זעקות השבר של הצד השמאלי של המפה הפוליטית לא עושות רושם עליי, וכולי תקווה שגם עליכם זה לא משפיע. הנה, אמרתי את זה, וכדאי שיפנימו. אני זקנה דיִי לזכור את ממשלת נתניהו-גנץ הפריטטית שהפילה עלינו את יו"ר ההסתדרות לשעבר אבי ניסנקורן. האכזבה הקשה של מצביעי הימין, שבמהלך שנה שלמה הפגינו בכיכר גורן על העניין המשפטי, לא הייתה רק בהכנסת גנץ לקואליציה אלא בעיקר משום שנתניהו מוותר על הסיבה המרכזית מבחינתם לבחירות.
הרפורמה המשפטית חיונית כל כך להמשך קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, עד שקשה להפריז בחשיבותה. כלל יסוד בדמוקרטיה הוא ההפרדה בין שלוש הרשויות כדי ששום רשות לא תפלוש לסמכותה של רשות אחרת. כל אחת מהרשויות מחזיקה בסמכות ייחודית ונפרדת משתי הרשויות האחרות. כדי למנוע מצב שבו רשות אחד צוברת כוח בלתי מוגבל או מנצלת את עוצמתה כדי לפגוע בזכויות אזרחים, יש לנו מערכת של איזונים ובלמים. בית המשפט מפקח על עבודת הכנסת והממשלה, אך לא ייתכן שיש לו כוח בלתי מוגבל.
בשנת 1992 החלה ה'מהפכה החוקתית' של השופט אהרן ברק, שהיה נשיא בית המשפט העליון, בעקבות חקיקתם של שני חוקי יסוד – חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק. בהזדמנות זו כדאי להזכיר שחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו נחקק לפנות בוקר ברוב של שלושים ושניים חברי כנסת.
על פי כללי המהפכה, חוקים אלה הם בעלי מעמד על-חוקי, וכל זמן שאין חוקה במדינת ישראל, הם משמשים בסיס לחוקה העתידית לכשיגיע זמנה. בינתיים בית המשפט נדרש לפרש חוקים חדשים על פי חוקים אלה ולוודא שהחוקים הרגילים אינם פוגעים בעקרונות של חוקי היסוד.
לא ארחיב יותר מדי על הנושא הזה רק אומר כך: מה שקרה בישראל מאז המהפכה החוקתית רחוק מאוד מהדרך שבה דמוקרטיה אמורה להתנהל. כפי שכתוב לעיל, ובכלל בכל ספר הוראות לדמוקרטיה, לכל רשות שהיא אין סמכויות למעט אלה שהוקנו לה בחוק. כלומר, אם לא כתוב במפורש שבית המשפט רשאי לפסול חוקים למשל, בית המשפט אינו רשאי לפסול חוקים. מה בית המשפט עושה הלכה למעשה בשנים האחרונות? פוסל חוקים. העניין הזה אנטי-דמוקרטי, שכן הרשות פולשת לשטחה של הרשות המחוקקת, האחראית לחקיקת החוקים בהתאם לחוקי הדמוקרטיה.
בתחילת השבוע התראיין ח"כ יואל רזבוזוב ממפלגת יש עתיד לרדיו צפון וטען: "לפני הבחירות היינו בטוחים שהכול קמפיין, אבל הן נגמרו, ואנחנו רואים שהם הולכים על הכוונות שלהם". מעבר לעובדה שזה סותר את דף המסרים שלפיו מצביעי הימין לא ידעו על מה הם מצביעים, זה משפט שאורז יפה את כל הדרך של הצד השמאלי במפה הפוליטית. לדבריהם מדובר בפלא ממש שנבחרי ציבור מציגים רפורמה לפני הבחירות ועובדים על מימושה אחרי הבחירות
חקיקת פסקת התגברות ברוב של שישים ואחד חברי כנסת היא אך הגיונית כאשר נוצר חוסר איזון בין הרשויות ומתוך רצון להחזיר את תפקיד חקיקת החוקים לרשות המחוקקת. אגב, פסקת התגברות קיימת בחוק יסוד: חופש העיסוק. לצערי פסקת ההתגברות תאפשר לבית המשפט לפסול חוקים דה פקטו, סמכות שכאמור כיום אינה מוקנית לו כלל. הפתרון אינו מושלם, אך לנוכח המצב שנקלענו אליו, אין ברירה אמיתית אחרת.
באופן שונה אך בכל זאת דומה מאוד לכוחם של בתי המשפט, גם היועץ המשפטי הפך לכול יכול. הוא ימליך והוא יפיל. על פיו יישק דבר. הרפורמה הזו נועדה להחזיר את היועץ המשפטי לתפקידו המקורי: לייעוץ. אין בזה צעד קיצוני או מרחיק לכת. שכל ישר ותו לא.
וכן, תיקי נתניהו הבהירו את הלקונה הגדולה בעניין: היועץ המשפטי, שאמור לסייע ולייעץ לממשלה הנבחרת כיצד לקיים את מדיניותה, כפי שעושה עורך דין שאנו פונים אליו לייעוץ, הופך באחת גם לתובע הכללי ומחליט בעצם מתי הזכות לקיים מדיניות אינה רלוונטית עוד. דעתו תקבע, ואין בלתה.
כך ראינו כיצד בימי ממשלת המעבר לא חשבה היועצת המשפטית שיש פסול באי-הבאת הסכם הכניעה מול חיזבאללה לכנסת, לנבחרי הציבור. לא שמענו ולא ראינו את היועצת כמעט בכלל. בעיני ראש ממשלת המעבר לפיד, זה היה חוקי, ודי היה בכך. שוו בנפשכם מה היה קורה אילו היה מדובר בראש ממשלה מהימין. האמת היא שלא צריך לדמיין. מיום הקמת ממשלת הימין התעוררה היועצת המשפטית לממשלה, וכעת היא 'מייעצת' על כל צעד ושעל.
הטענה המופרכת שלפיה מצביעי הליכוד או הימין לא ידעו על מה הם מצביעים הזויה ורחוקה כל כך מהמציאות שאין דרך אמיתית להתמודד איתה. בתחילת השבוע התראיין ח"כ יואל רזבוזוב ממפלגת יש עתיד לרדיו צפון וטען: "לפני הבחירות היינו בטוחים שהכול קמפיין, אבל הן נגמרו, ואנחנו רואים שהם הולכים על הכוונות שלהם". מעבר לעובדה שזה סותר את דף המסרים שלפיו מצביעי הימין לא ידעו על מה הם מצביעים, זה משפט שאורז יפה את כל הדרך של הצד השמאלי במפה הפוליטית. לדבריהם מדובר בפלא ממש שנבחרי ציבור מציגים רפורמה לפני הבחירות ועובדים על מימושה אחרי הבחירות.
אצלם, כבר ראינו, אין חשיבות אמיתית למה שמוכרים לציבור לפני הבחירות, עד כדי כך שאפשר לשקר במצח נחושה בערב הבחירות ולהתהפך מייד אחריהן. ובכן, כך לא נוהגים בדמוקרטיה מתוקנת. אמירת האמת לריבון, הציבור שאתה מתיימר לייצג, היא ערך יסודי שבלעדיו אין אמון במערכת הפוליטית בכלל ובמנהיגים בפרט.
אין ספק שאירועי השנה וחצי של הממשלה הקודמת פגעו פגיעה של ממש באמון הציבור במערכת, שממילא אינו גבוה מאוד. שמחתי מאוד על השינויים הניכרים שמדברים עליהם כמעט בכל משרדי הממשלה, ובפרט במשרד המשפטים ובמשרד החינוך. אלה שני התחומים החשובים ביותר לעתיד המדינה ולשמירה על ישראל יהודית ודמוקרטית.
אין לי ספק שאמון הציבור במערכות השלטון בכלל וברשות השופטת בפרט יעלה ככל שיעבור הזמן והציבור יראה את השינוי לטובה. בינתיים אל תיפלו להיסטריה התקשורתית, אל תיסחפו בזרם. תחשבו טוב, כי באמת יהיה טוב!
