זה לא חייב לבוא מכוח הבטחת האבות. אני גדלתי ללא הידיעה הזו, ועדיין הציונות טבועה בי. אני ידעתי שעם ישראל הוא עם נפרד, שונה מכל העמים, ולכן עלינו להגן על עצמנו ולשמור על המדינה שמיליונים מאיתנו, ובהם גם בני משפחתי, הקריבו את חייהם למענה.
לא ייתכן שלא נוכל להסתכל על ההיסטוריה שלנו, ללמוד ממנה ולהסיק מסקנות להמשך. תפקידנו בעולם הוא לעשות תיקון. חלק מהתיקון הזה הוא להתבונן בתהליכים שקורים סביבנו ולהבין מה רוצים מאיתנו.
לי היה ברור, גם אם לא למדתי על כך בבית, שתפקידנו הוא לשמור על הזהות היהודית שלנו. הרי הנאצים לא הבחינו בין ימין לשמאל, בין שמרנים לליברלים, בין חברים לאויבים. הספיק שהיית יהודי. ולכן לא משנה מה תעשה, איך תנסה לבדל עצמך מהעם שאליו אתה משתייך, דינך מוות. כנראה יש משהו בזה, בזהות היהודית הזו. כך חשבתי אז.
תהליך דומה קרה כשחזרנו לארץ מאפריקה והחלו להתפוצץ אוטובוסים במהלך "תהליך השלום" והוצג לנו המונח "קורבנות השלום". הרי אותם מחבלים מתאבדים שיצאו מביתם כדי לרצוח יהודים אינם שונים מהנאצים שיצאו מביתם כדי לפתור את "הבעיה היהודית". גם הם כמו הנאצים מבינים שהבעיה היהודית לא תיפתר בחיים משותפים אלא בהכחדת היהדות, כשהעם היהודי יחדל מלהתקיים, ואז הם יוכלו "לשוב" אל הבתים שמהם נסו לאחר שפתחו במלחמת תש"ח והפסידו.
כאשר הבעיה הייתה חיצונית לנו, לעם היהודי, תמיד ידענו להתאחד, לגבור ולנצח את הגורם המסכן. הבעיה לא הייתה עצם הזהות היהודית שלנו, גם כאשר היו מי שהתנערו לגמרי מקיומו של ה'. בימים אלה המצב בישראל מבחינה זו הוא בכי רע. המתקפה על הזהות היהודית עוצמתית עד כדי כך שעצם קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית בסכנה אמיתית.
נכון שהכרסום ביסודות יהדותה של המדינה החל לפני שנים, ונכון שלא נעשה דבר כדי להדוף את הכוחות הללו הפועלים בכיוון הזה. אך נדמה לי שעם הקמת הממשלה הזו הם פועלים בקצב כפול, כאילו כדי להספיק לסיים את משימתם לפני שהעם יתעורר.
מעולם עד היום לא היו שותפים בממשלה גורמים אנטישמיים, פוסט-ציונים ופוסט-מודרניים. בעולם שבו הנפת דגלי ישראל בבירתה נחשבת לפרובוקציה, בעולם שבו מוציאים את סלע הקיום שלנו מכיתות הלימוד, בעולם שבו נותנים לגורמים חיצוניים ולממשלות זרות להשפיע על התוכן המועבר בתקשורת ובחינוך, לא מפתיע שיהיה כרסום מבפנים של החברה בישראל.
כאשר הבעיה הייתה חיצונית לנו, לעם היהודי, תמיד ידענו להתאחד, לגבור ולנצח את הגורם המסכן. הבעיה לא הייתה עצם הזהות היהודית שלנו, גם כאשר היו מי שהתנערו לגמרי מקיומו של ה'. בימים אלה המצב בישראל מבחינה זו הוא בכי רע. המתקפה על הזהות היהודית עוצמתית עד כדי כך שעצם קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית בסכנה אמיתית
בחבירת המפלגות שנחשבו ימין למפלגות שמאל המאמינות שמדינת ישראל אינה צריכה להיות יהודית, נגרם למדינה נזק בל יתואר. יש לנו שר אוצר שחושב שצריך להעלות את החרדים על מריצות ולזרוק אותם למזבלה, שר דתות שמבקש, בניגוד לדעתם של רוב גדולי ישראל כיום, לפגוע ביהדות, ושרת פנים שמאפשרת לחבר לחשמל יישובים בלתי חוקיים בנגב.
יש לנו גם שרת חינוך שמבטלת את הבגרויות במקצועות הרוח, ובהם תנ"ך, ומורידה את קרנם אף יותר בעיני התלמידים. לדעתי זו אחת הפגיעות הניכרות בעמנו: ניתוק הילדים שלנו מהשורש שלהם.
ילדי ישראל בחינוך הממלכתי כיום נפגעים לא רק משום שאינם יודעים דבר על זכות האבות או מדוע עלינו להיות דווקא במדינה הזו ולא בשום מקום אחר. ילדי ישראל בכלל, גם בחינוך הממלכתי וגם בחינוך הממלכתי-דתי, נפגעים משום שתוכניות פרוגרסיביות פוסט-ציונית נכנסות לכיתות הלימוד ומשפיעות על צורת המחשבה שלהם, זו שהביאו מהבית.
לאן כל זה מוביל אותנו? אנחנו בצעדי ענק לקראת דור שלם שמשוכנע שהדבר החשוב בחיים הוא לעשות אקזיט בהיי-טק. דור שלא מבין שיש דבר כזה אנטישמיות (שנאת ישראל) משום ששר החוץ הפך את המושג הזה למשהו גלובלי כאשר אמר בכינוס השביעי של הפורום הגלובלי למאבק באנטישמיות: "האנטישמיות היא גזענות, האנטישמיות היא קיצוניות, האנטישמיות היא שנאת זרים".
דור שחושב, לרוב בניגוד לדעה המקובלת בבית, שישראל אינה צריכה להיות מדינה יהודית בהגדרה אלא מדינה רב-לאומית המעניקה זכויות לאומיות שוות לכל אזרחיה.
צריך להודות באמת: כיום שולטים במדינה גורמים המבקשים להביא לסיום קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. אם חפצי חיים אנחנו, אם למדנו משהו מחוויות העבר שלנו וממלחמות הקיום של עם ישראל, עלינו להיאבק על יהדותה של המדינה וללחום את מלחמת העצמאות, היום כמו אז.
