אף שעברו 74 שנים מאז הקמת המדינה, עדיין איננו מבינים כמה גדול וקדוש הוא יום העצמאות.
עד כמה דרמטית ומשמעותית גאולתנו? ביטא זאת הנביא ירמיהו: "וְלֹא יֵאָמֵר עוֹד חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, כִּי אִם חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹן וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדִּיחָם שָׁמָּה וַהֲשִׁבֹתִים עַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם". והסבירו חז"ל: "לא שתעקר יציאת מצרים, אלא שתהא שעבוד מלכיות [=מדינה עברית] עיקר ויציאת מצרים טפל לה". ה' באייר תש"ח, היום שבו נולד עם ישראל, הוא היום שייקבע לדורות עולם, וגם כשיבוא המשיח נחגוג דווקא את יום הלידה המופלאה הזו.
הגדות קיבוציות
הדמיון וההשוואה בין תקומת העם העברי בארצו לבין יציאת מצרים וחג החירות הולידו ספרות עשירה של הגדות ציוניות לפסח, שנדפסו ונקראו בעיקר בקיבוצים ובמושבות. הגדות קיבוציות אלו נכתבו לעיתים בהשראת ההגדה לפסח, אך היו בעלות אופי חילוני מובהק. הושמט בהן חלקו של הקב"ה בגאולת העם, ולא נזכרו בהן האמונה, התורה והמצוות. הייתה בהן אוריינטציה ציונית ודגש על חקלאות ועל אהבת הטבע.
עם זאת הובאו לעיתים בהגדות הקיבוציות קטעים מסוימים מהסיפור המקראי של יציאת מצרים לצד טקסטים חדשים של סופרים עברים ומנהיגי התנועה הקיבוצית. מרכז הכובד ניתן לאירועים מן האקטואליה של היהדות והציונות במאה העשרים, ראיית היציאה מעבדות לחירות באור הציונות המתחדשת, וכן הדגשת חג הפסח כחג חקלאי המסמל את האביב.
תגובת הרב קוק
באו לפני הרב קוק וסיפרו לו על אותן הגדות של פסח שניסחו בקיבוצים החילוניים, המשמשות להם תחליף להגדה של פסח מדור דור. נענה הרב זצ"ל ואמר: "אפילו אם תרצו – אין זו 'הגדה'" (מעריב, 3 במאי 1955).
הגדות העצמאות
עם קום מדינת ישראל נוצר רצון וצורך לעצב את חג העצמאות בטקסים, במנהגים ואפילו במאכלים מיוחדים. במסגרת זו היה גם ביקוש להגדה של עצמאות, שתספר על ניסי השחרור והתחייה.
ואכן, בשנותיה הראשונות של המדינה חוברו כמה הגדות מעניינות המתארות את גודל הניסים בתקומת ישראל ומציעות נוסח לסדר חלופי בליל יום העצמאות, מעין ליל הסדר בחג הפסח שבו יצא עם ישראל לחירות בראשית ימיו.
השימוש במונח 'הגדה' ביקש לקשר את ליל הסדר של פסח עם הסעודה החגיגית של ליל יום העצמאות. חלק מההגדות אכן דומות מצד המבנה והסגנון העתיק להגדה של פסח ואף כוללות שתיית ארבע כוסות של גאולה, ולעומתן חלק מהגדות העצמאות נכתבו בשפה עדכנית ובמבנה עצמאי.
האופי החילוני הקיצוני שבו הולבשה תחיית העם עוקר למעשה את השורש שעליו עמדה הציונות ומרוקן את התחייה הלאומית מנשמתה, והרב גורן הציב אולטימטום: "או אני או ההגדה"
בשנת העשור למדינה (תשי"ח) ניגש למלאכה אחד מתלמידי מרכז הרב ר' דוד אהרן ברגמן. הוא ערך ופרסם חוברת דקיקה, 'הגדת העצמאות'. בהגדה זו הובאו מדרשים ודברי חז"ל על שבחה של ארץ ישראל וקיבוץ גלויות, ובגבה הופיע איור "מקום מקדשנו"
ההגדה החילונית שנגנזה
לקראת יום העצמאות של שנת תשי"ב (1952) הדפיס צה"ל עשרת אלפים עותקים של הגדת יום העצמאות שכתב הסופר אהרן מגד וחיילי צה"ל היו אמורים לקרוא בארוחת ליל החג. הגדה זו, המגוללת את סיפור מלחמת העצמאות והקמת מדינת ישראל, נכתבה בשירות המילואים של מגד במפקדת קצין חינוך ותרבות ראשי ביוזמת שר החינוך בן-ציון דינור.
