אומנם בחירות היו למסורת במדינתנו הקטנה, אך תסלחו לי הפעם על טור פוליטי מעט. בכל זאת, תקופה קצרה אך לא פשוטה לי מסתיימת לה בשבוע הבא. תקופה שבה העמקתי ועסקתי ביקר לליבי והתמקדתי בעשייה למען עם ישראל, למען הילדים שלנו.
לעיתים הרגשתי שמדובר בחלום לא טוב כל כך, בלשון המעטה. לא יכול להיות שנקלענו לסיטואציה ההזויה במערכת החינוך, במדינה שלנו; לא יכול להיות שמפלגה שהייתי חברה בה מוכנה כך לפגוע במדינת ישראל ובזהותה היהודית. אך ראשי המפלגה סטו מהדרך ומכרו את היקר לנו, ואני שמחה שהתקופה הזו באה אל קיצה. אני אמשיך בעבודה למען העם והארץ, והם ברוך ה' יסיימו אותה.
כאדם המאמין בדמוקרטיה אני לא מאחלת לאף אחד לחוות שנה כפי שחווינו אנחנו, נפגעי ימינה, בשנה החולפת. "מי שאומר שהקמת הממשלה הייתה טעות – בפוסט-טראומה", העז בנט לומר בכנס בעיר לוד. והוא צודק. מצביעי ימינה ברובם המוחלט בהחלט בפוסט-טראומה
זו הייתה התחושה שלי כשראיתי את התמונה של שרת הפנים איילת שקד יושבת לבדה ליד לשולחן. יש תמונות שמסמלות את סוף הדרך, וזו בעזרת ה' אחת מהן. שנה וחצי אחרי הקמת ממשלת הזדון, אחרי שהייתה האדריכלית להקמתה ונלחמה עליה, יושבת שרת הפנים לבדה ומנסה לסחוט חמלה ממי שרמסה וחיללה את כבודם. משפחות שכולות שלא ענתה להם, פעילים לשעבר, חברי רשימה – רובם ככולם מייחלים ליום שבו תסתיים הסאגה של מפלגת ימינה, שהתברר שהיא בכלל מפלגת שמאלה.
כמו 'שיר הפרדה' של בנט ושקד בשנת 2019, שלושה ימים לפני הבחירות, שהיה כמו סימן לסוף מפלגת הימין החדש, גם התמונה הזו מסמנת את סוף דרכה של מי שמסרבת להיפרד מהכיסא. אם יש צדק בעולם הפוליטי, זה בדיוק העונש הדמוקרטי על הפשע של גנבת הקולות והבגידה בבוחרים.
יש מי ששואלים אותי למה התנגדתי כל כך למהלך הקמת הממשלה. לטענתם בנט היה בסוף ראש ממשלה טוב, היו ימנים בממשלה, וכל הסיפורים על גנבת חמישים מיליון שקלים מקופת הציבור כדי לבנות לו מבצר ברעננה ולא לעבור לעיר הבירה בארץ הקודש הם סתם סיפורי אלף לילה ולילה.
ובכן, נתחיל בכך שסיפור הבית הוא אמת, והשכנים סבלו וסובלים עד מאוד מההחלטה האגואיסטית להישאר ברעננה ולא לקבל עליו את כל המשמעות של תפקיד ראש הממשלה. ולא אמרתי כלום על כספי הציבור. זה באמת החלק הפשוט. מה שקרה עם גנבת הקולות והעברתם לגוש שמעולם לא היינו מאמינים שיחזור לשלטון הוא חרפה שאין עליה מחילה. כשאני בודקת עם אותם אנשים שחושבים כיום שבנט היה דווקא בסדר ושואלת אותם אם הצביעו לו, מובן שהתשובה שלילית, ולנוכח התשובה השלילית הזו הרשו לי להתעלם מהפרגון הפתאומי של מי שקראו לו פשיסט דקה קודם.
כאדם המאמין בדמוקרטיה אני לא מאחלת לאף אחד לחוות שנה כפי שחווינו אנחנו, נפגעי ימינה, בשנה החולפת. "מי שאומר שהקמת הממשלה הייתה טעות – בפוסט-טראומה", העז בנט לומר בכנס בעיר לוד. והוא צודק. מצביעי ימינה ברובם המוחלט בהחלט בפוסט-טראומה. משבר האמון שנוצר ביחסים עם המערכת הפוליטית, שמראש היו לא יציבים במיוחד, ענקי, ובקרב המצביעים יש בהחלט תחושה של פוסט-טראומה.
יש ששואלים עצמם למי מאמינים, למי יצביעו הפעם, וזו שאלה מצוינת בעיקר משום שהיא מעידה שהם הולכים להצביע. האופציה להישאר בבית ולאפשר לקרקס של השנה האחרונה להמשיך להתנהל לא רלוונטית. חייבים להצביע ולהשפיע.
העם היהודי יודע להתגבר, ואנחנו כידוע לא מפחדים מדרך ארוכה. חטפנו מכה קשה. השנה הזו לא הייתה פשוטה, כי היו מי שהרגישו שהיה להם חלק בדבר אף שהתנגדו להקמת הממשלה. פחות משבוע לבחירות אנחנו בעיקר שמחים שזה נגמר.
ואולם כדי שזה ייגמר באמת, כדי שהזהות היהודית תחזור למרכז הבמה, כדי שנוכל לנסות ולתקן את מערכת החינוך הכבושה על ידי כספים זרים ואג'נדות מסוכנות, כדי שלפיד לא יזכה להיות ראש ממשלה יום נוסף אחד, כדי שלא יחתום על עוד הסכם של ויתור על שטחים ללא משאל עם ובתמיכת בג"ץ, כדי שגנץ לא יאפשר את המשך הבנייה הבלתי חוקית בשטחי C, כדי שמיכאלי לא תמשיך לסכסך בין גברים לנשים ותהפוך כל גבר לאלים ומסוכן וכדי שהורוביץ לא ימשיך להפנות את תקציבי משרד הבריאות לעניינים שאינם קשורים בבריאות עם ישראל, כדי שיפסיקו להתנהל כאילו מדובר בכסף שלהם וכדי שייפסקו המינויים המושחתים למיניהם, אנחנו חייבים לצאת ולהצביע לאחת מארבע מפלגות הימין: הליכוד, הציונות הדתית, ש"ס או יהדות התורה.
אלה האפשרויות. בבחירות הללו אין לנו פריווילגיה לבדוק שכל פסיק במצע המפלגות מתאים לנו כמו כפפה ליד. אנחנו חייבים לשבור את התיקו המזויף ולהפגין את כוחו האמיתי של הימין הציוני הלאומי, היהודי, המסורתי. צאו להצביע!
