כותרות חמות :

אין לנו פריווילגיה לוותר
אין לנו פריווילגיה לוותר

אין לנו פריווילגיה לוותר

 

יש משהו מאוד שטחי בעולם הזה של תל אביב. כולם יוצאים עכשיו מורעלים להפגנות ודוחפים את הנושא לבתי הספר ולקבוצות ואטסאפ כיתתיות ויודעים לדקלם דפי מסרים כתובים היטב, וכולם מאוד בתוך זה, אלה מה? הכול מהפה ולחוץ. רוב רובם של המפגינים אינם יודעים על מה ההפגנה, וזה עצוב מאוד. אין דיון ענייני בשום דבר, ואט אט אנו רואים שההפגנות הללו לא באמת נגד הרפורמה, שחלק מחברי האופוזיציה בעצמם קידמו, אלא נגד נתניהו וממשלתו. הם פשוט לא מעוניינים בממשלת ימין.

האמת היא שזה הרבה יותר עמוק מזה. הם, אותה קבוצה שממרידה ומוציאה עכשיו לרחובות אלפים שאינם אלא עדר מוסת, יודעים שהממשלה הזו באה לעשות עבודה שלצערי לא נעשתה מקום המדינה. היום אנחנו כבר יודעים מי באמת שולט במדינה, וזו לא בהכרח הממשלה. הרי מה יקרה אם הממשלה תחוקק את חוקי הרפורמה כפי שהיא מבקשת, ובג"ץ יפסלו את החוקים? ומה יקרה אם בג"ץ יכריזו שאין מקום לצבא ולגופי הביטחון להקשיב לממשלה, שכן היא אינה חוקית או לגיטימית ועליהם לקבל הוראות מהשופטים עצמם? האם רחוק היום שזה מה שיקרה? רק השבוע שמענו את יורם כהן, ראש השב"כ לשעבר, מדבר בדיוק בשפה הזו. לצערי הפעולות האנטי-דמוקרטיות שנוקטת הרשות השופטת כבר חשופות לעיני כול.

וזו לא רק הרשות השופטת. אנו רואים את המילים הבוטות והאזהרות המטורללות מכל מוקדי הכוח. הם מבינים שנגמרה החגיגה, שאנחנו רואים אותם, והם מעל פני השטח, לא עוד דיפ-סטייט, מתברר שכל הקונספירציות נכונות. יש אליטה שפעלה שנים רבות בכל המשרדים והחדירה לא רק אידאולוגיה מקולקלת אלא אנשים שנגנב מהם שיקול הדעת, והם כלים למימוש אותה אידאולוגיה.

באותה מדינה שבה שופט בית המשפט העליון חושב שהוא מנהיג העולם החופשי, שכוחו עולה על כוחה של ממשלה נבחרת ושהוא יקבע מי יהיה שופט בית המשפט העליון ומי לא, מה סביר ומה לא, ואינו מבין דבר ביהדות בכלל או במשפט עברי בפרט, חגגו השבוע את החג שבו הכול התהפך. אותו שופט וחבריו השופטים בבית המשפט, שאינם מתייחסים ליהדות כאל שורש אלא כאל תרבות שאפשר להתייחס אליה אך אפשר גם לא, מביא על העם היהודי אסון גדול

ודאי חלקכם חושב לעצמו: הם אנשים חושבים, מה פתאום שמישהו ישתמש בהם בלי שהם ישימו לב? אני מבינה שקשה לקבל את העובדה שחלקם שטופי מוח. הרי איש לא יתנדב להיות שטוף מוח. זה לא משהו שיקרה בגלוי. אך זה בדיוק מה שקרה. נשטף מוחם בעל כורחם. אותם גופים וקרנות זרות, אותו כסף זר, הקימו עמותות וגופים שאינם פועלים בדרגים הגבוהים של המשרדים אלא בשכבה הגבוהה פחות מזו שעוברת ביקורת ציבורית תמידית. זו המציאות, וכך הם חדרו לכל אותם מקומות שמשפיעים על חיינו.

כל מיני 'מנהיגי' מחאה למיניהם אמרו אמירות מרחיקות לכת. הראשי שבהם, נשיא בית המשפט העליון לשעבר, הציע לעמוד מול כיתת יורים, דיבר על שרשרת גלולות רעל וביקש להיקבר לפני שתעבור הרפורמה. אותו נשיא גם אומר בפה מלא שאינו מאמין בא-לוהים ואינו בקיא במשפט העברי. זה האיש שאמור לאזן בין הדת והמדינה. ואז מופתעים כאשר ציבור שלם אינו מרגיש מיוצג אף שאנו יודעים שכל שופטי בית המשפט העליון הם שיבוטים של הנשיא, או כדברי 'מנהיגה' אחרת, ציפי לבני, "אהרן ברק הוא קול דומיננטי שמשכפל לעצמו שופטים".

השבוע חגגנו פורים. באותה מדינה שבה שופט בית המשפט העליון חושב שהוא מנהיג העולם החופשי, שכוחו עולה על כוחה של ממשלה נבחרת ושהוא יקבע מי יהיה שופט בית המשפט העליון ומי לא, מה סביר ומה לא, ואינו מבין דבר ביהדות בכלל או במשפט עברי בפרט, חגגו השבוע את החג שבו הכול התהפך. אותו שופט וחבריו השופטים בבית המשפט, שאינם מתייחסים ליהדות כאל שורש אלא כאל תרבות שאפשר להתייחס אליה אך אפשר גם שלא, מביא על העם היהודי אסון גדול. כבר היום אנו רואים שלא רק שהוא עצמו אינו מבין בשורשיו, אלא רבים מהציבור ה'חילוני' שכחו את מקורותיהם, וילדיהם אינם יודעים לשאול.

"ישנו עם אחד מפזר ומפרד בין העמים…ואת דתי המלך אינם עשים", אמר המן לאחשוורוש. המן מזרע עמלק זיהה את הפירוד בעם וניסה לרכוב עליו כדי להשמידנו ממש. על מנת להתגבר על הגזרה של השמדה בפועל של העם היהודי קיבץ מרדכי את היהודים והזכיר להם מאין באו, לימד את הילדים על השורשים שלהם, ונעשה לנו נס גדול.

אין ספק שזו עבודה קשה. עברנו ואנחנו עדיין עוברים תקופה לא פשוטה שבה נחצים כל הקווים האדומים בלי לנסות ולהידבר בכלל. אנחנו פתוחים להידברות, אך הצד השני נחוש בדעתו להבעיר את המדינה ולרמוס כל חלקה טובה בדרך.

ניסיתי להתחבר ולהיות גם אני חד-קרן בצפון תל אביב, אך חוץ מחצאית צבעונית וקשת עם קרן, איך נאמר? פחות התחברתי. הדרך היחידה בעיניי דווקא להתחבר לצד השני, להחזיר את היהדות למקומה המכובד ולהעמיד דברים על דיוקם, היא להמשיך בחקיקה, וביתר שאת. אין לנו פריווילגיה לוותר ולהידרדר לאנרכיה כפי שחלק מהצד השני מבקש. מי שירצה להידבר ולהגיע לעמק השווה, יעשה זאת ללא תנאים מוקדמים. כך נוכל להתאחד ולהתגבר כעם מאוחד על ניסיון ההשמדה הרוחני המודרני של העם היהודי על ידי הגופים הזרים.

 

 

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן