"נס גדול קרה פה", מתאר ח"כ יובל שטייניץ (הליכוד) את התהליך שבו הפכה ישראל ממדינה דלת משאבים למעצמת גז טבעי. במשך שש שנים מכריעות שימש שטייניץ שר האנרגיה והוביל נגד אינספור מתנגדים את מתווה הגז, שרק כיום מתברר עומק השפעתו על כלכלת ישראל ומעמדה בעולם. "לפי פרסומים של משרד האנרגיה מהשבוע האחרון, המשק הישראלי חסך שישים וחמישה מיליארד שקל ב-2021 לבדה כתוצאה מהגז הטבעי.

"על כך צריך להוסיף כעשרה מיליארד שקלים שהתקבלו כהכנסות ממיסים תמורת הגז. אילו היינו צריכים לקנות את הגז מחו"ל, מדינות אחרות היו מקבלות את הכסף הזה. חוץ מזה, כולנו נושמים בזכות הגז אוויר הרבה פחות מזוהם ממה שהיה כאן בעבר. מאז החליף הגז הטבעי כמעט לחלוטין את הנפט והפחם בייצור חשמל, ירד זיהום האוויר מכל תחנות הכוח במדינה בשבעים-שמונים אחוז. הגז לא מזהם כמעט בכלל את האוויר. הוא פולט אומנם גזי חממה, והם משפיעים על ההתחממות הגלובלית, אבל גם אותם הוא פולט חמישים אחוזים פחות מהפחם. בכל מקרה, בנוגע לבריאות של אזרחי ישראל הגז מזהם בתשעים וחמישה אחוזים פחות מפחם או מנפט".
שרת האנרגיה הנוכחית החליטה להימנע מחיפושים אחרי מאגרי גז חדשים בגלל פליטת גזי החממה.
"זו החלטה אומללה שלה. היא הודיעה שב-2022 היא לא תעניק רישיונות חדשים לחיפוש גז טבעי בים. בפועל זה לא כל כך משפיע, כי אני כבר הענקתי רישיונות. עכשיו דווקא אמורה להיות מוטיבציה גדולה לחפש גז, כי המחירים עלו בכל העולם. האיחוד האירופי כבר הבין שהגז הטבעי מציל אותו מזיהום האוויר, ולכן שינה לפני שנה את ההגדרות וקבע שגז טבעי הוא אנרגיה ירוקה, גם אם לא מתחדשת, ומעודד את החיפוש והפיתוח של הגז בשטחו".
המלחמה באוקראינה שינתה משהו בעניין הזה?
"יש ביקוש עצום לגז בכל העולם, וזה החל עוד לפני המלחמה באוקראינה. כבר קודם לה נוצר מחסור. מחיר הגז הממוצע בישראל הוא ארבעה דולרים ליחידת חום, אבל באירופה חותמים כיום חוזים חדשים במחירים של עשרים, שלושים ואפילו חמישים דולרים ליחידת חום. לולא מתווה הגז שהעברנו, הגז היה נשאר ברובו בים, והיינו צריכים לקנות עכשיו גז נוזלי במחיר שבו קונים אותו היום בצרפת או באיטליה".

"מחיר הגז הממוצע בישראל הוא ארבעה דולרים ליחידת חום, אבל באירופה חותמים כיום חוזים חדשים במחירים של עשרים, שלושים ואפילו חמישים דולרים ליחידת חום. לולא מתווה הגז שהעברנו, הגז היה נשאר ברובו בים, והיינו צריכים לקנות עכשיו גז נוזלי במחיר שבו קונים אותו היום בצרפת או באיטליה"

