בנוהג שבעולם, המוות נראה בלתי מנוצח – "סוף אדם למות" (ברכות יז ע"א). זהו גבול שמוגבל בו האדם, ואי אפשר לו להימלט ממנו. ההרגשה הזו, שהמוות בלתי מנוצח, מדלדלת את האדם ומעציבה את רוחו. תחושות הסוף והחידלון מעיקות על נפש האדם ומקטינות את רצונותיו ומאוויי לבבו.…

הציווי הראשון שעם ישראל מקבל הוא על קידוש החודש בראש חודש ניסן: "החודש הזה לכם ראש חודשים". ושם נצטוו ישראל לקחת פסח בעשירי בניסן ולהכינו כדי להקריבו בי"ד בניסן. אנו רואים כאן שלושה תאריכים: בא' בניסן משה מצווה את ישראל לקחת את הפסח בעשירי, בי' בניסן עם ישראל לוקח בפועל, בי"ד מקריבו, ובט"ו עושים את הפסח.…

היום השמיני למילואים הוא שיא השיאים של כל התהליך שהחל ביציאת מצרים, ואפילו של המהלך שהחל בבריאת העולם. וכפי שאומרים חז"ל, "אותו היום היתה שמחה לפני הקדוש ברוך הוא כיום שנבראו בו שמים וארץ". כדי להבין את מהות השמחה הזו יש לסקור בקצרה את התהליך שעבר העולם מאז הבריאה ועד הקמת המשכן.…

איש ישראל מקביל למקדש, והנשמה שלנו היא אש המערכה, ואליה רומזת התורה – "אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה". כשם שבמזבח האש באה מהשמים, כך גם מקור הבעירה שבלבבנו הוא א־להי, מתנת שמיים. זו נקודה פלאית שגנוזה במעמקי כל אחד מישראל, וממנה נובע הרצון הגדול להתקרב לה'.…