"את יודעת מה עשיתי בתוך המעגל?" שואלת אותי חברת הכנסת לימור סון הר-מלך. "התפללתי. אמרתי לקב"ה: תן לי את המוחין הנכונים בתוך הסיטואציה המאיימת הזו, כלואה במעגל של ארבעה גברים, שבכל פעם שניסיתי לנוע בתוך המעגל הם צמצמו אותו עוד כדי להעביר לי את המסר שאין לי חופש תנועה. באיזשהו שלב זה ממש גרם לי תחושת חנק. הקצין חזר ואמר לי: אנחנו שומרים עליך, מגינים עליך, כשבפועל ברור שהם הפעילו עליי בריונות אלימה ומשפילה בכוונה תחילה. זו סיטואציה שמאוד קשה לחשוב בה בלי סייעתא דשמיא".
בבוקר יום רביעי, כ"ד בשבט, הגיעה חברת הכנסת לימור סון הר-מלך לכרם של משפחת בן אליהו בשילה, שפינוי אגרסיבי, עקירה והרס עמדו להתחיל בו. כוחות הביטחון כבר היו במקום. סון הר-מלך ניסתה למחות נגד הפינוי ועקירת העצים בין היתר על ידי עמידה מול הטרקטור הראשון שהגיע לשטח. זמן קצר לאחר הגעתה הורה רב-פקד יאסר אסדי ממג"ב להקיף אותה בטבעת אנושית של ארבעה שוטרים ולא לאפשר לה לצאת מהמעגל ולנוע בשטח.
לאחר זמן מה שסון הר-מלך הייתה כלואה במעגל, מנסה לדבר על ליבם של השוטרים, שבהם שני קצינים – רב-פקד אסדי וסגן ניצב שחר יצחקי – החליטה הר-מלך להתכופף ולצאת מהמעגל בכוחות עצמה. אז שלח אחד השוטרים את רגלו, תחב אותה בין רגליה והרים את הרגל כדי למנוע ממנה לצאת מהמעגל. הסרטונים שצילם הדובר של הח"כית אלישע ירד התפרסמו במהרה בכל מקום ועוררו גינויים מקיר לקיר של כל הקשת הפוליטית. "המטרה הייתה להשפיל ולבזות אותי ולגרום לי להפסיק להגיע לפינויים, להפסיק למחות", היא אומרת.
הם הצליחו להרתיע אותך?
"אמשיך להגיע ולמחות כנגד העוולות הללו ביתר שאת", היא עונה. "אצלי זה עובד הפוך! אני ראיתי את בעלי (שולי הר-מלך הי"ד, ה"צ) נרצח מול עיניי. נפצעתי באותו פיגוע וילדתי את בתי שרה שלוש שעות לאחר מכן בחודש השישי להריוני. הפיגוע התרחש ביום שישי בצהריים. במוצ"ש, מתוך אמבולנס ועל כיסא גלגלים, הגעתי ללוויה של שולי הי"ד, ואמרתי למחבלים: לא יעזור לכם! אני חוזרת הביתה.
"הם חושבים שההשפלה תפחיד אותי? כשאדם נמצא בשליחות שהוא מאמין בה, דברים כאלה רק מחזקים את ההבנה של כמה זה חשוב ומשפיע".
השוטרים עשו את מה שהם רגילים לעשות
לימור סון הר-מלך, ח"כית טרייה ברשימת עוצמה יהודית, היא כאמור אלמנת טרור. היא ובעלה שולי הי"ד התגוררו בחומש והיו ממייסדי הישיבה ביישוב. בראש חודש אלול תשס"ג, כשהיו בדרכם לחומש, נפלו קורבן לפיגוע טרור של חוליית מרצחים מגדודי חללי אקצא. שולי, שנהג ברכב, הבחין במרצחים, כיסה בגופו על לימור ההרה וספג את עיקר האש. לימור נפצעה פצעים בינוניים ויולדה בניתוח חירום. לשולי ולימור יש גם בן בכור, אהוביה יאיר. כשלוש שנים לאחר הפיגוע נישאה לימור ליהודה סון, ונולדו להם שמונה ילדים.
