השבוע שמעתי נאום מדהים שנשאה נערה מקסימה בארצות הברית, קלואי קול שמה. קלואי הייתה בת 12 כאשר הופנתה למרפאת מגדר ו"החליטה" להפוך לבן. בעשור האחרון יש עלייה של אלפי אחוזים בשיעור הילדים שמופנים למרפאת כאלה.
היום קלואי בת 18 ומבינה שהכול היה שקר. תופעת הטרנסג'נדר הפכה, לכאורה בן לילה, מתופעה שולית בחברה לדוקטרינה מרכזית בכל מוסד אקדמי ורפואי. "איך ייתכן שנהיה נכון לתת לילדים הורמונים שניתנים בדרך כלל לעברייני מין כאשר רוצים לסרס אותם או לכרות את איברים אינטימיים של ילדות בריאות לחלוטין?" שאלה קלואי. וזו בהחלט שאלה קשה מאוד.
לקלואי היה קשה במהלך תהליך ההתבגרות. כשהייתה בת 12 היא הודיעה להוריה שהיא בן. כשהייתה בת 13 נתנו לה הורמונים לעצירת ההתפתחות המינית, וחודש אחר כך ניתן לה הטיפול הראשון בטסטוסטרון. המרפאה הציגה להוריה מצג נוראי: "אתם מעדיפים בת מתה או בן חי?" ברור שההורים רוצים להגן על ילדתם. הם היו מוכנים לחתום על הכול, רק שלא תתאבד. זו איננה הסכמה מדעת. אפשר אף לומר שזו הסכמה שנולדה מתקיפה לכאורה.
כשהייתה בת 15 כרתה קלואי את שדיה לאחר שהוטרדה מינית בבית הספר. היא פחדה ורק רצתה להיפטר מהגוף הזה, ש'גרם' להטרדה, ולהגן על מה שנשאר מהגוף מהטרדה נוספת. כשהייתה בת 16 הבינה מה קרה לה ושהיא עשתה טעות נוראה. חלק מרכזי באימהות נגזל ממנה על ידי אנשי מקצוע שהוריה סמכו עליהם, והיא לא תוכל עוד להזין את ילדיה העתידיים. קלואי הבינה שילד בן 12 לא באמת יודע מי הוא, ולבסוף הפנימה שהיא רוצה להיות מה שהייתה תמיד, מה שהיא באמת: אישה.
האתגרים שהגיעו כתוצאה מההבנה הזו היו הרבה יותר קשים מהמעבר הראשון. כל סובביה של קלואי היו המומים, הוריה הרגישו שנכשלו כישלון חרוץ, חבריה התנכרו לה, והיא הייתה לגמרי לבד. אפילו אנשי מקצוע לא ידעו מה לעשות וסירבו לסייע לה. זה כמעט הרג אותה, כמו שזה הרג רבים אחרים שמתחרטים על המעבר הזה אך אינם שורדים. השאלה הגדולה שקלואי מנסה לברר היא איך הצליחו לשכנע ילדה בת 12 שהיא יכולה לעשות משהו מגוחך כל כך כמו לשנות את מינה.
השאלה הגדולה שקלואי מנסה לברר היא איך הצליחו לשכנע ילדה בת 12 שהיא יכולה לעשות משהו מגוחך כל כך כמו לשנות את מינה. קלואי הייתה טום בוי, ילדה ביישנית ולא מאוד חברותית. כשהייתה בת 11 פתחה את חשבון האינסטגרם הראשון שלה, ודי מהר נחשפה לתוכן להט"בי
קלואי הייתה טום בוי, ילדה ביישנית ולא מאוד חברותית. כשהייתה בת 11 פתחה את חשבון האינסטגרם הראשון שלה, ודי מהר נחשפה לתוכן להט"בי. כל מה שהיה עליה לעשות הוא להירשם לאידאולוגיה הזו ולהפוך לחברה מוערכת ומקובלת במועדון הכי מדובר בעולם.
הקהילה הטרנסית היא המואדרת ביותר בקהילה הזו. קלואי ראתה את תשומת הלב שקיבלו חברי הקהילה ורצתה תשומת לב כזו גם לעצמה. עם כל צעד בתהליך השינוי הרפואי שלה היא קיבלה עוד ועוד תשומת לב. גם פנים אל פנים כולם אהבו אותה יותר. היא לא הבינה כמה שטחיות החברויות החדשות הללו עד שכולם נטשו אותה כשביקשה לחזור להיות מי שהיא באמת.
חלק גדול מהבלבול המגדרי הזה נובע מסטראוטיפים עתיקים. הרי היום נשים יכולות לשחק כדורגל ולהסתפר קצר, וגברים יכולים להתאפר, להאריך שיער ולהיראות כנשים, אך הביולוגיה תישאר כפי שהיא.
האמת היא שעוד ועוד ילדים נפגעים מהאידאולוגיה הרדיקלית הזו. עד עתה גם במדיה עסוקים רק באישורה. אפילו לקלואי קראו טרנספובית. איך ייתכן שכשלנו כך, אנחנו המבוגרים, בלהגן על ילדים מפני הפגיעה הנוראה הזו? העלאת השאלות הללו לא צריכה להיתפס כפוגענית, והאנשים שמעלים את השאלות הללו אינם פשיסטים חשוכים. עצם ההשתקה אמורה להדליק נורה אדומה. לא ייתכן שיש נושא שכל תהייה בעניינו מתייגת את השואל כגזען.
האמת היא שעוד ועוד ילדים נפגעים מהאידאולוגיה הרדיקלית הזו. עד עתה גם במדיה עסוקים רק באישורה. איך ייתכן שכשלנו כך, אנחנו המבוגרים, בלהגן על ילדים מפני הפגיעה הנוראה הזו?
אין הזדמנות שנייה לילדות. עלינו לעשות הכול כדי להוביל את הילדים שלנו בדרכים שיעניקו להם חיים בריאים ולא דיכאונות והטלת מומים בגופם. ילדים אינם צריכים להגיע לניתוחים מסוכנים כאלה או לקבל הורמונים קשים שנזקם בלתי הפיך.
השמירה על הילדים שלנו מהטירוף הזה תלויה בנו, ההורים, כדי שלא נתפוס את עצמנו בעוד כמה שנים, כמו הוריה של קלואי, מתנצלים על שלא הקשבנו לקולות הרציונליים שמנסים להזהיר אותנו מהסופה הזו שמגיעה עד אלינו, לישראל, גם למקומות שחשבנו שהם מוגנים למדי. תהיו מעורבים, תפקחו את העיניים, ואל תוותרו על הילדים שלכם.
