זה העניין עם הפרוגרס. הוא חמקמק. לא תמיד אפשר לראות אותו או לזהות את השפעותיו, אבל אם מתבוננים רגע מהצד, זה נעשה ברור מאוד. מילות קוד כמו שוויון, גיוון, הכלה וכיו"ב הן ביטויים שצריכים להדליק נורה אדומה. זה נכון לכל התחומים הציבוריים – למשפט, לחינוך ואפילו לצבא. כדאי לקרוא את הספר של נווה דרומי, 'פרחים בקנה', כדי לקבל הבנה עמוקה יותר מה קרה לצה"ל מימי המהפך ועד היום.
האידאולוגיות הקיצוניות המובילות היום אינן קשורות בשמאל וימין. הן אומנם נקראות אידאולוגיות, אך הן שונות מאוד מהדרך שבה אנחנו מגדירים אידאולוגיה. אפשר וצריך להתייחס לחלוקה מדויקת יותר, והיא ההתייחסות לאמת, למציאות ולמדע. כמה פעמים שמעתם את המשפט "זו האמת שלי"? ובכן, התשובה שלי לתגובה מעין זו היא שאין דבר כזה האמת שלי. יש אמת, והיא אחת. יש מציאות אחת, והיא יכולה להיתפס אחרת בעיני אנשים שונים זה מזה, אבל המציאות אחת.
הראייה השטחית שלפיה מה שאני מרגיש הוא המציאות, ועל כולם להתאים את עצמם אליי, היא לא רק אגואיסטית; היא מנותקת מהמציאות ומתאימה לנקודת המבט של תינוקות רכים בשנים. ככל שאנחנו מתבגרים ורוכשים כלים להתמודדות עם מגוון מצבים בחיים, אנחנו מגלים את החמלה והחסד כלפי האחר. לא "אני ואפסי עוד" אלא "ואהבת לרעך כמוך". במקום לקדם אותנו למקום טוב יותר האידאולוגיה הפרוגרסיבית מובילה אותנו אחורה, לתוהו ובוהו
אתה יהודי או לא יהודי, אין אמצע. אין דבר כזה "דתי לפי דעתי". אדם מסורתי מבין מחד גיסא מהן המצוות ומאידך גיסא שאינו מבצע אותן. הוא אינו דתי ולא תופס מעצמו דתי. אדם מסורתי נצמד למסורת ומשתדל לקיים את המצוות אך מבין שהוא כנראה אינו מקיים את כל המצוות שיהודי נדרש להן. יהודי, לא דתי ולא לפי דעתי. יהודי מסורתי. זו המציאות, והוא לא ישנה את היהדות משום שלו לא נוח. היהדות היא מה שהיא, ואנחנו יכולים רק להשתדל.
אתה גבר או שאת אישה. זו המציאות, ואין משהו אחר מזה. מחקרים רציניים מראים שכל תא ותא בגוף שלנו הוא זכרי או נקבי. כל איברי הגוף שלנו מתפקדים בהתאם למין הביולוגי שלנו, שנקבע ברגע ההפריה ובא לידי ביטוי חיצוני בערך בשבוע השמיני להיריון, ואין שום דרך לשנות את זה. השינוי היחיד שאפשר לעשות הוא שינוי פלסטי, שטחי, והוא לא ישנה את מה שקורה בפנים, בעומק הנשמה.
אחד התחומים שיש בהם השתלטות מוחלטת הוא השפה, שנכבשה כמעט לגמרי. היא עד כדי כך כבושה שאפילו מילים שכולנו חשבנו שאנחנו מכירים את המשמעות שלהן מקבלות משמעות אחרת לגמרי. למשל, ליברליזם הוא החופש לחשוב בדיוק מה שחושבים כולם, אחרת אתה חשוך.
שוויון הוא עליונות הנערה או האישה רק משום שהיא נערה או אישה (ולא ניכנס להגדרה של מהי אישה מבחינת הפרוגרס, כי לא נצא מזה. נאמר רק שזה לופ אינסופי שבו המילה אישה היא חלק מההגדרה של אישה. בהקשר הזה אני ממליצה בחום לצפות בסרטו של מאט וולש 'מהי אישה').
הכלה היא היכולת לקבל מישהו שונה ממך כל זמן שהשונות מותאמת למקובל על התנועה הפרוגרסיבית. אם למשל אדם ייתקל סתם כך בתוכן דתי בתל אביב, הוא יכול להתקשר ל'חילוני Phone' (בחיי שזה אמיתי), כי בתל אביב מכילים הכול חוץ מיהדות או מדתיים.
הניסיון למכור לילדינו מציאות שקרית, שמתאימה את עצמה להלך הרוח הסובייקטיבי שלהם, היא שורש הבעיה עם הקדמה הזו. הראייה השטחית שלפיה מה שאני מרגיש הוא המציאות, ועל כולם להתאים את עצמם אליי, היא לא רק אגואיסטית; היא מנותקת מהמציאות ומתאימה לנקודת המבט של תינוקות רכים בשנים. ככל שאנחנו מתבגרים ורוכשים כלים להתמודדות עם מגוון מצבים בחיים, אנחנו מגלים את החמלה והחסד כלפי האחר. לא "אני ואפסי עוד" אלא "ואהבת לרעך כמוך". במקום לקדם אותנו למקום טוב יותר האידאולוגיה הפרוגרסיבית מובילה אותנו אחורה, לתוהו ובוהו. את זה אסור לנו לקבל, ועל זה אנחנו צריכים להילחם. אנחנו לא יכולים לאפשר לאידאולוגיה זרה לחדור גם לילדים שלנו.
הלוואי שסיפורים שאנחנו שומעים לא היו אמיתיים. הלוואי שלא היינו נאלצים להתמודד עם אנשים שאינם מתביישים וכותבים בקבוצות הוואטסאפ השכבתיות הודעות שמציגות את החרדים כאנשים שבאים לטרוף את הנער החילוני התמים ולהחזיר אותו בתשובה בניגוד לרצון הוריו.
הלוואי שלא היו עוד ועוד מקרים של ילדים שהטעו אותם לחשוב שהם יכולים להחליף מין (עניין שמדעית, כאמור, הוא פשוט בלתי אפשרי). הלוואי שלא היינו שומעים על הורים שמתנתקים מילדיהם כי אינם 'מתקדמים' או פמיניסטים מספיק. הלוואי.
לצערי המערב בהחלט צועד לעבר תהום. החדשות הטובות הן שאנחנו עדיין יכולים לעצור את זה. אנחנו עוד לא במצב החמור שבו נמצאות ארצות הברית או אירופה. תפקידנו הוא להפיץ את המשמעות האמיתית של צעידה בדרכי הפרוגרס, על כל נזקי התנועה. ככל שנגיע לאנשים רבים יותר, ככל שנדבר יותר ונשמיע קול, נצליח לבלום את ההשפעה ההרסנית. במודעות ובהחלטיות נוכל בעזרת ה' לנצח.
