יש שיעורים שעולים לנו הרבה כסף. לכו תשאלו הורה שצריך להדביק לבן שלו מורים פרטיים במתמטיקה ובאנגלית כמה עולה לו התענוג הזה. אבל לפעמים יש שיעורים שאנחנו מקבלים חינם ושווים לנו מיליון דולר. לפעמים אפילו יותר, והקב"ה הוא שמעביר לנו אותם.
הלכתי לרובע היהודי, ואיך שירדתי במדרגות לעבר הכותל ראיתי פתאום מכונית יפהפייה, עצבנית, מטורפת, קחו איזה תואר שבא לכם בשביל לתאר את האוטו הפסיכי הזה שגלש לו לאיטו לעבר רחבת הכותל המערבי.
אני אדם מבוגר, יש לי עולם ערכים מבוסס ויציב, ובכל זאת הרגשתי איזה קול שלוחש לי: יא אללה שלך, תראה איזה אוטו! לא היית רוצה לנהוג באחד כזה? בטח הנהג שנוהג בו שוחה בכסף. חומרי חומרי, אבל תכלס, מי לא ירצה לנהוג באוטו חללית כזה?"
ירדתי עוד מדרגה ועוד אחת והסתכלתי מקרוב לעבר המכונית. עכשיו היא נראתה לי מדהימה אפילו יותר. ידעתי שאני נתפס ברגע של חולשה, אבל הרגשתי שאני חייב לעצור רגע. להסתכל על הנהג. לראות מי בר המזל שנוסע בכלי היקר הזה.
המכונית נעצרה. הדלתות שלה החלו להתרומם לאט לאט, כמו בלמבורגיני. הבטתי כולי דרוך לעבר הדלת, ולפתע ראיתי קב נשלף מהמכונית לעבר רחבת הכניסה לכותל. ואחריה עוד קב. ואז הגיע הנהג, שנתמך בקביים ודידה לעבר הכותל. בום בלב! נו, מה אתה אומר עכשיו? אתה עדיין רוצה להתחלף?
אמירה יהודית מוכרת אומרת שאם כל האנשים היו שמים את המזוודות שלהם בכיכר העיר, וכל אדם היה רואה את הניסיונות וההתמודדויות של האחר, בסופו של דבר כל אחד היה לוקח את המזוודה שלו, עם הניסיון והאתגר וכוחות הנפש שהקב"ה נתן לו.
פסח נקרא גם חג האביב והצמיחה, אולי כדי ללמד אותנו להסתכל תמיד על השושנים של החיים שלנו, להסניף את הריח שלהן ולא להתעסק רק בקוצים ובמורכבויות.
לפעמים אף על פי שאנחנו בטוחים שחסרים לנו מיליון דולר בשביל שנהיה מאושרים, דווקא המבט הזה למעלה ולכיוון הנכון הוא שלא עולה ולו שקל אחד ויכול לגרום לנו להבין שבסופו של דבר החיים שלנו דבש, וככה גם כדאי שנתייחס אליהם.
