הציווי הראשון שעם ישראל מקבל הוא על קידוש החודש בראש חודש ניסן: "החודש הזה לכם ראש חודשים". ושם נצטוו ישראל לקחת פסח בעשירי בניסן ולהכינו כדי להקריבו בי"ד בניסן. אנו רואים כאן שלושה תאריכים: בא' בניסן משה מצווה את ישראל לקחת את הפסח בעשירי, בי' בניסן עם ישראל לוקח בפועל, בי"ד מקריבו, ובט"ו עושים את הפסח.
הציווי על קורבן פסח נעשה בראש חודש, לאחר הפתיח המיוחד שבו ציווה הקב"ה למשה ולאהרן על קידוש החודש. ויש כאן דבר עמוק מאוד, שכן סודם אחד, והוא עניין עילוי השכינה: הן קידוש הלבנה בראש חודש הן קורבן פסח, שניהם מיוסדים על עילוי השכינה וגאולתם של ישראל.
בספרים הקדושים מבואר שכל הימים הללו, מראש חודש ניסן ועד ט"ו בו, סבבו סביב עילוי הלבנה, עד שתבוא לכל מלוא כוחה. וכך מבואר שהימים שמראש חודש ניסן ועד ט"ו בניסן, ביום יציאת מצרים, סבבו סביב עילוי השכינה. וכך מבואר במדרש שחטאי הראשונים סילקו את השכינה למרומים, וצדיקי ישראל באו להורידה לארץ ולהעלותה לשיעור קומתה שקודם החטא. וזה סוד אותם הימים הגדולים שמראש חודש ניסן ועד ט"ו בו, אשר הלבנה הלכה וגדלה.
ולכן עניין קידוש החודש שנגלה לאותו הדור, כי הוא עילוי כוח הלבנה, ודבר זה לא היה יכול להופיע קודם לכן, ונתחדש באותה השעה, כי אז בא עת השכינה לצאת ממאסר שבייה.
והיה הדבר בשני שלבים – מראש חודש ועד י' בניסן היה העילוי הראשון. ולכן בי' בניסן אזרו ישראל עוז ואומץ לקחת את אלוהי מצרים ולקושרם בכרעי המיטה. והייתה זו הכנעה ראשונה לאלוהי מצרים. ולאחר מכן להקריבו בט"ו בחודש.
למעשה יש כאן שני שלבים בגאולת ישראל – הראשון בעשירי בחודש, בשבת הגדול, שבו לקחו את השה וקשרוהו לכרעי המיטה, והשני בט"ו בחודש, בעשיית פסח בפועל. השלב הראשון רומז על גאולה פנימית, ובו יצאו ישראל מפחד מצרים ואזרו עוז להתקומם כנגד אלוהיהם, שאין לך התקוממות גדולה מזו. והשלב השני הוא גאולת החיצוניות, שיצאו ישראל בגופם משעבוד מצרים.
כל משך הימים מראש חודש ועד עשירי בניסן עם ישראל מכין את נפשו לקראת אותה פעולת מרידה במצרים בעצם לקיחת השה, שהיה אלוהים למצרים. לכן נצטוו ישראל בראש חודש דווקא, כדי שיתכוננו ויעצימו את אור החירות בנפשם. עד שבעשירי כבר באו למדרגה של גאולה פנימית איתנה, ויכלו למשוך את הפסח ולקחתו. מכאן החל שלב של התאגדות חבורות חבורות לשחיטת הפסח, שכן הוא אינו נאכל אלא בחבורה. כך למעשה החל להתרקם מרקם של חברה בישראל, משפחות ושכנים המתחברים יחדיו לעשיית המצווה. וכך נמשך הדבר עד בוא הפסח, שבו הקריבוהו ישראל, אכלוהו ויצאו לחירות עולם.
לאור זאת נוכל להבין את המנהג שנהגו ישראל לקרוא את ההגדה בשבת הגדול, הכנה לקראת ליל הסדר. ובאמת בעומק העניין אין זה רק 'מעין תרגולת' לקראת הקריאה ה'אמיתית' בליל הסדר, אלא בהכנה זו יש בחינה פעולה ממשית לעורר את האורות העליונים אשר יאירו עלינו בקריאת ההגדה בליל התקדש חג, כדרך עניין העשירי בניסן, שהיה בו שלב ממשי באור הגאולה. ובאמת מבואר בספרים הקדושים שיש ערך גדול לפעולות ה'הכנה', כי הן מעוררות את השורש העליון שבמרומים, כדי שיהיה מוכן ומזומן להימשך עלינו בעת שאנו מקיימים את המצווה בפועל.
ראינו שכל אותם הימים סבבו סביב עילוי הלבנה, כי נצטוו בראשון, ובעשור התגברה השכינה ומכוחה נעשה הנס שלקחו ישראל את השה, ולאחר מכן התגברה הלבנה מאוד, עד שבאה לשלמות מעלתה בט"ו, סוד לבנה שלמה, בלי חיסרון, ויצאו ישראל ממצרים.
לאור זאת ניתן לראות היטב את ההקבלה בין ניסן לתשרי, כי גם ניסן וגם תשרי עומדים בסוד שלושה שלבים – א' בחודש, י' בחודש וט"ו בחודש. שכן בתשרי זהו ראש השנה ויום הכיפורים וסוכות. ובזה יובן היטב היחס בין י' בתשרי לי' בניסן, שבשניהם בא עניין ההתמודדות עם השעיר: שבפסח משכו את הצאן ביום זה, ובתשרי נשלח השעיר לעזאזל. ושניהם נעוצים בסוד אחד כמו שראינו, סוד עילוי הלבנה והשבתה למילואה.
על כן נכין את עצמנו החל מא' בניסן להתעלות יותר ויותר, עד שבעזרת ה' נזכה לצאת לחירות עולם בפסח הקרוב הבא עלינו לחיים טובים ולשלום, אמן!
