בשבוע שעבר הגיע לכותרות נושא טהרת המשפחה בתוכנית של גיא פינס, לא פחות ולא יותר. מה הקשר בין טהרת המשפחה לגיא פינס, אתם שואלים? ובכן, לגיא הפריע מאוד ש'משפיעניות רשת' הגיעו לאירוע השקה של עמותת 'שעשני אישה', שהציגו בו בין השאר ראיונות עם נשים מפורסמות וחזקות שדיברו ביניהן על הטבילה.
עמותת שעשני אישה העלתה קמפיין ענק שנקרא #זה_היום_שלך, שנועד להציג לפני נשים מסורתיות וחילוניות את הדברים היפים והטובים שבמצוות טהרת המשפחה. האתר המושקע מציע שלל ראיונות עם נשים חילוניות בנושאי זוגיות ומשפחה וכן מידע רב ודירוג של מקוואות מושקעים ברחבי הארץ.
כך למשל הן כותבות על טהרת המשפחה: "טהרת המשפחה היא הגלגל המניע לשמירה על להבת הזוגיות. זמן בחודש בו אין מגע פיזי מלבד קרבת הלב. זמן התבוננות והתכנסות המקנה את היכולת לרומם את הקשר בין איש לאשתו מהרמה הפיזית, החומרית – לרמה רוחנית, לתקשורת המבוססת על רגעים מזוקקים של אהבה כנה ועוצמתית. בנוסף, 'תקופת הנדידה' מהווה מעין 'תזכורת חודשית' לשים את עצמך בראש סדר העדיפות, לטפח את גופך ורוחך, ולהקדיש לעצמך זמן שהוא רק שלך, שכן #זה_היום_שלך".
מה הפריע לפינס? הפריע לו שאותן נשים שבאות אליו להשקות מעיזות להתראיין בהשקה של עמותה ללא כוונת רווח שממש שילמה בעבור זמנן של הנשים הללו, עצמאיות העובדות לפרנסתן. איך ייתכן שאותן נשים 'חילוניות' מוכרות ערכים תמורת כסף? שואל את עצמו גיא פינס. הגדיל לעשות משרד עורכי דין שתבע בתביעה ייצוגית את העמותה ואת המפורסמות שהשתתפו בקמפיין, אך אני בטוחה שבית המשפט יזרוק את העותרים מכל המדרגות. גם כאן יש גבול.
מה הפריע לפינס? הפריע לו שאותן נשים שבאות אליו להשקות מעיזות להתראיין בהשקה של עמותה ללא כוונת רווח שממש שילמה בעבור זמנן של הנשים הללו, עצמאיות העובדות לפרנסתן. איך ייתכן שאותן נשים 'חילוניות' מוכרות ערכים תמורת כסף? שואל את עצמו גיא פינס
בואו נעשה סדר. בישראל יש כשבע מאות מקוואות טהרה, וכעשרים מהם בתל אביב ורמת השרון. באזורים אלה אתם יכולים להניח שלא רק נשים חרדיות טובלות. חרדיות, מסורתיות וגם חילוניות (כן, כן, הייתם מאמינים?), יהודיות כולן, טובלות ושומרות על טהרת המשפחה. מצווה צנועה ושקטה המועברת על פי רוב מאם לבת בלי יותר מדי רעש וצלצולים.
אחת ההפתעות הגדולות מבחינתי, כאשר נחשפתי יותר ויותר ליהדות, הייתה כמה מהחברות שלי טובלות, והן בכלל 'חילוניות' לגמרי. כאשר שאלתי אותן איך קרה שדווקא את המצווה הזו הן בוחרות לקיים, תשובתן הייתה מפליאה בפשטותה. יש יום אחד בחודש שבו הן במקום הראשון. יום אחד שבו הן לא מכינות ארוחות ערב, לא מקלחות את הילדים ולא משכיבות אותם. הן עושות מזה יום כיף המוקדש לעצמן. לפני שאתם קופצים: למה זה קורה רק ביום אחד? פשוט משום שלרוב הן לא מוכנות לוותר על הזמן הזה עם הילדים. הן נשים קרייריסטיות המנהלות חיים מלאים ועדיין רוצות להשכיב את הילדים במיטה ולספר להם סיפור לפני השינה.
איני מבינה את הצורך האובססיבי לעסוק בעמותה ובפועלה באופן שלילי כל כך, והאמת היא שאני ממש לא מבינה מה אכפת למישהו מה אישה עושה בזמנה החופשי או איך היא מתפרנסת. להפך. הייתי מצפה לשמוע מכל אותם ליברלים לכאורה שמחה על שיש עמותה שמוכנה לשלם בעבור עבודתן של נשים סכומים המקובלים במשק. זה בהחלט חידוש מרענן. אלא שאנחנו מבינים שלא התשלום הוא הבעיה אלא הנושא, היהדות.
בסוף השבוע שעבר ערכנו, פורום הורים למען מסורת, כנס ראשון מסוגו לסגני ראשי ערים ולחברי מועצה שמטרתו הייתה להציג לפני אנשי הציבור הללו את השיטפון הפרוגרסיבי ששטף את ישראל בכלל ואת מערכת החינוך בפרט. אנו יודעים שרוב הציבור אינו מכיר את הנושא, ולכן אנחנו מעלים אותו למודעות ובעיקר מעירים את ההורים. ככל שנצליח לעורר את האחראים העיקריים לחינוך הילדים, נצליח למנוע את התפשטות התופעה העגומה הזו.
האירוע היה מוצלח, ברוך ה'. עוד ועוד נחשפים לעבודת התנועה הפרוגרסיבית, הפועלת בשני מישורים: מחיקת הזהות היהודית ומחיקת הזהות הפרטית. הדברים האלה קורים לא רק בבית הספר. אומנם שם זה הכי כואב, משום שאנחנו כמעט מפקירים את ילדינו ללא הגנה באזור שבו איננו יודעים מה קורה באמת, אך זה לא מסתיים שם. התנועה הזו, המתקדמת לכאורה, מובילה אותנו למצב של תוהו ובוהו, מצב שבו אין סדר והכול פתוח. שטיפת המוח הפרוגרסיבית נמצאת בכל מקום, בכל מסדרונות השלטון, ועלינו להיות ערים לה כדי שנוכל ללמד את ילדינו להימנע ממנה ולהיזהר ממנה בעצמנו.
"ושיננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשוכבך ובקומך" (דברים ו, ז). אם לא נלמד את הערכים שלנו לילדינו, אם לא נעביר את המסורת הלאה, "ואפילו כולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו זקנים, כולנו יודעים את התורה", זה פשוט לא יהיה. "מצווה עלינו לספר ביציאת מצרים, וכל המרבה לספר ביציאת מצרים, הרי זה משובח". זו האמת הפשוטה.
