ביקור ראשון בכנסת. פערים בין האגפים למיניהם, ואיך הנפש שורדת את הפער בין החזון למציאות
ביום שני שעבר ביקרתי במשכן הכנסת בפעם הראשונה בחיי. הביקור היה לרגל כינוס הפתיחה של שדולת ארץ ישראל בכנסת בראשות חברי הכנסת לימור סון הר-מלך, שמחה רוטמן ויולי אדלשטיין. לאחר דברי פתיחה חגיגיים של חברי הכנסת נאמו כמה מפעילי ההתיישבות ברחבי הארץ, ראשי מועצות עם פעילי שטח, נציגים מיהודה ושומרון לצידם של אנשי התיישבות בגליל ובעוטף עזה. פעילי ציבור במגוון תחומים.
בחדרים הסמוכים ועדת החוקה דנה ברפורמה המשפטית, חברי כנסת מוסרים הודעות לתקשורת ומאיימים להפיל את הממשלה אם הרפורמה לא תעבור, וחברי כנסת אחרים מדברים על הידברות ועל פשרות כאלה ואחרות, אבל בחדר שהתכנסנו בו הייתה אווירה אחרת. כאילו מדובר ביקום מקביל. התקבצו בו יחד עשרות יהודים מכל צבעי הקשת, דתיים וחילונים, חלקם חנוטים בחליפות וחלקם מלוכלכים באדמה. גברים ונשים, צעירים ומבוגרים. וכולם אמרו דבר אחד פשוט: אנחנו אוהבים את הארץ הזאת.
הנאומים עסקו במגוון נושאים חשובים: בהשתלטות ערבית על אדמות בנגב ובגליל, בביטחון האישי של נוסעי חווארה, בהחלת ריבונות בבקעת הירדן ובמערכה על שטחי c.
בסיום הכינוס התבקשתי לומר כמה מילים כנציג הגבעות והחוות. הכנתי כמה נקודות חשובות בנושאים האלה שהממשלה וחברי הכנסת יכולים לפעול בהן, אבל בגלל עיכובים והצבעה שנדרשו אליה חברי הכנסת באחת הוועדות נאלצתי לקצר את השיחה לשניות אחדות.
"כשהמרגלים חזרו למדבר אחרי שהם תרו את הארץ, הם היו מלאים טענות כרימון נגד ארץ ישראל", אמרתי. "העם היושב בארץ חזק, הערים בצורות וקשות לכיבוש. ענקים מתגוררים בערי המבצר, העמלקים, החיתים, היבוסים והאמורים פזורים בכל מרחבי הארץ. 'לא ייתכן לכבוש מקום כזה', אמרו המרגלים לבני ישראל.
"אל מול הטענות האלה ניצבים יהושע וכלב, שני המרגלים היחידים שהכירו בטובתה של הארץ והאמינו בה' שיעזור לעמו לכבוש אותה. לכאורה היה מצופה מהם לענות תשובה לוגית על הטענות של עשרת המרגלים האחרים. אולי להפריך אותן בעדויות אחרות או להציג אסטרטגיה לכיבוש של הארץ גם אם אנחנו בנחיתות מספרית. אבל הם לא עשו את זה. יהושע וכלב ענו במשפט אחד: 'טובה הארץ מאוד מאוד!' זאת הייתה התשובה הניצחת שלהם על טענת המרגלים.
"גם היום", המשכתי את הנאום הקצר בחדר השקט, "יש הרבה טענות נגד יישוב הארץ: 'זה לא תמיד ריאלי', ו'יש כל מיני גורמים ואילוצים'. אבל מול כל הטענות האלה יש קבוצה שאומרת בפשטות: 'טובה הארץ מאוד מאוד!'"
הייתי מופתע מהתגובה של עצמי לאחר האירועים האלה. הרגשתי מאוכזב ומיואש מההתנהלות של נבחרי הציבור שלנו. הייתי מופתע מעצמי, מכיוון שלמרות מעורבותי הפוליטית בנושאים כאלה ואחרים, מעולם לא תליתי תקוות גדולות מדי בהחלטות הכנסת. תמיד הרגשתי והאמנתי, ואני עדיין מאמין, שהשינויים הגדולים קורים מלמטה, מהשטח
חומה בצורה של בעלי שררה
סיימתי את דבריי ויצאתי ממשכן הכנסת. בחוץ הייתה האווירה אחרת לגמרי. מאות רבות של מפגיני שמאל נושאי דגלים ושלטים חסמו את היציאה ממשכן הכנסת ומילאו את הרחובות הסמוכים. פתחתי את הטלפון וראיתי את העדכונים. הרפורמה המשפטית הדלה שנשארה לאחר הריכוכים והפשרות הרבות במהלך החודשים האחרונים נפלה גם היא, והיא לא תעלה להצבעה בכנסת בשבועות הקרובים, אם בכלל.
למען האמת, הייתי מופתע מהתגובה של עצמי לאחר האירועים האלה. הרגשתי מאוכזב ומיואש מההתנהלות של נבחרי הציבור שלנו. הייתי מופתע מעצמי, מכיוון שלמרות מעורבותי הפוליטית בנושאים כאלה ואחרים, מעולם לא תליתי תקוות גדולות מדי בהחלטות הכנסת. תמיד הרגשתי והאמנתי, ואני עדיין מאמין, שהשינויים הגדולים קורים מלמטה, מהשטח. ההתעסקות היומיומית של תושבי הגבעות והמאחזים היא במלחמה הלא נגמרת על עוד דונם ועוד עז. עיסוקם הבסיסי והעיקרי הוא בעולם המעשה, בעבודה בגבעה, ביציאה למרעה ובבנייה של הבתים מחדש אחרי פינוי.
