האיש שלקח אותי לראשונה לירושלים
חסד גדול עשה לי הקב"ה, שלימדני באותו המקום ובאותו היום, בסתם יום חול בעיצומו של הקיץ התל אביבי, פרק ב'ירושלמיות'. נפגשתי אז באהבת ירושלים במובנה העמוק והפנימי, קיבלתי אז מושג אמיתי ועמוק בעניינה של ירושלים, בהמיית הלב הישראלי מלא הגעגועים לחונן את עפרה ולהתרפק על אבניה.…
ובשפיץ של השפיץ נמצאים אתם, בני המשפחות השכולות שלא ברצונכן, כעדות חיה לכך ש'נצח ישראל לא יינחם ולא ישקר כי לא אדם הוא להינחם'. מצדיעים לכם".
בשנים האחרונות מצאתי לי תחביב – לחפש ולמצוא כיצד ביטויי (תת) התרבות הפוסט־מודרנית מופיעים במציאות ומשפיעים על כל חיינו. זהו אתגר מרתק החושף לא פעם את 'היד שמנענעת את העריסה' את ה'מאחורי הקלעים' העמוק המניע את גלגלי המציאות. ממליץ לכם לנסות.…
ביום שאחרי…
בספר 'קורבנות התרבות' מובא הקטע הבא הלקוח מתוך דברים שכתב המשורר הרוסי איוואן קרילוב, ובו הוא מתאר את המשפט שעושים בעולם הבא לשני חוטאים: האחד שודד ורוצח, והשני סופר. מי מהם יקבל עונש כבד יותר בגיהינום? גזר הדין של קרילוב ברור וחד־משמעי: הסופר, כי הוא הזיק לאנשים רבים יותר, בצורה כואבת יותר ובלתי ניתנת לתיקון.…
מהיגיון – לשוויון – לשיגעון
תחת הכותרת של 'פורום קפה שפירא' כתוב: "מחזירים את הציונות וההיגיון לשיח". בתחילה לא הבנתי על מה ולמה בחרה גלי בת חורין לשים על ראש שמחת הפורום דווקא את המונח היגיון? את שחיקת ערך הציונות כולנו מרגישים, אבל מה הכוונה באמירה "מחזירים את ההיגיון לשיח"?…
