כותרות חמות :

הם בונים ואנחנו בונים
הם בונים ואנחנו בונים

הם בונים ואנחנו בונים

בזמן שהתעסקנו עם ביידן, שני גנרלים זרים ביקרו ביו"ש בלי רעש תקשורתי מיותר. הבריטי הגיע לכפר שומה בשומרון, והקנדי סייר בבקעת הירדן – שניהם עסקו בחיזוק האחיזה הערבית בקרקע. התיעודים שהצלחנו להביא מהפגישות כאן * תחילת יישוב ערבי חדש שפגשתי במקרה * ומדוע אחרי כל אלה משפחה אחת חדשה שנכנסה למגרון מצליחה להפיח רוח חיים

 

באולם הצנוע בעיירה הערבית שבנפת טול כרם ישבו הקולונל הבריטי ומשלחתו סביב שולחן עגול ונפגשו עם ראש העיירה וזקני השייחים שנכנסו לאולם בזה אחר זה.

"היהודים מתפשטים ובונים ללא הרף באזור", קבלו הערבים לאוזני הקולונל שהקשיב והנהן בפנים רציניות. "גם הלוחמים שלהם פולשים מפעם לפעם לשטח הכפר ומתנכלים לתושבים", הוסיפו. הקולונל שישב במשך כל הפגישה בפנים חמורות סבר, קם מכיסאו, לחץ את ידיו של ראש הכפר והבטיח שיטפל בעניין.

זה אולי נשמע לכם כמו סצנה שנלקחה מאירוע שהתרחש אי שם לפני קום המדינה בימי המנדט הבריטי. אבל לא, לצערי זה קרה כאן במדינת ישראל הריבונית לכאורה לפני כשבועיים. בפגישה, שהתקיימה בכפר שופה בשומרון, הסמוך ליישובים עינב ואבני חפץ, נכח קצין צבא בריטי בדרגת קולונל – המקבילה לאלוף משנה בצה"ל, שנמצא בימים אלו בארץ ומסייר בין הכפרים השונים ביו"ש.

אם תהיתם מה מטרתו, במועצות הכפרים דאגו להבהיר זאת ולפרסם את דבר בואו של הידיד החדש. כך למשל כתב ראש הכפר לתושבים לאחר ביקור המשלחת הבריטית בכפר: "נפגשתי השבוע עם ידידנו המכובד מהצבא הבריטי ומשלחתו. הפגישה עסקה בכמה נושאים חשובים, בהם התקפות המתנחלים ופעילות צבא הכיבוש נגד אזרחי הכפר ואדמותיו. הקולונל הבטיח לסייע ככל שיוכל".

הקולונל הבריטי הוא לא האישיות הצבאית הזרה היחידה שפועלת לאחרונה בשטחי יו"ש. שבוע קודם לכן תועד סטיב גרהאם, קצין בדרגת גנרל בצבא הקנדי ששוהה כעת בארץ, כשהוא מסייע באופן אקטיבי במאמצי ההשתלטות הערבית ביו"ש. גרהאם תועד כשהוא מקיים שורת מפגשים וסיורי עבודה במקומות אסטרטגים בבקעת הירדן – בין השאר במעין הדגל בבקעה, עליו מנסה ה"ועדה למאבק בהתנחלויות ברש"פ" להשתלט מזה חודשים, וכן בחמאם אל מליח – אתר תיירות שמהווה גם הוא מוקד לנסיונות השתלטות.

מי שיזם את הסיור, הוא יונס אלעאסי, מושל טובאס, שסקר בפני הקצין גרהאם את "התקפות הכיבוש נגד העם הפלסטיני ומולדתו". בסיום הסיור אמר הגנרל גרהאם כי "במהלך סיוריו נוכח לראות ולשמוע על התקפות המתנחלים המטורפים כלפי העם הפלסטיני ואדמתו. בכל סיור אנו מתעדים, מקליטים ואוספים עדויות של פלסטינים כדי ללחוץ על הצד הישראלי", הוסיף הגנרל הקנדי.

המסע שערכו שני הקצינים האלו לא היה דבר חריג, אלא רק מקרה אחד מני אלפים שחשף טפח מהמעורבות העניפה והעוינת של מדינות העולם בנעשה בתחומי יהודה ושומרון. במשך עשורים ארוכים – וביתר שאת בשנים האחרונות, הרשו לעצמן מדינות העולם לפעול באופן אקטיבי כנגד מדינת ישראל מתוך שטחה הריבוני. אם בסיוע להשתלטות לא חוקית על אדמות, מניעת פעולות בנייה ישראליות או אפילו בלימת פעולות צבאיות כאלו ואחרות.

זה קורה בשלל דרכים ואמצעים. על קצה המזלג: באמצעות שליחת אלפי מתנדבים שיסייעו בפעולות ההשתלטות, אספקת ציוד בנייה וחקלאות לערבים שמתגוררים בשטחי C ומקומות אסטרטגים, הזרמת עשרות מיליארדי דולר לרש"פ לטובת פעולות השתלטות ותפיסת אדמות ואיסוף עדויות כוזבות מהשטח לטובת לחץ בקהילה הבינלאומית כנגד ישראל.

לא מדובר בכמה מדינות אנטישמיות בודדות. כמעט כל מדינה שתדקרו באופן אקראי על פני הגלובוס שותפה כיום באופן אקטיבי במאמצי ההשתלטות הערביים. ארה"ב, גרמניה, קנדה, בריטניה, קטאר, יפן, דרום קוריאה, נורבגיה, איחוד האמירויות, מרוקו ואפילו מדינות נחשלות יחסית כמו הודו.