"אמשיך להגיע ולמחות כנגד העוולות הללו ביתר שאת. אצלי זה עובד הפוך! אני ראיתי את בעלי נרצח מול עיניי. נפצעתי באותו פיגוע וילדתי את בתי שרה שלוש שעות לאחר מכן בחודש השישי להריוני. הפיגוע התרחש ביום שישי בצהריים. במוצ"ש הגעתי ללוויה של שולי הי"ד ואמרתי למחבלים: לא יעזור לכם! אני חוזרת הביתה. הם חושבים שההשפלה תפחיד אותי? כשאדם נמצא בשליחות שהוא מאמין בה, דברים כאלה רק מחזקים את ההבנה של כמה זה חשוב ומשפיע"
סון הר-מלך הייתה ממייסדי תנועת חומש תחילה לאחר הגירוש. "יש שינוי עצום באווירה של הכנסת", היא אומרת ומתכוונת שהקואליציה הנוכחית מורכבת ברובה משומרי תורה ומצוות. "לפני הגירוש הסתובבתי הרבה במסדרונות הללו, ניסיתי לשכנע ולהפוך את רוע הגזרה. האווירה הייתה אחרת לגמרי. זה שינוי שמבטא גם את השינוי שעובר עם ישראל".
אבל אנחנו עדיין רואים מראות מזעזעים כמו אלה של יום רביעי שעבר.
"כשעם ישראל בחר בבחירות האחרונות הוא ביקש לראות מדיניות אחרת, מדיניות של התיישבות, ציונות, מאבק נחוש בטרור", היא נאנחת. "לא מאבק מגמגם ולא את המדיניות הרופסת, הפוגענית וההרסנית, שלצערי נמשכת. המדיניות הרופסת מול הטרור והיחס המפלה כלפי המתיישבים והתיישבות אחוזים זה בזה, האויבים שלנו יודעים לקרוא את המפה.
"השוטרים שהתנהגו אליי בצורה בריונית ופוגענית לא ראו חברת כנסת; הם ראו אישה דתייה, מתנחלת, ועשו את מה שהם רגילים לעשות מול המתיישבים. עכשיו כל העולם גועש ורועש כי אני חברת כנסת, אבל מה עם כל אותן נשים שמגיעות למחות וחוות פגיעה כזו? הזכויות של המתיישבים נרמסות ברגל גסה".
למרות המאבקים הנחושים שהיא מנהלת בכנסת ובפינויים שמתרחשים בהתיישבות, סון הר-מלך משדרת עדינות, כמעט שבריריות, ומתקשה לדבר על הפגיעה שחוותה במעגל השוטרים. "כשהייתי צריכה לספר לעורך דין מ'חוננו' מה קרה שם, היה לי מאוד קשה. בערב הודיעו לי שרוצים לפרסם את התלונה, שבה הכול מפורט, והבנתי שאני אתחיל לראות כותרות של הדבר הזה בכל מקום ושגם ילדיי ייחשפו לזה. התקשרתי לרב דוב ליאור כדי להתייעץ איתו, הנחתי לפניו את הדברים, כולל השפעת הפרסום על המשפחה שלי ועליי כאישה דתייה, שומרת נגיעה, שהתיאורים הללו קשים לה".
הרב ליאור היה נחרץ מאוד בתשובתו: "הוא אמר באופן חד-משמעי שהם צריכים לתת את הדין, ושאם הדברים לא יפורסמו, הם יצליחו להשתיק את זה. הרב גם הרגיע אותי ואמר שאני וילדיי לא נינזק. 'את שליחה. יש לך משלח, והוא ישמור עליך'".
"יש שינוי עצום באווירה של הכנסת. לפני הגירוש הסתובבתי הרבה במסדרונות הללו, ניסיתי לשכנע ולהפוך את רוע הגזרה. האווירה הייתה אחרת לגמרי. זה שינוי שמבטא גם את השינוי שעובר עם ישראל"
מדוע הם נהגו בבריונות המבזה הזו?
"רק כדי להשפיל אותי", היא אומרת. "כאשר השוטר ניסה למנוע ממני לצאת מהמעגל ועל הדרך הטריד גם אותי מינית, רואים בסרטון שהקצין יצחקי אומר לו: מה אתה עושה? גם הוא הבין שזה לחלוטין מחוץ לחוק. הם משתמשים בתירוץ שבגלל שעמדתי מול הטרקטור היה צריך להרחיק אותי כדי להגן עליי. קשקוש. עמדתי מול הטרקטור במחאה בסיסית ביותר.
