אוטוטו שנת לימודים חדשה מתחילה. אני עוד זוכרת כמה התרגשתי לפני כל שנת לימודים: מי תהיה המחנכת? מי יהיו איתי בכיתה? האם אצליח במקצועות שהתקשיתי בהם בשנה הקודמת? בניגריה, בבית הספר האמריקאי, כל שנה הביאה איתה הפתעות חדשות משום שלא היו כיתות קבועות; בכל שנה היו שעזבו וחזרו לארץ מולדתם והיו שהצטרפו מכל מקום בעולם.
בישראל המצב שונה: למעט במעברים מהיסודי לחטיבה ומהחטיבה לתיכון, הכיתה נשארת פחות או יותר אותו דבר כל השנים. ההתרגשות נובעת מהחזרה לשגרה שילדים (למרות דבריהם ופרצופיהם) מברכים עליה ומהפגישה המחודשת עם החברים שלא התראו איתם במהלך החופש הארוך.
שני בניי חווים מעברים כאלו השנה. הקטן עולה לכיתה א', והבכור לחטיבה. הם כמובן מתרגשים מאוד, ואני איתם בהתרגשות, אך התרגשותי מהולה בחשש אמיתי. לא רק מפני המובן מאליו – איך יסתדרו, מי יהיו החברים החדשים וששום מורה חלילה לא תגיד משהו שייחרט על לוח ליבם – אלא גם מהרפורמות ומהאג'נדות שמשרד החינוך מכניס למערכת השעות.
לא מדובר בעניין של מה בכך. מחיקת הזהות היהודית של ילדינו בהפחתת שיעורי התנ"ך ובהכנסת תכנים פרוגרסיביים רדיקליים, רפורמיים או קונסרבטיביים היא לכל הפחות רשעות כלפיהם. לא רק הורידו שעות בתנ"ך ובהיסטוריה; מחקו לגמרי את התנ"ך, את תולדות העם היהודי, את ההיסטוריה.
לא רק הורידו שעות בתנ"ך ובהיסטוריה; מחקו לגמרי את התנ"ך, את תולדות העם היהודי, את ההיסטוריה. יותר לא ילמדו תנ"ך כפי שאנחנו למדנו, ההיסטוריה תיהפך ללימודי נצרות (זה כבר קורה. לא לומדים בכלליות על הנצרות אלא מנתחים ממש פסוקים מהברית החדשה
יותר לא ילמדו תנ"ך כפי שאנחנו למדנו, ההיסטוריה תיהפך ללימודי נצרות (זה כבר קורה. לא לומדים בכלליות על הנצרות אלא מנתחים ממש פסוקים מהברית החדשה). ובכלל, מי שיחנכו את הילדים יהיו מורים "דוברי ערבית מהחברה הערבית". הם בטח ידאגו לזהות היהודית של הילדים שלנו. וזה אגב קורה במימון זר של שגרירות ארצות הברית וקרן אדמונד דה רוטשילד.
אם כך, נראה שהזהות היהודית של ילדינו בוודאי לא תתחזק בשנה הקרובה, והקשר שלהם למדינת ישראל, ביתו הלאומי של העם היהודי ורק שלו, ייפגע. השאלה שתעלה בעוד כמה שנים, אם לא תתבטל ותתהפך הרפורמה ההזויה הזו, היא זכותו של העם היהודי על האדמה הזו ולמה שהילדים שלנו יסכנו את חייהם בהגנה עליה. הייאוש ייעשה הרבה יותר נוח באירופה.
ואם בזה לא די, נכנסת דווקא השנה גם הרפורמה בדבר החינוך המיני. החל מכיתה א' יחנכו את הילדים ל"מיניות בריאה" או למלחמה ב"סטראוטיפים מיניים". נשמע בלתי מזיק, נכון? "הגוף שלי הוא ברשותי" הוא עיקרון חיובי שעניינו מוגנות. זה יפה. אבל זה לא המצב באמת. בעבר שיעור של חינוך מיני היה נלמד בכיתות ו' או ז' כדי לסייע לילדים להתמודד עם השינויים הגופניים והרגשיים שהם חווים, והיה נעשה בדחילו ורחימו. היום הוא שיחת היום.
מבוקר עד ליל עוסקים הילדים בזהותם המגדרית. לפי הסרטונים שהציג משרד הבריאות, הרופאים שקבעו את המגדר של הילדים בעת לידתם עשו זאת על פי איברי המין שלהם וייתכן מאוד שטעו. יכול להיות, לטענתם, שבן הוא בכלל בת, ולהפך.
פעם קראו להם בנים קצת יותר נשיים או בנות שהן טום בוי. היום זה כבר לא המצב: היום בת שאוהבת לעשות פעילויות של בנים ומרגישה בן או רוצה להרגיש או להיות בן – צריכה להיות בן. לביולוגיה אין קשר לעניין. הם לקחו מצב קיצון של דיספוריה מגדרית, שלוקים בה 0.003% מהאוכלוסייה (ו-90% מהלוקים בה היו בנים, ועד גיל 13 90% חזרו להרגיש טוב בגופם), והפכו אותה לתופעה שכיחה ומקובלת. אוי ואבוי למי שיעז לומר את האמת בנושא. הוא כמובן טרנספוב ש"אינו מקבל את האחר".
התאוריה הזו מופרכת מן היסוד, אבל זה לא מפריע למשרד החינוך לכפות חינוך שמקדם את איבוד הזהות של הילדים שלנו גם ברמת הזהות המינית. אם נדמה לכם שבחינוך הממלכתי-דתי זה לא יקרה, בואו אחדש לכם. זה כבר קורה – ובענק – ומידיעה אישית: זה רע מאוד. יש כאן סכנה בריאותית אמיתית לשאר הילדים, שמשום מה השירות הפסיכולוגי החינוכי לא מתייחס אליה. האם יכול להיות שהם מקדמים אג'נדה המיובאת מארצות הברית? זו שאלה חשובה, ואנחנו צריכים לקבל עליה תשובה.
אני מבקשת לפנות כאן למקבלי ההחלטות באמירה חד-משמעית בשמי ובשם התנועה שהקמתי, 'מאירים' לקידום המסורת בחינוך: לא נאפשר את המשך הפגיעה בילדינו. מישהו שם אחראי לתוכן המועבר לילדים, זה שהורידו וזה שהכניסו במקומו, ולסיכון הילדים בטשטוש זהותם. הכניעה לאג'נדות פרוגרסיביות רדיקליות, הכניעה לרפורמים ולקונסרבטיבים, אינה אופציה, ואתם מתבקשים לגדל עמוד שדרה.
