ישבתי לא מזמן עם חברה תל אביבית, והיא סיפרה לי שהיא חרדה מאוד ממה שקורה במערכת החינוך. לאחרונה יותר ויותר בתי ספר בוחרים שלא לערוך את טקס קבלת התורה, ו"מה עושים?"
אני לא בטוחה שאתם מבינים עד כמה השאלה הזאת מכוננת. רוב השאלות, הטענות והחששות בתל אביב הן בנושא להט"ב. מה ראוי שהילדים ילמדו ומה לא ובאיזה גיל. אך לשמוע אותה מדברת על טקס קבלת התורה שבוטל – זה מדהים. וזה מעיד על תהליך ההתעוררות שהורים רבים חווים.
התנועה הפרוגרסיבית, בעצם הקומוניסטים החדשים, לא רק מחדירים תכנים שאינם ראויים לגילים שאינם בנויים לקבל את עודף המידע הזה. כדי לעשות זאת הם צריכים להוציא את היהדות. מחליפים דת אחת בדת אחרת. ממציאים את בעיית ה'הדתה' כדי לתת את הפתרון: הוצאת היהדות מבתי הספר.
האמת היא שעד לא מזמן לא הבנתי מה הסיפור עם טקסי קבלת התורה ולמה מתנגדים להם כל כך. מדובר בסך הכול בטקס מרגש שנערך בכיתה ב' לכבוד תחילת לימודי התנ"ך. מה שילדים בחינוך הממלכתי-דתי לומדים בגן, אצלנו לומדים בכיתה ב'. בתחילה הוציאו את הטקס מבתי הכנסת או שעורכים אותם בבתי כנסיות רפורמיים, חלק מקבלים 'מחברת מסע' (מחברת דפים ריקים במקום חומש בראשית. בחיי, זה מה שבתי קיבלה כשהייתה בכיתה ב'), וחלק מבטלים לגמרי את הטקס.
אם תסתכלו באתר של הפורום החילוני, תמצאו שם עמוד שלם העוסק בטקס קבלת התורה ובמה "שרע בו". כן, קראתם נכון. מה רע בטקס קבלת התורה, ועל הזכויות להימנע מחינוך דתי. הפורום החילוני, שהוקם בתחילת שנות האלפיים ומאז צווח "הדתה" על כל אזכור של היהדות, עובד כבר יותר מעשרים שנה על הורים שאינם שומרי תורה ומצוות ושוטף להם את המוח על בעיה מומצאת שלכאורה מאיימת על ילדיהם ועל החינוך שהם מעניקים לילדים שלהם. יותר מעשרים שנה אפשרנו להם לפעול ללא הפרעה ממש. הבנתם?
זה התחיל בדברים הקטנים, באימא של שבת ואבא של שבת שהוחלפו ב'מקבלי השבת' כדי לרצות את המשפחות החדשות, ועכשיו יש גננות ש'לא מתחברות', ולכן לא עורכות קבלת שבת בכלל. בהמשך בוטל טקס קבלת התורה, והיום מבטלים את לימודי התורה כבר מהיסודי
הציבור הזה, שנשבה בקסמם של המשכנעים באמצעות הפחדה, אינו מבין את ההבדל בין יהדות אורתודוקסית לתנועה הרפורמית או לזרם הקונסרבטיבי, ולכן לעולם יבחר את מה שאומרים לו שנכון לו. הציבור הזה נבהל כי אומרים לו חדשים לבקרים שיש מי שמבקשים להשפיע לרעה על ילדיו ולחנך אותם מחדש למשהו שונה ממה שהוא חונך לו, ממה שהוא רוצה להעביר הלאה לילדיו.
וראו זה פלא. אותם חששות שהם הטמיעו בציבור שאינו שומר תורה ומצוות באשר לחינוך שהוא מבקש להעביר לילדיו הם עושים בעצמם לציבור הגדול בישראל, הציבור המסורתי, שנראה כי הוא מתחיל להבין שלא יוכל לאפשר להם להמשיך ולפעול ולהסית ציבור שאינו מודע למעלליהם.
לפני כשנה כתבה תמר זנדברג בגנות הנחת התפילין והגישה הצעת חוק שלפיה המשדל קטין להנחת תפילין דינו מאסר. בתגובה כתב בעלי גיל פוסט ובו הציע לבוא ולתת שיעור על הזכות שבלהיות יהודי וכן לבוא ולהניח תפילין. התגובות על הפוסט היו מרגשות מאוד והביעו את הצד השני של החושך, זה שניסתה זנדברג להפיל על עם ישראל. בפוסט הזה גיל הפיץ הרבה מאוד אור. כמו במטוטלת: מהלך לכיוון אחד גרר תגובה לצד השני.
לשמחתי, השיחה ההיא עם חברתי העידה שהציבור המסורתי מתעורר. הציבור הזה, שאינו מפחד מהיהדות ואוהב את המסורת, ציבור גאה שחש מושתק ומאוים שמא יאמר את הדבר הלא נכון בקבוצת הוואטסאפ של ההורים ויחטוף עליהום מטורף, מתחיל להבין שאם ישתוק, יהיו לכך השלכות ישירות על ילדיו.
זה התחיל בדברים הקטנים, באימא של שבת ואבא של שבת שהוחלפו ב'מקבלי השבת' כדי לרצות את המשפחות החדשות, ועכשיו יש גננות ש'לא מתחברות', ולכן לא עורכות קבלת שבת בכלל. בהמשך בוטל טקס קבלת התורה, והיום מבטלים את לימודי התורה כבר מהיסודי. ככל שהם יקצינו את הפעילות שלהם, נראה יותר ויותר פעילות בצד השני. בדיוק כפי שקרה בפוסט על הנחת התפילין של גיל, בדיוק כמו במטוטלת.
היום יש יותר ויותר יוזמות פרטיות של הורים שאינם מוכנים לוותר על המסורת ועורכים את טקסי קבלת התורה באופן פרטי. סוגרים עם בית הכנסת, עם הרב, מכינים תוכן לטקס, רוכשים ספרי תורה ועושים הכול בעצמם. הם חוששים מעט בהתחלה, פוחדים שאולי הילדים דווקא ייפגעו מהמהלך, ואז מגלים שלא רק שלא היה מקום לחשש, הם בכלל מעניקים לילדיהם מתנה גדולה, לא רק של הספר עצמו אלא של בניית שורש עמוק ואיתן. אין מתנה גדולה יותר לחיים שהורה יכול להעניק לילדו מתחושת יציבות, שייכות ומהות. זה שווה הכול.