"עמדה שם משפחה שמפעל חייה נרמס עד עפר; הילדים בכו וחזו ב-1,100 עצים שהם טיפחו וגידלו ביזע ובדמעות נעקרים בזה אחר זה. עשיתי את הדבר היחיד שיכולתי לעשות ונעמדתי מול הטרקטור". בשלב מסוים היא ראתה שטרקטור נוסף מגיע מכיוון אחר והלכה לבדוק מה קורה, ואז כלאו אותה המג"בניקים במעגל. "כבר לא עמדתי מול הטרקטור כשהם סגרו עליי. אפילו התירוץ העלוב של הגנה לא תופס פה".
כאמור, מי שנתן את הפקודה ליצור את טבעת החנק הוא רב-פקד יאסר אסדי (שעל פי הפרסומים היה שותף פעיל בקמפיין הבחירות של יש עתיד). "שני המפקדים הללו מקבלים גיבוי מלא ממפקד מג"ב ומהמפכ"ל", אומרת סון הר-מלך. "איש מהם לא גינה עד עכשיו את האירוע. יש השתקה של האירוע הזה, הם מנסים לתת לו לחלוף ולהישכח". ביום חמישי היא הגישה תלונה במח"ש וביקשה להשעות את אותם שוטרים.
"אני לא יודעת איך לגרום שזה לא יושתק. למח"ש לוקח בדרך כלל הרבה זמן להגיב, והם גם תמיד עוקבים אחרי הדופק הציבורי. אם הציבור יעסוק בזה, תהיה תגובה, אבל אם לא, זה יתמסמס, ואולי על זה הם סומכים. אני מקבלת תגובות של תמיכה וזעזוע מכל הקשת הפוליטית. כולם מבינים שמה שנעשה שם אסור שייעשה, אבל מכאן ועד שזה לא יהפוך למשהו פוליטי בלבד הדרך ארוכה".
את מדברת על אסדי ועל יצחקי. מה עם השוטר שפגע בך בפועל?
"בתלונה למח"ש גם השם שלו נזכר", היא אומרת. "בהתחלה התלבטתי. הרגשתי שאני הולכת להרוס לו את החיים, כי ברור לי שהוא הראשון שיחטוף, אבל הבנתי שאני לא יכולה לרחם עליו לאחר המעשה שעשה". עם זאת חשוב לה להדגיש שהייתה שם 'רוח מפקד': "מי שיצר את הטבעת הזו הוא מי שנתן לגיטימציה למה שקרה שם.
"בכל תנועה שלי במעגל החגורה התהדקה סביבי. הם הבהירו לי בשפת הגוף שלהם שאין לי יכולת אפילו לנוע. מבחינתי המפקד אשם באותה מידה כמו השוטר הזוטר, אם לא יותר. הייתה שם קריצת עין שאפשרה את המעשה הזה ואפילו עודדה אותו. לכן אני לא רוצה שרק השי"ן-גימ"ל יחטוף ואילו מי שגרם לכל הדבר הזה לא יישא באשמה ולא ייתן את הדין".
מתברר שלאחר שנחלצה מהמעגל הוסיף אסדי חטא על פשע. "כשאלישע התחיל להוציא את הסרטונים שצילם מהאירוע, אסדי קרא לאחת השוטרות שלו, הורה לה לצלם ואז החל להטיח בי האשמות: את נתת אגרוף לאחד השוטרים שלי.
"הייתי מאוד נסערת, והוא ניסה לטשטש את מה שקרה בטפילת האשמות נגדי שלא היו ולא נבראו. אסדי חזר על הדברים שוב ושוב. ניסיתי לקלוט את האירוע ואמרתי לו: מה פתאום?! אבל אז נפל לי האסימון שהוא מנסה להפוך את התמונה כדי להצדיק מה שעשה, ואמרתי לו: אני מבינה מה אתה מנסה לעשות, וזה לא יעזור לך, אתה תיתן את הדין".
מה עם שר הביטחון יואב גלנט? פנית אליו?
"לא פניתי אליו, הוא בכלל היה בחו"ל בזמן הפינוי. העיתונאית אילה חסון, שראיינה אותי בשבוע שעבר, פנתה אל העוזר שלו ואף המליצה לו לגנות את האירוע, אבל עד עתה לא יצא גינוי מטעמו".
לימור, אתם הממשלה! איתמר בן גביר ראש מפלגתך הוא השר לביטחון לאומי. איך קורה כזה דבר תחת הממשלה הכי ימנית שהייתה אי-פעם במדינת ישראל?
"את צודקת", היא נאנחת. "אנחנו הממשלה, ולצערי הרב עדיין רואים מראות כאלה. היה שם בפינוי האחרון אוטובוס של נערות עצורות שהופעלה בו אלימות של השוטרים כלפי הנערות. הן התקשרו אליי וסיפרו שמרביצים להן. לצערי אלה נערות צדיקות שיש להן טלפונים כשרים. אמרתי להן שלא יצאו לעולם לפינוי בלי מצלמה. אלה לא הפגנות של שמאל, אצלנו עוצרים את המוחים מייד, ופעם אחר פעם רואים שלציבור שלנו אין פה ואפשר לרמוס את הזכויות שלו".
עם זאת היא מדגישה שהשר בן גביר מעורב ומסייע בכל הקשור לפעילות שלה בהתיישבות. "בכל פינוי שאני נוכחת בו, איתמר איתי על הקו. אני מדווחת לו אם יש אלימות או מעשים לא חוקיים. הוא שותף מלא ומטפל בכל מה שאני מדווחת לו, הוא לגמרי שם".
"עמדה שם משפחה שמפעל חייה נרמס עד עפר; הילדים בכו וחזו ב-1,100 עצים שהם טיפחו וגידלו ביזע ובדמעות נעקרים בזה אחר זה. עשיתי את הדבר היחיד שיכולתי לעשות ונעמדתי מול הטרקטור"
למה המפכ"ל לא משעה את השוטרים? מדוע הוא מגבה אותם, לפחות בגיבוי שבשתיקה?
"המפכ"ל לא מבין שעליו ליישם את המדיניות של הממשלה, ולצערי יש לו גיבוי פוליטי לכך. אם הוא לא מיישם את המדיניות של הדרג הנבחר, הוא לא ממלא תפקידו. הוא גם מתדרך נגד השר, ואפילו יש ניצנים של המרדה בהנהגתו. אם אתה לא מסוגל לבצע את תפקידך, קום ולך!
"אין ספק שאיתמר קיבל עליו משימה מורכבת מאוד, ועד כמה שאני לא אוהבת את המשפט 'דברים שרואים מכאן וכו", ברור שיש לו הרבה עבודה לעשות כדי להתחיל ליישם את המדיניות שלשמה נבחרנו במשרד לביטחון לאומי. מדובר במדיניות של שנים שיש לשנות מהיסוד. אמרתי לאיתמר: אתה אברהם העברי. כל העולם מצד אחד, ואתה מהעבר השני, אבל האמת הזו סופה לנצח בע"ה".
היא מספרת שבעלי הכרם, שמקור פרנסתם נגדע באכזריות, ייאלצו כנראה לשלם את עלויות הפינוי. "הרשעה עד לאן?" היא שואלת. "זה שבר: עוקרים עץ אחרי עץ, מאות עצים, ומסביב יש דונמים על דונמים של עצים של ערבים שאף אחד לא חולם לפנות ולעקור, בעוד אצלנו גוזלים את כבשת הרש. הלב מתפלץ.
"שמחתי כשהמשפחה אמרה לי שיש שטח מסוים שהוא שלהם ואותו לא הורסים, אבל כשהסתכלתי במפה חשכו עיניי: ראיתי שמדובר בשטח היחיד שאין בו עצים! הפלא ופלא. איך הערבי שטען לבעלות ידע להגיד שהשטח שלו נמצא רק היכן שיש עצים?" היא מסבירה שאותו טוען לא נדרש אפילו להוכיח בעלות: "מספיק שהוא אומר שזה שלו, ונגמר הסיפור. גודל העוול והאפליה בלתי נתפסים".
"למח"ש לוקח בדרך כלל הרבה זמן להגיב, והם גם תמיד עוקבים אחרי הדופק הציבורי. אם הציבור יעסוק בזה, תהיה תגובה, אבל אם לא, זה יתמסמס, ואולי על זה הם סומכים"
למה לא ניסו למנוע את זה קודם? למה זה הגיע לתקשורת רק באותו יום של הפינוי?
"אני עצמי ידעתי על זה רק יומיים לפני כן, ואז כבר לא יכולתי לעשות כלום. בעלי הכרם כנראה חשבו בתמימות שאם אנשים שלנו נמצאים בממשלה, זה לא יקרה. איתמר אמר לי שהוא ובצלאל ניסו כל הלילה לעצור את זה. ברור לי שבצלאל ניסה לעצור את זה בכל דרך אפשרית, אבל כפי שאמרתי, יש לנו שר ביטחון שאפשר את זה".
לקראת סוף הפינוי, אחרי שרוב העצים כבר נעקרו ובשטח נותרו עצים אחדים, הגיעה פתאום הוראה של ראש הממשלה נתניהו לעצור את העקירה: "שמעתי את המג"בניקים אומרים שעומדת להגיע פקודה לעצירת הפינוי, ולכן צריך להשלים מהר את העקירה", היא משחזרת. "הייתי בשטח שלוש שעות. לא יכול להיות שראש הממשלה לא ידע מה קורה שם כל הזמן הזה.
"זה מאכזב ומתסכל מאוד. מצד שני זו ממשלה שאני יושבת בה, ויש מי שרק מחכה שהממשלה תתפרק. אנחנו לא רוצים לפרק חלילה את הממשלה, אבל אנחנו לרגע לא שוכחים שנבחרנו כי עם ישראל רצה בשורה, מנהיגות אחרת, נבחרי ציבור אמיצים שאומרים דברים ברורים ועומדים מאחוריהם.
"אז נכון, כרגע יש רפורמה שהיא גולת הכותרת של המאבק, אבל יש גם טרור, ילדים נרצחים, יש מדיניות של הרס וחורבן בהתיישבות. אלה תמונות שעם ישראל לא רוצה לראות עוד! לא את זה הוא ביקש כשיצא להצביע. קשה מאוד לתווך לציבור את המדיניות שלפיה בגלל הרפורמה לא מממשים כרגע הבטחות בחירות בתחומים אחרים.
"יש בקואליציה ובממשלה אנשים שעדיין שבויים במדיניות של הכלה, של הצורך לשמור על השקט ולא להרגיז את הערבים. אלה ביטויים שנשמעים בקבינט שלנו", היא מוסיפה.
מי אומר אותם?
"תקראי בעיתון ותביני", היא רומזת. "קשה להבין את המורכבות שאנחנו נמצאים בה. הממשלה מורכבת מאנשים מאוד אידיאליסטים מכל המפלגות. יש בליכוד אנשים שמבקשים ממני לכתוב על נושאים מסוימים כמו פינוי ח'אן אל-אחמר, ואני שואלת אותם למה שהם לא יתבטאו בנושא. 'את יכולה ואנחנו לא', הם עונים. המדיניות עדיין לא השתנתה לצערי, ואנחנו הולכים על גשר צר כי אנחנו רוצים לשמור על הממשלה הזו, אבל גם לתת פה לעם ישראל ולהגיע להישגים, ויש בממשלה מי ששבוי בקונספציות בעייתיות מאוד".
"אנחנו הממשלה, ולצערי הרב עדיין רואים מראות כאלה. היה שם בפינוי האחרון אוטובוס של נערות עצורות שהופעלה בו אלימות של השוטרים כלפי הנערות. הן התקשרו אליי וסיפרו שמרביצים להן. לצערי אלה נערות צדיקות שיש להן טלפונים כשרים. אמרתי להן שלא יצאו לעולם לפינוי בלי מצלמה"
לחוקק את המובן מאליו
מייד לאחר הפינוי היא נסעה לכנסת; יום ארוך של חקיקה עוד היה לפניה. "היה לי יום מדהים בכנסת: שני חוקים שהייתי שותפה להם עברו באותו יום – חוק שלילת אזרחות למחבלים שקיבלו שכר מהרשות הפלשתינית והחוק לתיקון חוק ההתנתקות. עליתי לנאום ארבע פעמים במליאה באותו יום, ממש יום של 'כל משבריך וגליך עליי עברו'", היא מחייכת.
את לא חוששת שבג"ץ יפסול את החוקים שעברו השבוע?