מוכרים גז לגרמנים

לגודל הנס, ישראל בחרה לבסוף שלא להשאיר את הגז בים אלא להוציא אותו לצרכים פנימיים וגם לייצוא. "יש שתי דרכים להעברת גז מרחקים ארוכים", מסביר שטייניץ, "בצינור או במתקנים שהופכים את הגז לנוזלי. מעלים את הנוזל על ספינות ענק, והן מובילות אותו גם מעבר לאוקיינוס. כיום אנחנו מייצאים גז לאירופה באמצעות מתקני הנזלה במצרים. למצרים אין די גז משלה כדי להפעיל אותם לצורך עצמה. יש לה מאגרי גז, ובכל זאת יש לה מחסור בו, כי בגלל גודל האוכלוסייה היא צורכת את כל הגז שלה בעצמה. מכיוון ששם לא חישבו נכון את הכמויות המצויות במאגרים שלהם, מתקני ההנזלה עמדו ריקים עד שאנחנו החלטנו להשתמש בהם.
"אנחנו מייצאים גז גם לירדן. שבעים אחוזים מהחשמל בירדן מיוצרים כיום בגז כחול-לבן. אחרי ניכוי ההוצאות, אנחנו גובים כחמישים-שישים אחוזים נוספים על הגז המוזרם מאיתנו, וזה רווח עצום למדינה. גם מבחינה גאופוליטית, טוב שלמדינות אחרות יש תלות מסוימת בישראל".
מדובר למעשה בשלושה מאגרי גז מרכזיים בתחומי המים הטריטוריאליים של ישראל: תמר שוכן כתשעים קילומטר ממערב לחיפה ואלף ושבע מאות מטרים מתחת לפני הים. הוא התגלה ב-2009, ועד סוף 2019 היה שדה הגז הטבעי הפעיל היחיד בארץ. מאגרי תנין ולווייתן אותרו ב-2010–2012, ומצויים מאה ועשרים קילומטרים מערבית לחיפה.
לעוד כמה שנים יספיקו מאגרי הגז שברשותנו?
"בקצב הניצול הנוכחי מדובר על עשרים מיליארד מטרים מעוקבים שמופקים מדי שנה, ויש שם בסך הכול אלף מיליארד מ"ק. זה יכול להספיק לעוד חמישים שנה של תצרוכת מקומית וייצוא, אבל אנחנו מעריכים שהצריכה המקומית תלך ותגדל, ולכן זה יספיק לעוד כשלושים עד שלושים וחמש שנים. לכן חשוב לחפש אחרי מאגרים חדשים. בנורווגיה מחפשים גז וגם בארצות הברית, אז למה לא בישראל? לנורווגים יש עודף עצום של גז, והם מוכרים גז לגרמניה, ובכל זאת מוסיפים לחפש מאגרים חדשים".
עד למציאת מאגרי תמר ולווייתן חשבו שישראל ענייה במשאבי טבע.
"נכון. לא היה לנו כלום כמעט. היה מאגר קטן, ים תטיס, שהספיק לכמה אחוזים מעטים מהתצרוכת, ומאגר זוהר ליד ערד, שהספיק לצריכת הגז של כמה שכונות שם. יש בעולם שישים או שבעים מדינות שמפיקות גז בכמויות גדולות, אבל העובדה שיש לנו גם עודף לייצוא מדהימה. הצמיחה הכלכלית של ישראל ב-2021 הייתה שמונה אחוזים (אחוז דרמטי, א"ס), וקצת יותר מחצי מזה הושג בזכות הגז הטבעי. אם היינו צריכים לקנות בעולם גז טבעי בשמונים מיליארד שקלים במקום גז כחול-לבן בעשרה מיליארד, הצמיחה הייתה יורדת משמונה אחוזים לשניים-שלושה אחוזים".

