מי מדבר על מהפכה משטרית? איך קרה שנקלענו לסיטואציה שבה אנחנו רבים זה עם זה עד כדי כך שאפשר ממש להרגיש את אדי השנאה דרך קבוצות הוואטסאפ? השבוע הזה בתל אביב הורגש כמו שדה קרב, והימנים שבקרבנו הרגישו שהם נלחמים בשוחות. זה נשמע מוגזם, אבל ככה בדיוק זה היה.
הכול התחיל בהודעה מהנהגת ההורים. בתחילה ביקשו לגנות ולעשות כל מאמץ כדי להבטיח שגזענות והומופוביה לא ייכנסו בשערי בית הספר. נטען כי ההנהגה רואה בהורים את מרכז הכובד של חינוך לערכים דמוקרטיים, לחירות, לשוויון ולכבוד האדם, ומבקשים מכלל ההורים לגלות מעורבות.
שאלה פשוטה מצידי בדבר הגזענות וההומופוביה שחשים בבית הספר לא נענתה כמובן, משום שאין בעיה כזו בבית הספר. אף אחד מהילדים אינו חווה את התחושות הללו, וזהו דף מסרים שנועד להמחיש את עניין השמאל נגד הממשלה הנבחרת. מאחר שכמה שעות קודם לכן קיבלנו הודעה מרכזת השכבה בדבר אלימות מינית העוברת בקבוצות הוואטסאפ של הילדים, התעקשתי להוסיף גינוי גם בדבר הדבר הזה. כן, זה שבאמת קורה בבית הספר ואינו סיסמה חלולה.
מייד לאחר ההודעה הנ"ל נשלפה הודעות ההפגנה: אין חינוך בלי דמוקרטיה. הזכרתי שקבוצת הוואטסאפ הכיתתית נועדה להודעות כיתתיות ובית ספריות בלבד, וביקשתי שלא יעבירו הודעות פוליטיות בקבוצה. אין מילים לתאר את התנהלות המחנה הנאור, המכיל, השוויוני ואוהב האדם מרגע שנכתבה הודעה זו. התנפלות ברברית שכזו מצד אחד ההורים לא האמנתי שאחווה, אם כי שתמיד יש פעם ראשנה. לשמחתי היו כמה אימהות שדאגו לשמירת רמה מינימלית של שפיות בקבוצה. ההפגנה הקטנה עד לא קיימת מחוץ לבית הספר לא הכתה גלים ולא עניינה יותר מדי את הסובבים.
מעבר לשימוש הציני בתלמידים למטרות פוליטיות, ומעבר להתלהמות של הורים שהזדהו עם ההפגנה, הטריד במיוחד שיתוף הפעולה של המורים והמנהלים עם ההתנהלות המכוערת הזו. ההבנה שמערכת החינוך נכבשה על ידי מי שאין בינם לבין ליברליות או פלורליזם דבר וחצי דבר. המקום הזה שאנחנו שולחים את ילדינו אליו דבר יום ביומו אינו שם את טובת הילדים בראש סדר העדיפויות
במוצ"ש שאחר כך יצא מכתב המנהלים הראשון. "תיקון החינוך הוא תיקון עולם", כתבו שנים עשר מנהלים של בתי ספר על-יסודיים. זה היה ההלם הראשוני. יום למחרת יצא מכתב דומה שחתומים עליו עוד ועוד מנהלי בתי ספר, כולם מגויסים כביום פקודה להשתתפות בהפגנה שנערכה ביום שני השבוע. כך יצא שבתי הספר הפכו כלי לוחמה בממשלה נבחרת, ובילדינו נעשה שימוש ציני לצרכים פוליטיים בלי שיש לנו כל יכולת להשפיע על ההחלטה או לשנות אותה. הנהגת ההורים טענה כמעט פה אחד: "לא מדובר בפוליטיקה".
הבעיה הייתה נעוצה בכך שאנו, הימנים, איננו נמנים עם קבוצת מיעוט כלשהי כדי שנזכה להגנה על זכותנו להעניק לילדינו חינוך על פי ערכינו. זו הייתה ברמיסה מוחלטת של זכויות ההורים, אך לא רק שלהם. זוהי רמיסת זכויות תלמידים, שכעת חלקם מופרדים ושונים מקבוצה אחרת. הילדים עצמם חוו תחושות לא טובות בימים אלה, שכן חלקם היו מיעוט בכיתות. בתי הספר ביטלו שיעורים ואישרו חיסורים רק למי שהחליט באותו יום שלא להגיע ולהצטרף למחאה. זוהי גזלת זכויותיהם של תלמידי ישראל לקבל חינוך הולם.
מעבר לשימוש הציני בתלמידים למטרות פוליטיות, ומעבר להתלהמות של הורים שהזדהו עם ההפגנה, הטריד במיוחד שיתוף הפעולה של המורים והמנהלים עם ההתנהלות המכוערת הזו. ההבנה שמערכת החינוך נכבשה על ידי מי שאין בינם לבין ליברליות או פלורליזם דבר וחצי דבר. המקום הזה שאנחנו שולחים את ילדינו אליו דבר יום ביומו אינו שם את טובת הילדים בראש סדר העדיפויות. יש שם רק אג'נדות פוליטיות ותו לא.
ומה שעצוב עוד יותר הוא שמישהו הצליח לשכנע אותם שהם באמת נלחמים על הדמוקרטיה ולא על המשך הדיקטטורה המשפטית שהלכה והתמסדה בשקט יחסי מאז שנות התשעים, עת החיל נשיא בית המשפט העליון את המהפכה החוקתית. אין דבר דמוקרטי בשיטות הפעולה הללו.
הנשיא ברק מתראיין בתקשורת המחבקת תדיר בתקופה האחרונה בהגנה על המהפכה שלו ומשתמש בביטויים קשים וחסרי אחריות, יש לומר. לטענתו הוא רוצה לשמור על ישראל יהודית ודמוקרטית ולשמור על כוחו של בית המשפט העליון כדי שיוכל להגן על זכויות האדם. ממש כפי שנקבע בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שמטרתו להגן על כבוד האדם וחירותו כדי לעגן בחוק יסוד את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
איזו מכבסת מילים מפוארת. בריאיון לרוני קובן טען ברק שלא רק שאינו מאמין בא-לוהים אלא אף אינו בקיא במשפט העברי. וזה האיש שישמור על ישראל יהודית? נשמע מוזר, נכון? מייד לאחר חקיקת חוקי היסוד נשא ברק נאום באוניברסיטת חיפה, ובו הסביר את דרכו: "תוכנו של הדיבור 'מדינה יהודית' ייקבע על פי רמת ההפשטה שתינתן לו. לדעתי, יש ליתן לדיבור זה משמעות ברמת הפשטה גבוהה, אשר תאחד את כל בני החברה ותמצא את המשותף שבהם. על רמת ההפשטה להיות כה גבוהה, עד שהיא תעלה בקנה אחד עם אופייה הדמוקרטי של המדינה.
"אכן, המדינה היא יהודית לא במובן ההלכתי-דתי, אלא במובן זה שליהודים זכות לעלות אליה, והווייתם הלאומית היא הווייתה של המדינה". כלומר, לפי הנשיא ברק הביטוי 'מדינה יהודית' זקוק להפשטה, ואילו הביטוי 'דמוקרטית' אינו זקוק לכך. היהדות הנחילה ערכים אוניברסליים לעולם, ונשתמש בהם כדי שהמדינה תהיה דמוקרטית.
כך נראית הדמוקרטיה של ברק, שאינו בקיא במשפט העברי, נשיא בית המשפט העליון של מדינת היהודים. מדינה יהודית מופשטת עד כדי מדינת כל אזרחיה. אם כך, עולה שלפני חקיקת חוק היסוד בשנת 1992 לא הייתה ישראל דמוקרטיה לשיטתו של ברק. נשיא לשעבר שמגן בחירוף נפש (של אחרים כמובן) על המהפכה שיצר גרם ליהדותה של מדינת ישראל להיות מופשטת עד כדי חוסר רלוונטיות.
כל המפגינים שמדברים היום על השמירה על מגילת העצמאות, רצוי שידעו: מדינת ישראל קמה כמדינה יהודית. המילה דמוקרטית אינה כתובה במגילת העצמאות אף לא פעם אחת. כדאי שילמדו לנהוג באופן דמוקרטי ולכבד את תוצאות הדמוקרטיה לפני שמטיפים עליה לאחרים. אפשר ללמוד על אהבת האדם ועל דמוקרטיה ממגורשי גוש קטיף, שכיבדו את הדמוקרטיה למרות הכאב הבלתי נתפס. למפגינים ולמנהיגיהם יש עוד דרך ארוכה.