מי שיטייל בימים אלו בשטחים הפתוחים ביו"ש, ייתקל בהשתלטות ערבית טרייה כמעט בכל רכס, גבעה או עמק שיעבור בהם. לכל השתלטות כזאת יתלווה תמיד פרט נוסף – שלט מתכת עם דגלה של מדינה זרה שמציין את חלקה ותרומתה לפרוייקט ההשתלטות.

המימון והסיוע הזר להשתלטות הערבית כל כך גדול ומשמעותי, שאפשר לקבוע כי בלעדיו עשרות אחוזים משטחי יו"ש שנתפסו היו נשארים עדיין בידינו או לכל הפחות ריקים מנוכחות ערבית.

מרבית הכספים, כפי שציינו כאן בעבר, עוברים דרך מדינת ישראל בשלל דרכים, וכמוהם גם המתנדבים הזרים שנכנסים דרך נתב"ג.

לצערנו, מדינת ישראל כמעט אינה עושה דבר בנושא, ומאפשרת את המשך ההפקרות הנוכחית – מה שכמובן לא מוסיף כבוד ויוקרה למדינה ומאותת לכל גורם שמעוניין כי השטח פנוי והריבון שמופקד על השטח נרדם בשמירה.

 


בסוף השבוע שעבר הייתה לי נסיעה לאחת הגבעות בגוש עציון. כשהפעלתי את הוויז הוא התריע על "פקק תנועה לא שגרתי" בירושלים, ודרכים חסומות בשל ביקור הנשיא ביידן. החלטתי לנצל את העיכוב הלא צפוי לטובת סיור בפאתי גוש עציון בואכה מדבר יהודה.

ירדתי לבקעת הירדן וים המלח ומשם התחלתי לטפס בכביש (אם אפשר לקרוא לו ככה) שמתפתל בין הרי מדבר יהודה לכיוון מזרח הגוש.

בתחילת הדרך ההרים היו ריקים, ולמעט קצת גללי עיזים וחמורים שום עדות להימצאם של בני אדם באזור לא נראתה באופק. אולם לאחר נסיעה של מספר קילומטרים נגלה לעיניי מראה מוזר.

לכל רוחב העין, הציצו מעל ההרים והשלוחות מאות משטחי בלוקים שהונחו במרחק של כמה עשרות מטרים זה מזה. מסביב שקט של מדבר, ורק משטחי הבלוקים מתנוססים מסביב בכמין תופעת טבע מיוחדת. מתי הובאו למקום ולשם מה?

דקת נסיעה נוספת פתרה את התעלומה.

פחות מקילומטר משם, בהמשך השביל, התגלה המראה המוכר – אך הפעם בהיקף חריג ומדאיג בהיקפו. אלפים אלפים של מבנים ערבים טריים – רובם נטושים או בנויים למחצה צצו על ההרים מסביב. המבנים לא היו אוהלי עראי אלא בתי בלוקים ובטון שניתן היה לראות עליהם את שיפור איכות הבנייה משנה לשנה.

בתים קטנים וישנים שנבנו בלי חגורות בטון ורצפה, הוחלפו בוילות בנות מספר קומות שעמדו איתנות בצדי הכביש כעובדה מוגמרת בשטח. לצד הבתים ומשטחי הבלוקים, נפרסו לאורך קילומטרים ארוכים קווי מים איכותיים שישמשו את הדיירים בעתיד.

כל 100 מטרים בערך נוצרו חורים בצינורות המים, אך נראה כי אף אחד לא טורח לתקן. אחרי הכל, אם אתה לא משלם על המים אז למי אכפת.

המשכנו בנסיעה. אט אט הפך האזור למיושב יותר. רכבים ערבים –  כולם גנובים או מורדים מהכביש ("משטובות" בלעז), חלפו על פנינו, והבנייה הפכה צפופה יותר.

עדרי עיזים נראו לרוב כשהם רועים בהרים הקרחים והלבנים סביב המאהל. אוכל הם לא ימצאו כאן, את זה הם יקבלו בדיר בבאלות של חציר ותערובת. אך על השיטה העתיקה לתפיסת השטח בעזרת עדרי צאן הערבים לא יוותרו בקלות.

גם כאן, סמוך לכל בית או גידור חדש, עמד שלט מתכת בשפה האנגלית עם סמלי מדינות וארגונים זרים.

אחרי נסיעה שארכה קרוב לשעה ורבע, הגעתי סוף סוף לאזור היישובים היהודים. הניגודיות בין הבנייה היהודית הצפופה שמסתתרת מאחורי גדרות חשמליות לבנייה הערבית שפרושה לרוחב על כל ההרים, היה מתסכל ומעציב וגרם לי לתהות מתי עם ישראל יפנים את שיטת הפעולה ויצא להתיישבות רחבת ידיים מחוץ לגדרות, ומתי נעבור להתיישבות אסטרטגית ומחושבת – גם כזאת שנמצאת כיום בעומק השטח – ולא נסתפק רק בבנייה נוחה ומפונקת בגושי ההתיישבות.

נכון, כבר יש היום שינוי שמורגש בשטח. עוד ועוד גבעות וחוות חקלאיות מוקמות מחוץ לגדרות.

גם התמיכה הציבורית עלתה פלאים. אך עדיין יש לנו עוד הרבה עבודה כדי להדביק את הקצב בצד השני, שאצלו זה חלק מחיי היומיום.

 


 

השבוע קרו גם דברים חיוביים ומשמחים: בשעה טובה, משפחה חדשה חלוצה – שלישית במספר – חנכה את ביתה ברמת מגרון! בימים הראשונים להקמתו של יישוב חדש כל משפחה כזאת היא נכס חשוב ומסולא בפז לביסוס המקום. נאחל להם התאקלמות קלה, נטולת פינויים ומלאת שמחה וסיפוק בשליחות שנטלו על עצמם למען עם ישראל.

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן