"ירו עלינו אלפי כדורים, אני לא זוכר דבר כזה עשרים שנה", סיפר בסוף השבוע שעבר קצין בימ"מ שהשתתף במבצע המעצרים בג'נין שבו נפל לוחם הימ"מ רס"ב נעם רז הי"ד, והמחיש לציבור שארגוני הטרור בצפון השומרון היו לצבא של ממש השולט על אקס טריטוריה משלו. הקרב שנפל בו רז היה רק השיא בגל הטרור ששטף את המדינה בשבועות האחרונים. המחבלים שביצעו את הפיגועים הקשים בתל אביב, בבני ברק ובאלעד יצאו כולם מסביבות ג'נין, ולא במקרה.
הסרטונים מג'נין וסביבותיה מראים עשרות ומאות חמושים צועדים בחופשיות ברחובות ג'נין, שהייתה לממלכת טרור, כדי למנוע את פעילות צה"ל בסיכול פיגועים. לפני כמה חודשים חשף מח"ט מנשה לשעבר כי לפני חצי שנה החליט הדרג המדיני לעצור את הכניסות לג'נין, שחזרה להיראות כפי שהייתה קודם חומת מגן. ההחלטה כמובן רק החריפה את הבעיה, וכיום כל פעילות של צה"ל בג'נין נעשית תחת אש כבדה וכרוכה בסיכון חיים ממשי.
ובכן, כיצד הגענו למצב שבו מדינת טרור פועלת בלב הארץ, קילומטרים אחדים מעפולה ומבית שאן? ואיך גם היום, עשרים אחרי מבצע חומת מגן, שמיגר את קיני הטרור ברחבי יו"ש, נשארה ג'נין בירת טרור חזקה ועצמאית?
לפני כשבע עשרה שנה עמד אריאל שרון על בימת הכנסת והודיע לעם ישראל כי החליט לבצע את תוכנית ההתנתקות. "אני מבטיח לעם ישראל ארבעים שנה של שקט", הצהיר שרון בפאתוס. שנה בלבד לאחר הגירוש השתלט חמאס על עזה והפך אותה לבסיס צבאי כנגד ישראל, ואלפי טילים כבר נורו ממנה לעבר ערי המרכז ויישובי העוטף. בצפון השומרון ארך התהליך מעט יותר זמן, אך כמו פצצה בעלת מנגנון השהיה היא מתפוצצת היום בכל הכוח.
אמיר אביבי: "ההתיישבות הייתה מאז ומעולם תנאי ומכפיל כוח ביטחוני ליכולת של צה"ל לשמר ביטחון ברחבי הארץ. זה נכון בכל מרחבי ארץ ישראל – בנגב, בגליל ובוודאי גם ביהודה ושומרון. כולנו עדים שבכל מקום שישראל פינתה ממנו התיישבות יהודית, היא קיבלה חוסר משילות וחוסר ביטחון"
משלימים את הפאזל לקראת מדינת טרור
השבוע, בעקבות מידע שהגיע אלינו על בנייה ערבית שהחלה בשטח היישובים גנים וכדים, יצאנו לשטח כדי לנסות ולברר מה מתרחש ביישובים שהיו שוממים ועזובים. החומרים שהצלחנו לתעד במבצע מורכב ומסובך חשפו תמונה חמורה: בתים ערביים החלו להיבנות בזמן האחרון בפאתי היישוב גנים מצידו הצפוני והמזרחי, וכן בשטח כביש הביטחון של היישוב. גם בפאתי היישוב כדים הוקמו מצידו הצפוני כמה בתי בלוקים, ומגרשים רבים אחרים הוכשרו לבנייה.
בגנים, נוסף על הבתים שכבר עומדים על תילם, אפשר להבחין גם בהתחלות בנייה נוספות בכמה שלבים, ובחלקן אפשר לראות משטחי בלוקים עומדים על יציקת בטון ומחכים לפועלים שיבואו בימים הקרובים.
מלבד הבנייה אפשר לראות גם חלקות חקלאיות שהוכשרו לאחרונה בפאתי היישוב ומשמשות אמצעי נוסף להשתלטות ערבית על המקום. הרחבה הגדולה במרכז היישוב גנים, ששימשה עד לא מזמן מזבלה אזורית, הייתה למפעל מאולתר לדיש תבואה מהשדות הסמוכים, וטרקטורים ופועלים נראים עובדים בו במרץ.
על פי החומרים שתיעדנו, קצב הבנייה מסיבי, ובסמוך לכל אחד מהיישובים עומדים כעת חמישה עד עשרה בתים בשלבי בנייה, סוגרים על היישוב ומתחילים לחדור לתוכו. חשוב לציין שנכון לשבוע זה מרבית שטח היישובים עדיין נותר ריק, בציפייה לידיים יהודיות שיגאלו אותו משיממונו, אולם נראה שבעוד זמן לא רב כבר יהיה מצב הבנייה הערבית שונה לחלוטין.
מגרש ביתי
"לא פלא שהבעיות הביטחוניות הקשות ביותר יוצאות מעזה וממרחב ג'נין", אומר תא"ל (מיל') אמיר אביבי, יו"ר תנועת הביטחוניסטים. "מאז ההתנתקות מחבל עזה ומצפון השומרון ופינוי היישובים ששכנו בהם איבד צה"ל למעשה את העוגן והשליטה שלו במרחב. קמה לנו כאן מדינת טרור בצפון השומרון. יש לה היקפי נשק אדירים, והיא מוציאה פיגועים ופעילויות חבלניות בכל רחבי הארץ.
"כיום היכולת לפעול במרחב הזה קשה מאוד, כי אין עוגן של יישובים אזרחיים שמחזיקים את המרחב, והצורך בהחזרת ההתיישבות באזור רק הולך ומתעצם".
לדברי אביבי, "ההתיישבות הייתה מאז ומעולם תנאי ומכפיל כוח ביטחוני ליכולת של צה"ל לשמר ביטחון ברחבי הארץ. זה נכון בכל מרחבי ארץ ישראל – בנגב, בגליל ובוודאי גם ביהודה ושומרון. כולנו עדים שבכל מקום שישראל פינתה ממנו התיישבות יהודית, היא קיבלה חוסר משילות וחוסר ביטחון".
דוגמה מוחשית לדבריו של אביבי ניתן למצוא בהתבטאות של ראש הממשלה בנט בחודש האחרון. "לכדנו כעת עוד שבעה מחבלים מאזור ג'נין – במגרש הביתי שלהם", התגאה לפני כשבועיים בדף שלו בפייסבוק, ופרסם ידיעה על לכידת חוליית טרור שעמדה לבצע פיגועי התאבדות בלב הארץ.
"המגרש הביתי", כלשון בנט, היה לא אחר מהכפרים דיר אבו דעיף וג'למה, שנמצאים כשלושה קילומטרים בלבד מגדר המערכת ומיישובי הגלבוע, ובעקבות הנסיגה מצפון השומרון היו לאזור עוין ומסוכן.
למה הערבים רוצים לבנות את שא-נור, גנים וכדים
צפון השומרון, שנפרס על פני שטח עצום, סבל מאז ומעולם ממיעוט יישובים יהודיים, ובחלקו המרכזי של השטח שכנו ארבעה יישובים בלבד. שניים בחלקו הדרומי, חומש ושא-נור, ושניים בחלקו הצפוני, סמוך לגלבוע – גנים וכדים. גם ארבעת יישובים אלה לא היו גדולים, וסך כל תושביהם הגיע למאתיים משפחות ערב הגירוש. הציבור האמוני, שהיה אחראי להקמת מרבית היישובים באותה תקופה, לא הגיע לצפון השומרון ונשאר קרוב לירושלים ולפתח תקווה, מרכזי הציונות הדתית באותן שנים.
בהסכמי אוסלו עברה ג'נין לשליטה פלשתינית, כמו שאר הערים הערביות ביו"ש, והמרחבים העצומים שבין גנים וכדים לחומש ושא-נור היו לרצף טריטוריאלי ערבי ולכר פורה לטרור. הגירוש מיישובי גוש קטיף וצפון השומרון הותיר פצע פעור בלב רבבות יהודים, ורבים מהם החלו לפעול להחזרת הנוכחות היהודית לאזורים שפונו.
היישוב חומש, הקרוב למדי ליישובים יהודיים אחרים, הוכרז כיעד ראשוני, והפעילים יצאו למאבק נחוש. חומש תחילה! מאז ננקטו בעשור וחצי האחרונים עשרות ניסיונות עלייה ליישוב, ולאחר מאבקים ארוכים הושגה הימצאותה של ישיבת חומש במקום ושמירת המקום בשליטה יהודית.
היישוב שא-נור, שנמצא ארבעה קילומטר צפונית לחומש, לא חזר לנוכחות יהודית קבועה, אך זכה לעליות תכופות אחת לכמה חודשים, לשמחות משפחתיות של מגורשי שא-נור, ובהן ברית לבן אחיו של כותב שורות אלו, שנמנה עם מגורשי היישוב, וכן כמה אירועים מרכזיים שיזמה המועצה האזורית שומרון.
בשנה האחרונה אף עשה גרעין של משפחות מיישובי השומרון כמה ניסיונות להתיישבות מחודשת במקום, אך הם נגדעו מייד בידי צה"ל והמשטרה, שפינו את המשפחות מהמקום בתוך שעות.
לעומת היישובים חומש ושא-נור, שהייתה בהם נוכחות יהודית קבועה גם אם חלקית לאורך השנים, זכו היישובים גנים וכדים לדריסת רגל יהודית רק כחמש עשרה פעמים בביקור של פעם-פעמיים בשנה לכל היותר בעשור וחצי. בלילה, בשקט, הגיעו קבוצות יהודים קטנות להתגעגע, לזכור, לנשק את האדמה, לבכות על גלי ההריסות והפחם ולהתפלל ליום שנחזור.
באורח פלא, למרות השנים הארוכות שעברו מאז הפינוי, נשארו היישובים ריקים גם מבנייה ערבית. מלבד הררי הזבל שהושלך ברחבי היישובים בביזיון, סימן לאתר היהודי שהיה במקום, נותרו היישובים שוממים לחלוטין, כמו מחכים ומצפים לשובנו מאז הגירוש במעין נס והבטחה א-לוהית. "ושממו עליה אויביכם".
אבל זהו. כפי שמראות התמונות המדאיגות האלה, שעון החול בשטח כבר הולך ואוזל.
יוסי דגן: "הלב נקרע למראה התמונות האיומות הללו. כראש המועצה האזורית שומרון אני אומר בצורה ברורה ומוחלטת: אין שום מניעה מלהקים את היישובים מחדש. כל מה שאני צריך פורמלית זה לקבל מכתב רשמי ממשרד ראש הממשלה שמודיע לי שאני יכול להוציא היתרי בנייה ולבנות את היישובים מחדש. בצפון השומרון לא דרוש מבצע צבאי כדי לשוב לשם אלא אישור ממשלתי פשוט"
הטאבו הוסר
"הלב נקרע למראה התמונות האיומות הללו", אומר בתגובה על תמונות הבנייה הערבית בגנים ובכדים ראש המועצה האזורית שומרון יוסי דגן, שפועל מאז הגירוש להחזרת ההתיישבות לצפון השומרון. "על זה נאמר הרצחת וגם ירשת, והרצחת הוא תרתי משמע, משום שכיום מאותם אזורים שהיו חבל יהודי פורח והוחרבו בגירוש יוצאים בחסות חוסר הנוכחות האזרחית והצבאית עשרות מחבלים צמאי דם ומשליטים טרור בכל רחבי הארץ.
"אין שום מניעה לחזור היום ליישובים שפונו והוחרבו", קובע דגן. "כראש המועצה האזורית שומרון אני אומר בצורה ברורה ומוחלטת: אין שום מניעה מלהקים את היישובים מחדש. כל מה שאני צריך פורמלית זה לקבל מכתב רשמי ממשרד ראש הממשלה שמודיע לי שאני יכול להוציא היתרי בנייה ולבנות את היישובים מחדש.
"תשתיות היישובים עדיין קיימות בשטח. מי שייכנס כעת ליישובים עדיין יוכל לראות את הכבישים ואת המדרכות הצבועות. בצפון השומרון לא דרוש מבצע צבאי כדי לשוב לשם אלא אישור ממשלתי פשוט".
לבנייה הערבית שתועדה השבוע מתייחס תא"ל אביבי כאל כלי נשק של ממש במלחמה הערבית לכיבוש השטח ומגדיר אותה "ניסיון נוסף של הערבים לקעקע כל אפשרות עתידית של חזרה ליישובים גנים וכדים. הבנייה סביב היישובים היא רק חלק ממהלך רחב יותר שמנהלים הפלשתינים בתוכנית פיאד, שמטרתה הקמת מדינה פלשתינית ביהודה ושומרון", הוא מדגיש.
"במסגרת הזאת למעשה הפלשתינים מתכננים בין השאר למנוע החזרת התיישבות עתידית למרחב ג'נין, שבמובנים רבים כבר הפך דה פקטו למדינה עצמאית, ובכך לבסס עוד יותר את תשתית המדינה הפלשתינית", מסכם אביבי.
דגן מצטרף גם הוא לדבריו של אביבי, אך מסרב להתייאש ואופטימי באשר להיתכנות של מהלך מהיר שיעצור את ההשתלטות הערבית על היישובים. "כיהודים מאמינים אסור לנו להתייאש. משימה גדולה מונחת לפנינו. משימה שנשבענו לקיים שעה שכוחות הגירוש גררו אותנו מבתי היישוב שא-נור אל האוטובוסים לקול מצהלות המון ערבי שצפה במתרחש.
"מאז הגירוש בכל כנסת אני וחבריי ממגורשי היישובים בצפון השומרון עם חברי כנסת צדיקים ויקרים הגשנו הצעה לביטול חוק ההתנתקות, אך ראשי הממשלה לדורותיהם היו תמיד מונעים מלהעלות את החוק להצבעה.
"בממשלה הקודמת הוסר הטאבו, והצלחנו סוף סוף להעביר ברוב קולות בקריאה טרומית את החוק. כעת כל מה שדרוש הוא לסיים את תהליך החקיקה המהיר ולהקים מחדש את ארבעת היישובים. הם יהיו יריית הפתיחה להתיישבות יהודית ענפה בשאר השטח".
עוד לא איחרנו את המועד
גל הטרור שהתעצם לאחרונה וההבנה שחלחלה בעקבותיו בציבור ובמערכת הביטחון, שאין למדינת ישראל אפשרות לוותר על נוכחות צה"לית בצפון השומרון, הם בדיוק ההזדמנות לחדש את ההתיישבות בחבל הארץ הזה.
אפשר אומנם לשער שבעיני ישראלי מן השורה מגורים בקרבת ג'נין הם בגדר דבר הזוי ומסוכן, אך בניגוד לרושם שהתקבע בציבור, לא מדובר במבצע מורכב כל כך. נכון, התיישבות ביישובים אלה תדרוש התמודדות עם פעולות טרור, אך היום צה"ל נאלץ להתמודד איתן גם ככה בתנאי פתיחה גרועים.
היישובים גנים וכדים שוכנים כשמונה ק"מ בלבד (חמש עד עשר דקות נסיעה) מיישובי הגלבוע ורבע שעת נסיעה מעפולה. שני היישובים נמצאים בשטח C, וכך גם כביש הגישה אליהם, שאינו עובר בעיר ג'נין.
יישוב יהודי שממוקם בסמוך לעיר ערבית אינו דבר נדיר. לשם ההשוואה, גנים וכדים דומים מאוד למגורים ביישובים בית אל ופסגות, הסמוכים לרמאללה, ליישוב הר ברכה, הסמוך לשכם, ולקריית ארבע, הסמוכה לחברון.
פתרונות ודרכים ליישום יש למכביר. כל מה שדרוש הוא רצון עז שלנו לחזור לאותם חבלי ארץ שננטשו ונעזבו. זה אפשרי, זה חיוני, ומחובתנו לעשות זאת לפני שיהיה מאוחר.
