח ההתבוננות וחשבון הנפש שעלינו לערוך. יש להניח שלא היינו צדיקים גדולים בשנה הזו, בוודאי חטאנו פה ושם ועלינו לבקש מחילה.
אני חושבת שההכאה על חטא החשובה ביותר מבחינתי היא רגע הקמת הממשלה. לפני מעט יותר משנה, מייד אחרי הבחירות האחרונות, כאשר הסתבר שהפלונטר הפוליטי ככל הנראה יישאר איתנו, חשבתי שהדבר הנכון ביותר לעשות הוא להוביל מייד לבחירות חמישיות. לרגע לא דמיינתי מצב שבו ראש המפלגה שאני חברה בה יחשוב ברצינות על ממשלה עם תומכי טרור ועם פוסט-ציונים.
כאשר נתניהו דיבר על ממשלה בתמיכת רע"ם חשבתי שהגענו לסף תהום. אם ראש הממשלה מכשיר את השרץ הזה, אנחנו אבודים. בישיבת הסיעה שנערכה בתחילה גיחכנו ואמרנו "רק דרישות אזרחיות, נו באמת". בישיבה הבאה, שבועיים אחר כך, כבר היינו עדים להתהפכות מוחלטת של ראש המפלגה וחברי הכנסת שאיתו (למעט שיקלי), וכולם הסכימו להקמת ממשלה עם רע"ם. כמובן, התנגדתי במהלך הישיבה הזו וטענתי שעדיף אלף מערכות בחירות ולא ממשלה נוראה שכזו.
לאחר שבועיים ללא שינה כתבנו – פרופ' אשר כהן, שי מימון ואני – את המכתב שכותרתו 'ידינו לא הייתה במעל', והרגשתי משוחררת. אך נותרה בי מועקה על שגם אני דחפתי ושכנעתי חברים ומשפחה להצביע לנו. אין ספק שהמערכת הפוליטית, הציבור בכלל ואני בפרט נותרנו מצולקים מההונאה הגדולה. שמחתי מאוד על קריסתה של הממשלה, וכעת נותר להחליט למי מהמפלגות הנותרות בימין אתן את קולי. בכל מקרה האופציה של לא לצאת להצביע איננה באמת אופציה.
מדובר בבחירות גורליות. מסתבר שתפקיד ראש ממשלת מעבר הפך לתפקיד הכי קבוע במערכת
ראש הממשלה החליפי אמר בטקס פתיחת בית פנימה בלוד: "נדמה לי, ואני אומר זאת בצער, שחלק מאלו שאומרים כעת שזו הייתה טעות, פשוט נמצאים בפוסט-טראומה". אכן, אנחנו מרגישים בפוסט-טראומה. השתמשו בנו, בבוחרים, בכוח היחיד שיש לנו בדמוקרטיה מתוקנת, בקול שלנו בקלפי, וזרקו אותנו.
חוצפה שכזו! לא הייתי מאמינה שאשמע דבר כזה ממי שגרם לטירוף הזה, אך הוא כבר הוכיח במהלך השנה הזו שקווים אדומים אינם קשורים אליו. את זה ואת הימצאותם של פוליטיקאים אחרים שדואגים אך ורק לכיסא שלהם עד כי נדמה שהם בסך הכול משחקים בכיסאות מוזיקליים ועוברים ממפלגה למפלגה ללא שום קשר לאידאולוגיה צריך להפסיק. צריך לבחור באנשים ראויים, ומי שאינו ראוי שילך הביתה.
מדובר בבחירות גורליות. מסתבר שתפקיד ראש ממשלת מעבר הפך לתפקיד הכי קבוע במערכת. את הסצנה שלפיה לפיד נשאר ראש ממשלת המעבר עד הבחירות השישיות חייבים למנוע. הנזק שנגרם למדינה ולעם הוא בלתי נתפס בעיקר בהיבט של אחדות העם. הפילוג בינינו הגיע לשיא. אם ברצוננו לאחד את הצדדים, עלינו להתאחד קודם כול בעצמנו, בימין, ולא לאפשר את המשך השלטון הרע הזה.
התוכניות שמדברים עליהן לפיד, גנץ וסער מבהילות באמת ויביאו לסופה של הדמוקרטיה. לדוגמה, הם מדברים על זמן מינימום של כהונת ממשלה. כלומר הכנסת, שהיא הריבון, לא תוכל להפיל ממשלה כמו זו ששלטה כאן בשנה האחרונה. מה זה אם לא דיקטטורה?
לכן בבחירות הקרובות עלינו קודם כול להביא לסיום כהונתו של לפיד כראש ממשלת מעבר. את זה נוכל לעשות אם כולם יצאו להצביע לאחת ממפלגות הימין ולאפשר לנתניהו להרכיב ממשלה גם אם זה אומר הימנעות של רע"ם. כלומר, להשתמש בהיעדרות שלהם מהקמת הממשלה, ובכך לסיים את הסיפור. כך נתניהו יהיה ראש הממשלה עד אשר תיפול הממשלה, וראש ממשלת המעבר בהמשך. לרע"ם כמובן לא תהיה האפשרות לסחוט את הממשלה כפי שקרה בממשלה הזו, ובסופו של דבר אם לא יהיה אפשר לשלוט, הממשלה תיפול.
משראינו וחווינו את החלופה, וכיום שאנחנו יודעים שהם באמת מסוגלים להקים ממשלה עם עוכרי ישראל, אנחנו צריכים להיות פתוחים לאפשרות שכזו. קודם כול לעצור את האפשרות לראש ממשלת מעבר אינסופית שאינו מהימין. אני מודה שהאופציה הזו עושה לי רע, והיא צריכה להיות האופציה האחרונה בהחלט ואך ורק אם אין לנו שישים ואחד מנדטים. אך האופציה שלפיה לפיד נשאר ראש ממשלת מעבר אינסופית רעה הרבה יותר, ולכן יש לשקול לפחות הימנעות כזו.
הפעם נשלח הביתה את מי שצריך להגיע הביתה ואת מי שהיו שותפים לממשלה ועד לרגע זה נותרו בתפקידם. הפעם לא מתבלבלים, גם אני לא. הליך הבירור לא תמיד פשוט, אבל הוא הכרחי, ובסופו של דבר מוביל אותנו לגאולה השלמה.
אני מאחלת לכל עם ישראל שנה טובה ומתוקה, שנה שתביא ברכה גדולה והתחלה חדשה.