בנוסח ההגדה משולבים גם ארבע כוסות, כמו בפסח, אך סביב השתייה מהללים את צה"ל, ולא את הקב"ה. בין היתר נכתב בהגדה: "לא על ידי מלאך, ולא על ידי שרף, ולא על ידי שליח הִכינו את האויב ויכולנו לו, כי אם על ידי צבא ההגנה לישראל, שרוחו דרוכה וזרועו עזה".
האופי החילוני הקיצוני שבו הולבשה תחיית העם עוקר למעשה את השורש שעליו עמדה הציונות ומרוקן את התחייה הלאומית מנשמתה, והרב גורן הציב אולטימטום: "או אני או ההגדה". לפיכך ההגדה, שהייתה ככל הנראה הראשונה מסוגה ליום העצמאות, לא נקראה מעולם בשום מחנה צה"ל, ועוד לפני החג נגנזה בלחץ הרבנות הצבאית.
מקראי חג
חלפו שלוש שנים, והנה התעוררה סערה חדשה. בשנת תשט"ו החליט משרד החינוך לשלוף את ההגדה הגנוזה של מגד ולשלב קטעים ממנה בחוברת 'מקראי חג'.
יום לאחר פרסום החוברת הזדרז לקבוע סגן שר הדתות ר' זרח ורהפטיג, שנודע בדרך כלל במתינותו, "במגילה זו יש משום כפירה", משום שלא נזכר בה שם שמיים. ורהפטיג הביע את תמיהתו: "הגדות הקיבוצים הן עניין פרטי. היתכן שמשרד ממשלתי יוציא מגילה כזו כדוגמת הגדות הפסח של קיבוצים, בהן סובב הכול על 'כוחי ועוצם ידי'? בכל המגילה הוזכר שם שמים רק כאשר הובא פרק תהילים בתור אחד השירים" (הצופה, ב' באייר תשט"ו).
למחרת פורסם מאמר בעיתון 'הצופה' מאת עורך העיתון ר' שבתי דון-יחיא (תלמידו של הראי"ה קוק בישיבת מרכז הרב): "פרסום זה [=מקראי חג] אסור להכניסו לבית יהודי. ואם קנית והבאת אותו לתוך ביתך – הזדרז ובער אותו מתוך רשותך. כי הפירסום הזה, בגושפנקה ממשלתית רשמית, הוא חילול קדושת מדינת ישראל. לכן הוא מוקצה מחמת איסור.
"שר החינוך [בן-ציון דינור] הזדרז ואסף כמה אנשי מליצה והזמין אצלם מעין הגדת חג העצמאות. המליצים חיברו חיבוריהם החיקויים להגדת-פסח, שילבו בתוכם כמה שירים, ומהו סך הכול של החיבור, המתיימר להיות מגילת הסעודה החגיגית? ציזבאט כתוב בלשון נמלצת מלאכותית, אין בו כל חותם של פשטות עממית נלבבת, אין בו כל תום נפשי. אין בו שמץ של אמונה. ומראשיתו עד סופו אינו נזכר בו שם שמים. אנו בנינו, אנו לחמנו, אנו כבשנו, אנו הנסנו, אנו העלינו, זמזום בלתי פוסק של גבורה יהירה, קטנטונת, והוא שאמרנו: סגנון הציז'באטים בז'ורנאלים מסויימים.
"מדור דור קידש ישראל את מועדיו בהלל ושבח לא-לוקי אבותיו. ואילו הפרסום של משרד החינוך מייעץ לחלל, פשוט לחלל, את חג עצמאות ישראל. שכן מהי מדינת ישראל בלי כל קשר לא-לוקי ציון וירושלים? מהי כל עצמאותנו אם היא מנותקת מהמסתורין של ישראל, מהאמונה בביאת גואל צדק? מה כל מציאותנו כאן, בין סלעים וחולות ומוקפים אויבים בנפש, בלי ברית בין הבתרים בין א-לוקי אברהם לבין אברהם וזרעו אחריו? מה מחבר אותנו לאדמה זו בלעדי בחירת העם ובחירת הארץ על ידי ההשגחה העליונה?"