אבל בכל זאת הייתי מאוכזב ושבור. החלטתי להישאר בירושלים להפגנת הימין שתוכננה לשעות הערב. ואכן, בשעה שש כבר התחילו להתקבץ המוני בני אדם ברחבת בית המשפט העליון ומילאו מחדש את הרחובות שהיו מלאים אך לפני שעות אחדות במפגיני שמאל המתנגדים לרפורמה המשפטית.
אחרי היום הארוך הזה נזכרתי בכמה מסקנות חשובות שלמדתי בשנים האחרונות, מאז שעברתי עם משפחתי לגור בגבעת קומי אורי. למי שלא זוכר, בגבעת קומי אורי מתגוררות כיום ארבע משפחות, ברוך ה'. חצי מהגבעה נבנתה בשטח b, והדבר גרם פינויים רבים מצד מדינת ישראל, שאינה רוצה לבטל את הסכמי אוסלו החד-צדדיים.
הפינויים האלימים גררו עימותים קשים, ובעקבותיהם הוחלט להטיל צו שטח צבאי סגור על הגבעה. הבתים בשטח b נהרסו לחלוטין, וכוח קבוע של מג"ב הוצב בכניסה לגבעה כדי לבדוק ששום אדם שאינו תושב הגבעה לא ייכנס לשטח. שנתיים שלמות סבלו משפחות הגבעה מהתנכלות חסרת תקדים. כל רכב היה נבדק בכניסה לגבעה, כל אורח שהגיע לבקר נחסם בכניסה, בייביסיטר לילדים, טכנאי גז או טרמפ בדרך חזור הביתה היו מעוכבים במחסום בכניסה, והתושבים נאלצו להסתדר בגבעה בכוחות עצמם בלבד. אירועי אלימות מצד השוטרים ומעצרים של תושבים קרו לעיתים תכופות, וההתנהלות הייתה קשה מנשוא.
לא רק בשטח היה המצב בעייתי. גורמים רבים הפעילו את מלא כוחם נגד הגבעה ה"מסוכנת". חברי כנסת שפנינו אליהם לעזרה קיבלו פניות מגורמים שאיימו עליהם שלא לעזור לנו, רבנים ואישי ציבור חששו להביע תמיכה ציבורית בגבעה שמותגה קיצונית ואלימה, וההרגשה הייתה שלמרות התמיכה הגדולה שקיבלנו מעם ישראל על עמידתנו האיתנה ביישוב הארץ, יש מקומות שבהם נתקלנו בחומה בצורה של בעלי כוח והשפעה שלא מתכוונים לוותר. ממש כמו עם הרפורמה המשפטית עכשיו.
מאז הגעתי למסקנה אחת, ואני הולך איתה תקופה ארוכה: אני לא מסתכל רק על טווח הזמן הקרוב. אנחנו רצים למרחקים ארוכים. כך יצא שאחרי מקרים של טריקת טלפון, של מעצר תושב או של פינוי והריסה הייתי עוצר, עוצם את העיניים ומדמיין איך תיראה הגבעה בעוד עשר שנים, בעוד חמש עשרה שנה. יישוב קטן ופורח, שוקק חיים ומלא ילדים ברחובות. הייתי מביט על הגבעות הוותיקות יותר שלידנו, גבעות שסבלו לא מעט, אבל כיום הן יישובים פורחים, ויש בהם בתי כנסת, גני שעשועים, בתי עסק פורחים ועוד.
אנחנו רצים למרחקים ארוכים, שיננו לעצמנו שוב ושוב. יום יבוא והמחסום בכניסה כבר לא יהיה. יום יבוא וכולם יוכלו להיכנס לפה תמיד. יום יבוא והגבעה תתמלא בבתים חדשים ויפים על כל הרכס.
מאז ברוך ה' התקדמנו. בעקבות מאבק נחוש של תושבי הגבעה כבר הוסר המחסום הקבוע בכניסה לגבעה, אם כי עדיין מגיעים שוטרי מג"ב לסיורים בין בתי התושבים כדי לבדוק שאין בנייה חדשה בגבעה. למרות הסיורים האלה הצלחנו לסלול מחדש את כביש הכניסה לגבעה, לשפץ את בית הכנסת ובתים אחרים בגבעה, והתחלנו להקים גן שעשועים. גם בנושאים האלה היו קשיים, ושוטרי מג"ב נשלחו לנסות לעצור ולמנוע את העבודות. אבל גם את זה נעבור. הרי אנחנו רצים למרחקים ארוכים.
גם ביום שני שעבר עצרתי לרגע והזכרתי לעצמי: אנחנו רצים למרחקים ארוכים. אני לא יודע איך תעבור הרפורמה ובעזרת מי; יכול להיות שנציגי הציבור בכנסת הנוכחית אינם מסוגלים לעמוד בלחץ ולהצליח לעשות את המהלך החשוב הזה, אבל מאות אלפי האנשים שהפגינו מחוץ לכנסת ביום שני שעבר הגיעו גם הם למסקנה שאנחנו רצים למרחקים ארוכים.
