אחרי שנה של קואליציה מקרטעת נראה בשבועות האחרונים שגם בתוך חברי הממשלה החלה לחלחל ההבנה שהקואליציה מתקרבת לסוף ימיה. פערי הדעות בין המפלגות שנדחקו עד עתה הצידה בניסיון לשמור על מבנה גופה השברירי של הממשלה צפו ועלו יחד בימים האחרונים מכל עבר, והפעם כל צד נחוש להשיג את שלו.
בימין כבר התחילו להישמע קריאות שמחה, שמפניות נפתחו אצל כמה מפעילי הימין, וארגוני המחאה כנגד הממשלה קיבלו זריקת מרץ למאמץ אחרון משותף לקבירתה הסופית של הממשלה היהודית-ערבית האנטי-ציונית הראשונה שהייתה כאן ותיזכר לדיראון עולם.
גם אני כיהודי, ובטח כתושב הגבעות שחווה על בשרו היטב את נחת זרועה של הממשלה הנוכחית, אשמח מאוד בנפילתה של הממשלה. ממשלה שלא זו בלבד שנלחמה בהתיישבות, היא אף חרתה על דגלה את קעקוע היהודית והמסורת וחברה רשמית ובאופן פומבי לאויבי ישראל.
אבל, וזה אבל חשוב, בלי ללמד אפילו זכות קטנה על הממשלה הנוכחית, כאן המקום להודות ולהזכיר לעצמנו שגם הממשלה הקודמת ואלו שקדמו לה לא היו מושלמות בלשון המעטה. אם ניקח לדוגמה את הנושא שבו אני פועל, יישוב הארץ ושמירה על שלמותה, הוא מעולם לא היה נושא שהממשלה פעלה בו היטב. גרוע מכך, בשנותיהן של ממשלות נתניהו לדורותיהן חווינו מאות פינויים והריסות, מעצרים, החרמות ציוד, הטלת צווי שטח צבאי סגור והתנכלויות אחרות.
נכון, ממשלת בנט-גנץ-עבאס הצליחה להתעלות על ממשלת נתניהו בהיקף ההתנכלות, בעוצמתה ובעיקר בהיותה פומבית ומתריסה ולא מתנצלת. נתניהו עשה זאת עוד בצנעה, העלים עין מהבנייה הערבית המשתוללת, התחמק מאחריות למסעות הרס, סיפק תשובות ותירוצים לרוב וטען תמיד כי הוא בעד ההתיישבות, אך בממשלה הזאת הכול היה על השולחן, ללא בושה.
קיוויתי שהמעשים הרעים של הממשלה יגרמו לעם ישראל להתעורר מהתרדמת ולהתחיל לחשב מסלול מחדש: איך הגענו למצב הזה? מה פספסנו שנים? ובעיקר מהם היעדים והחזון שלנו לממשלת החלומות הימנית שאנו כה משתוקקים להקים? קיוויתי מאוד אך התאכזבתי. במקום חשבון נפש וחזרה לשיח של ערכים, יהדות וחזון ציוני הציבור נשאב רק יותר לשיח הפוליטי הרדוד של ביבי-בנט
אני חייב להודות שהייתי תמים. חלמתי וקיוויתי שהמעשים הרעים של הממשלה הזאת כמעט בכל נושא – יהודי, לאומי וביטחוני – יגרמו לעם ישראל להתעורר מהתרדמת העמוקה שהיה שרוי בה שנים כשהייתה פה ממשלת ימין ולהתחיל לחשב מסלול מחדש: איך הגענו למצב הזה? מה פספסנו שנים? ובעיקר מהם היעדים והחזון שלנו לממשלת החלומות הימנית שאנו כה משתוקקים להקים? קיוויתי מאוד אך התאכזבתי. במקום חשבון נפש וחזרה לשיח של ערכים, יהדות וחזון ציוני הציבור נשאב רק יותר לשיח הפוליטי הרדוד של ביבי-בנט.
במהלך כל השנה האחרונה נמדד מייד כל נושא שדרוש תיקון עמוק ועלה לסדר היום הציבורי במשקפי ביבי-בנט. הטראומה מהממשלה הנוכחית דחקה אנשים אל הישן והמוכר, זה שהיה לא מושלם, אפילו לא קרוב לכך, אבל במצב היום נראה חלומי. "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים".
כיהודים וכאנשים שנשלחו לעולם הזה לתקן עולם במלכות ש-די, אסור לנו להשלים עם הדבר הזה. השאיפה לשלימות ולמדינה יהודית תמיד צריכה להיות לנגד עינינו.
הממשלה הבאה שתקום תורכב ככל הנראה ממפלגות ימין. האם היא תחזיר את הסטטוס-קוו הרע ששרר כאן בעשור וחצי האחרונים או שתפתח בתיקון עמוק ושורשי בנושא ארץ ישראל שהלך ונשכח, בתיקון מערכת המשפט, הזהות היהודית של המדינה ושאר ערכי היהדות?
הכול תלוי בנו. אם עם ישראל יגיע למערכת הבחירות הנוכחית מבורר ונושא סל ערכים ויעדים וידרוש אותם מנבחרי הציבור שמציגים את עצמם ימניים, נצליח בעז"ה לשנות את המגמה.
בשבועות הבאים אשתדל בעזרת השם לסקור כאן בכל שבוע תחום אחר בנושא יישוב הארץ שדרוש בו תיקון ושינוי דחוף. מה היה עד היום, איך הגענו למצב הזה, מה אנו צריכים לעשות כדי לשנות את המצב ומה החזון שלנו שאליו אנו שואפים להגיע.
***
לפני שנתחיל לעסוק בנושאים הדרושים תיקון בעיניי, כבר אפשר להצביע מראש על שורש הבעיה בכל התחום של חיבור עם ישראל לארצו. שכחנו למה אנחנו כאן. חדלנו לבטוח בזכותנו על הארץ. הפסקנו להאמין שאם באמת נילחם על הארץ, ה' הבטיח לנו שנצליח לרשת אותה גם אם כרגע זה נראה לא מציאותי. נטשנו את המהות והתחלנו להמציא לעצמנו תירוצים וערכים שונים ומשונים.
השבת נקרא בתורה את סיפור חטא המרגלים בפרשת שלח לך. מי שיתבונן בפסוקים יוכל ללמוד בצורה הכי טובה דרך אילו עיניים צריך יהודי להסתכל בקשיים ובניסיונות שהקב"ה מקרה בדרכו. משה רבנו שולח את המרגלים לארץ לבחון אותה ואת יושביה. המרגלים חוזרים לבני ישראל בפנים נפולות ומיואשות ומספרים: "ערים בצורות חומה… וגם בני ענק ראינו שם", אין לנו סיכוי לכבוש אותה. זה לא מציאותי.
מה היינו מצפים שיהושע וכלב יענו להם? טענות רציונליות כמו "במאמץ משותף נצליח לכבוש אותה", "בואו נשב ונטכס תחבולות מלחמה". אבל לא. יהושע וכלב מפתיעים ועונים שנשמעת כביכול תשובה מנותקת מהטענה, אבל בפועל מצביעה על הבעיה האמיתות. "עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה", הם מתעקשים, ומוסיפים: "טובה הארץ מאוד מאוד".
עזבו אתכם תירוצים, אנחנו יכולים לעשות את זה, הארץ הטובה הזאת מחכה לנו בכיליון עיניים. מה שחסר כאן הוא לא כלי מלחמה כזה או אחר אלא האמונה שלכם ביכולת של עם ישראל. כשתאמינו באמת הכול ייפתר וה' יסייע בידינו.
כך גם היום. פעמים רבות אנו נופלים לחשיבה רדודה ורציונלית נטו שרואה צעד אחד בלבד קדימה ומפסיקה להאמין במהלכים ארוכי טווח. החזון והאמונה שלנו נדחקים הצידה, מושלכים בקרן זווית.
המצב ביו"ש נראה ברגעים מסוימים אבוד. הקמת יישובים חדשים? אין סיכוי היום, תראה איך המדינה מתנכלת לכל מי שרק בונה מחוץ לגדרות היישובים. שטחי C? בעוד שנייה אנחנו מאבדים אותם, תראו איך הרשות הפלשתינית משאירה לנו אבק. שטחי A ו-B? עזוב, אפילו אל תחלום על זה, חבל על הזמן, תתעסק ב-60 אחוז שנשארו לנו בידיים. וכך הלאה. מה שמוגדר 'ריאלי' נסוג אחורה משנה לשנה.
נכון, ברור ש"בתחבולות תעשה לך מלחמה" ויש לא מעט כלים וטקטיקות שצריך לנקוט כדי לנצח, אבל תמיד חשוב לזכור את העיקר: החזון והאמונה שצריכים להיות חקוקים במוחנו.
עלה נעלה וירשנו אותה – כי יכול נוכל לה!