בסיום מאמרו סיפר דון-יחיא כי הרב צבי יהודה הכהן קוק, "מגדולי התורה ואוהבי ישראל בדורנו ומיחידי הסגולה שראה את הגילוי הא-לוקי במלחמת החירות ובכינון ממלכתנו – פרץ בבכי מר למראה החיבור, שיש בו לדבריו משום חירוף וגידוף מערכות ישראל".
יש לציין שגם גורמים שאינם דתיים בדווקא כעסו על ההגדה. יוצאי האצ"ל למשל מחו על שלוחמי המחתרת לא נזכרו בהגדה כלל.
תיקון יום העצמאות
האכזבה מההגדות החילוניות המריצה את הדתיים ליצור הגדה משלהם שתבטא את מסורת ישראל ואת האמונה בצור ישראל וגואלו. אנשי הסתדרות המזרחי ניגשו וכתבו 'תיקון יום העצמאות', הכולל סדר תפילה, תיקוני סעודה ושאר הליכות היום.
אומנם כבר בשנת תש"י ראה אור 'סדר התפלות וההודיות של חג העצמאות', אשר נדפס על ידי הרבנים הראשיים הגרי"א הלוי הרצוג והגרב"צ עוזיאל, וכן ראתה אור באותה שנה חוברת קטנה, 'סדר חג העצמאות בהר-ציון-ירושלים', בעלת ניחוח משיחי מובהק. אך שני פרסומים אלו לא התיימרו להיות הגדה, כלומר טקסטים לקריאה בסעודת החג במשפחות או בחבורות, אלא להיאמר בבתי כנסת ובבמות ציבוריות.
הגדת העצמאות: הגרסה הדתית
הרצי"ה הסביר לתלמידיו ולציבור כולו את משמעות היום מבחינה תורנית. הוא תרם תרומה חשובה ביותר לעיצוב דמותו הדתית של יום גדול זה, ויום זה היה לו אחד הימים הגדולים והמשמחים ביותר בשנה.
הרב צבי יהודה התנגד לניסיונות מאולצים להעניק לחג צביון דתי באמצעות טקסים נוקשים, מנהגים מוזרים והגדות חקייניות. לדעתו, מעשים חיצוניים כאלה לא יועילו לציבור להבין את מהות היום ולשמוח בו. ומה כן? הלל והודאה, סעודות חג ולימוד מעמיק של סוגיות הגאולה וארץ ישראל.
בשנת העשור למדינה (תשי"ח) ניגש למלאכה אחד מתלמידי מרכז הרב ר' דוד אהרן ברגמן. הוא ערך ופרסם חוברת דקיקה, 'הגדת העצמאות'. בהגדה זו הובאו מדרשים ודברי חז"ל על שבחה של ארץ ישראל וקיבוץ גלויות, ובגבה הופיע איור "מקום מקדשנו".
להגדה זו תרם הרצי"ה מאמר פרי עטו הנושא את הכותרת 'קודש ישראל וזמנו', ובו נדרש לשאלה כיצד אנו יכולים להוסיף חג ללוח השנה, ומהי בעצם הקדושה של יום העצמאות. "עִקַּר כֹּחָם [של ישראל] בְּמָה שֶּׁהֵם 'מְקַדְּשִׁים אֶת הַזְּמַנִּים' (בְּרָכוֹת מט.), שֶׁהֵם מְגַלִּים בָּזֶה אֶת עֵרֶךְ הַקֹּדֶשׁ הָאֲמִתִּי". לדעת הרצי"ה, קדושת היום נובעת מכך שעם ישראל קיים בו "אֶת מִצְוַת מַלְכּוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, יוֹצֵר הָאָדָם וְנוֹתֵן הַתּוֹרָה, כִּי אַרְצֵנוּ זֹאת תִּהְיֶה מְסֻדֶּרֶת וּמְיֻשֶּׁבֶת בְּיָדֵינוּ שֶׁלָּנוּ וּבְשִׁלְטוֹן בַּעֲלוּתֵנוּ".
עורך ההגדה, דוד ברגמן ז"ל, היה לימים נשיא מועצת ההסתדרות הפועל המזרחי, חבר מועצת העיר ירושלים חמישים שנה מטעם המפד"ל, וכעשור שנים שימש סגן ראש עיריית ירושלים. היה מראשי האחראים לבניין ישיבת מרכז הרב בקריית משה. נפטר בשנת תשס"ד.