"החוק לשלילת אזרחות למחבלים הוא ספציפי מאוד: מדובר במחבלים רוצחים, מורשעים, שיושבים בכלא הישראלי ומקבלים כסף מהרשות על הטרור שעשו. נכון שגם בחוק שהוא מתבקש כל כך המשפטנים עמדו על הרגליים האחוריות ונאבקו על זכויות של מחבלים רוצחים מתועבים, אבל בחוק הזה תמכו תשעים וארבעה חברי כנסת, זה חוק חוצה מפלגות. מלבד הערבים, שהצביעו נגד, ואנשי מפלגת העבודה, שנעדרו מההצבעה, כל הסיעות היו בעד החוק.
"יהיה לבג"ץ קשה יותר לפסול חוק שיש עליו הסכמה כל כך רחבה", היא אומרת. "תראי למשל את המחבלים שהשתחררו לאחרונה – מאהר יונס וכרים יונס. אחד היה שותף לרצח של שבעה עשר יהודים באוטובוס בחיפה, והשני רצח באכזריות חייל והשאיר אותו לגסוס. עכשיו, לאחר שחרורם, הם יכולים גם להיבחר לכנסת אם ירצו! הם מקבלים את כל הזכויות של כל אזרח במדינה. אין בזה היגיון ואין בזה צדק".
ואף שהחוק מתבקש כל כך, עדיין יש חשש שבג"ץ יפסול אותו, ולכן סון הר-מלך מקדמת חוק משלים של הרחקת המחבלים ממשפחות הנפגעים.
"המפכ"ל מתדרך נגד השר, ואפילו יש ניצנים של המרדה בהנהגתו. אם אתה לא מסוגל לבצע את תפקידך, קום ולך!"
מה הוא החוק לתיקון חוק ההתנתקות?
"זה חוק שהגשתי מייד כשנכנסתי לכנסת, אבל במשך שנים הובילו אותו ח"כ אורית סטרוק וח"כ יולי אדלשטיין. מדובר על תיקון חוק ההתנתקות בנוגע לסעיפים מסוימים בחוק שהם גזעניים ולא מוסריים כיוון שהם פועלים רק נגד היהודים. סעיפים אלה, שעניינם איסור השיבה ואיסור נוכחות יהודית במקום, יבוטלו. החוק יאפשר לישיבה לשהות במקום, ובע"ה גם ההתיישבות תחזור לשם".
על בימת הכנסת, לקראת ההצבעה על החוק, נשאה סון הר-מלך נאום ובו תיארה את הגירוש מחומש ואת הטראומה הגדולה: "רגע לפני שהוצאנו בכוח מהבית, ביקשתי להגיד דבר אחרון לחיילים, ליהודים שביצעו את המשימה הנוראית הזו. לקחתי אותם אל מרפסת הבית, ושם, בתחתית ההר, נשקף מראה מביש ומזעזע שאותו לא אשכח לעולם.
"על גגות הבתים, בכפר הרצחני בורקא הסמוך ליישוב, עמדו מאות ערבים, והם צחקו, שרו, שמחו וצעקו במקהלה: 'כל הכבוד לצה"ל. כל הכבוד לצה"ל'. פניתי אל החיילים ואמרתי להם: הבנתם מי שמח ממה שעשיתם כאן היום? באותו רגע, לראשונה בכל היום הזה, ראיתי השפלת מבט. מבוכה. מבעד למבט האטום שאומן במשך חודשים לנתק את הרגש, משהו נסדק".
החוק לתיקון חוק ההתנתקות עבר ברוב גדול, וגם הוא זכה לתמיכת כל המפלגות הציוניות בכנסת מלבד חברי מפלגת העבודה. "כולם מבינים את הצורך בתיקון הדבר הזה. יש שיתופי פעולה, ודברים טובים קורים בכנסת, אבל אני מאוכזבת מכך שהממשלה לא באמת מכירה בכוח שלה וביכולת שלה להביא בשורה לעם ישראל; בשורה של מדיניות אחרת, מנהיגות יהודית שלא מתקפלת, שמכירה בהזדמנות הנדירה שהקב"ה נתן לה משמיים", היא מסכמת.
עד סגירת הגיליון לא התקבלו תגובות ממשטרת ישראל, מלשכת שר הביטחון ומלשכת ראש הממשלה.