ברוך שלא עשנו ונצואלה

"גם לפני פרוץ משבר האנרגיה שמשתולל היום בעולם היה הגז הטבעי נכס בלתי רגיל הודות למניעת זיהום האוויר וחיזוק הביטחון האנרגטי, אבל המשבר מעצים את משמעותו. המיסים מהגז עדיין נמוכים, אבל בתוך שנתיים-שלוש הם יגיעו לעשרים או שלושים מיליארד שקלים. סוכנות דירוג האשראי מהחשובות בעולם, סטנדרד אנד פורס, פרסמה הודעה רשמית שבישראל האינפלציה נמוכה יותר מבארצות הברית או באירופה בזכות הגז הטבעי.
"היום ברור לכל אחד שמה שקרה בנושא הגז הוא נס. המונופול התפרק, והתחרות הורידה את המחירים. כל מה שרצינו שהמתווה יגרום קרה. כתבתי על כל הסאגה הזו ספר, 'הקרב על הגז', בהוצאת ידיעות אחרונות. תיארתי שם את הקושי העצום להעביר את מתווה הגז. הייתי צריך להתגבר על עתירות לבג"ץ ולהתמודד עם הפגנות ולחץ ציבורי. כל הממשלה הייתה בלחץ.
"אני מתאר בספר איזה אסון היה קורה אילו היינו מקבלים את העצות להשאיר את הגז בים או לחלופין מקבלים את ההצעות של דוב חנין ושלי יחימוביץ' למשל להלאים את הגז ולהקים חברות ציבוריות שיפיקו אותו כפי שעשו בוונצואלה.
"לוונצואלה יש המון גז ונפט, אבל מרגע שהחליטו שם להלאים את הגז ולבצע בכוחות עצמם את תהליך ההפקה כדי ששום חברה פרטית לא תרוויח ממנו מלבד הציבור, ונצואלה פשטה את הרגל. במקום ברכה מאגרי הגז והנפט הפכו אצלם קללה. היום רעבים שם ללחם".
כלומר, אף על פי שידיים פרטיות מעורבות בעסקי הגז בישראל, בשורה התחתונה הרווחים מגיעים לציבור.
"ברור. הרי להלאים פירושו לקנות. אילו הייתי צריך להלאים את כל שלושת שדות הגז, כפי שרצו כל הסוציאליסטים כאן, הייתי צריך לשלם קודם כול עשרים מיליארד דולר לחברות האנרגיה, שהם שבעים מיליארד שקלים. זה סדר גודל של כל תקציב הביטחון. מאיפה הייתי לוקח את הכסף? אזרחי ישראל היו צריכים לשלם זאת. היינו נדרשים להעלות מיסים כדי שיהיה לנו כסף לשם כך. אחר כך היינו צריכים לפתח את שדות הגז בעצמנו בעוד חמישה עשר או עשרים מיליארד דולרים.
"חברות ממשלתיות הן יעילות הרבה פחות מחברות פרטיות. בוונצואלה הקימו חברות ממשלתיות, ובכל מקום שהיו צריכים מאה עובדים עבדו חמש מאות. העולם כבר לא רצה לשתף איתם פעולה. אמרו להם: 'אתם מלאימים כל דבר. אם נשלח לכם ספינה או אסדה, תלאימו גם אותם'.

"היום ברור לכל אחד שמה שקרה בנושא הגז הוא נס. המונופול התפרק, והתחרות הורידה את המחירים. הקושי העצום להעביר את מתווה הגז. הייתי צריך להתגבר על עתירות לבג"ץ ולהתמודד עם הפגנות ולחץ ציבורי. כל הממשלה הייתה בלחץ"
"לוונצואלה יש המון גז ונפט, אבל מרגע שהחליטו שם להלאים את הגז ולבצע בכוחות עצמם את תהליך ההפקה כדי ששום חברה פרטית לא תרוויח ממנו מלבד הציבור, ונצואלה פשטה את הרגל. במקום ברכה מאגרי הגז והנפט הפכו אצלם קללה. היום רעבים שם ללחם"

"לקח לוונצואלה המון זמן לפתח את השדות, כי החברות הממשלתיות היו לא יעילות, והן השקיעו כסף רב עד כדי כך שמחירי הגז והנפט הסבירים לא הצליחו להחזיר את ההשקעה. הסיסמה הפופוליסטית 'נעשה הכול לבד ולא ניתן לאף אחד להרוויח על חשבוננו' גרמה שבוונצואלה כיום אין אוכל ואין תרופות".
מתיאוריו של שטייניץ נובע שלא מופרך שגם בישראל היה מתרחש אירוע עגום דומה: "נעשיתי שר אנרגיה בסוף 2015. זה היה חמש שנים אחרי גילוי מאגר לווייתן, ולא רק שלא התחילו לפתח אותו ואת מאגרי כריש ותנין, אלא אפילו לא קבעו מה יהיו הכללים או התנאים שיאפשרו את הפיתוח שלהם. הכול היה מת לחלוטין.
"זה רק מבהיר את ממדי הנס. הרי מחירי הגז בעולם עוד ממשיכים לעלות. אילו היינו צריכים לקנות לכל תחנות הכוח ולתעשייה הישראלית גז נוזלי או נפט, האינפלציה הייתה אדירה, המחירים במשק היו עולים, והיינו צריכים להעלות בערך פי שניים או שלושה את מחירי החשמל. היינו נקלעים למשבר כלכלי חמור כפי שאנחנו רואים לנגד עינינו באירופה. אסור לעצום עיניים לנוכח הברכה".

(קרדיט תמונה ראשית: מרק ישראל סיילם/פול)