לפני כשבועיים, ימים אחדים לאחר האירוע שבו חדר מחבל ערבי לשטח הגבעה, תקף וניסה לחנוק אך שוחרר בתחנת המשטרה, התעוררנו לעלילת דם חדשה. באתר השמאל הקיצוני 'שיחה מקומית' הובא 'תחקיר' שהאשים אותנו ב"תקיפת פלשתיני חולה" שביקש בסך הכול "לעבד את אדמתו" אך הותקף קשות בידי מתנחלים.
בכתבה של חמש מאות מילה גולל הכתב יובל אברהם, פעיל שמאל קיצוני מוכר ש'תחקיריו' נגד המתיישבים בעבר הוכחו לא מעט פעמים לא מדויקים בלשון המעטה, סיפור מזעזע ונוגע ללב על ערבי תמים ונורמטיבי שנפל קורבן לידי המתנחלים האכזריים וצמאי הדם.
ארגוני השמאל הקיצוני והפרו-פלשתיני עטו על הסיפור החדש כמוצאי שלל רב. בצלם, מפלגת חד"ש ושוברים שתיקה שיתפו את ה'תחקיר' בהתלהבות. בשלום עכשיו קבעו כי מדובר ב"אכזריות חדשה שמגיעה ממשיחיות ושנאה", ואילו פעילי שמאל אחרים הכריזו: "כך נראה כיבוש".
הגדיל לעשות יריב אופנהיימר, ששבר שיאים חדשים של חוסר מודעות עצמית כששיתף את הכתבה וקבע: "על זה לא תשמעו בחדשות", מתכוון לערוצי הטלוויזיה המובילים שפותחים חדשים לבקרים את המהדורות ב"אירועים מחרידים" מעין אלו ומשתפים פעולה באופן מלא עם הנרטיב הפרו-פלשתיני.
הכתבה הזאת לא באה בחלל ריק. שנים רבות מפיצים באתר 'שיחה מקומית', אתר בעל אג'נדה פרו-פלשתינית, עם ארגוני שמאל נוספים, כתבות וסרטונים מגמתיים שמטרתם להכפיש את ציבור המתיישבים ולציירו כציבור אלים וקיצוני. בחודשים האחרונים גברו עלילות הדם מצד ארגוני השמאל בשל הרוח הגבית שקיבלו מצד גורמים בכירים בממשלה שאימצו לחלוטין את קמפיין "אלימות המתנחלים".
התלבטתי רבות אם להידרש לטענות הכזב שהובאו ב'תחקיר', ובכך ליזום פרסום נוסף של השקרים, או פשוט להתעלם. בחרתי בסוף להידרש אליו כאן במפורט, משום שבעיניי יש פה הזדמנות לקבל הצצה לדרך שבה מנוהל הקמפיין האנטישמי נגד ההתיישבות וכיצד נולדים אחת לכמה שבועות "אירועים מזעזעים" שלא היו ולא נבראו.
ממצאי ה'תחקיר'
נתחיל בטענת התקיפה. בכתבה מגולל הכתב יובל אברהם את סיפורו של נסיף עבד אל-ג'אבר, הערבי שחדר לגבעה: "הם (המתנחלים) החלו לרדת אליי. אחד מהם כיוון לעברי רובה. שניהם היו חמושים. התחלתי לברוח, אבל הם תפסו אותי. אני חולה ולא רץ מהר. השכיבו אותי על האדמה, אחד מהם היכה אותי בידיים, והשני עם חפץ, שהרגיש כמו מוט. בראש, בגוף, בפנים… עד עכשיו היד שלי, הראש, הפנים, הכול כואב לי", תיאר עבד אל ג'אבר בכאב.
עכשיו נניח לדמיון המזרחי שעבד שעות נוספות (אין לנו נשק ארוך בגבעה, בטח לא שניים) וליתר הפרטים שהומצאו, ונתייחס לטענה הכללית: התקיפה.
גם אם נאמר שאיננו נאמנים לספר מה קרה באותו אירוע, אפשר לראות מה סיפר עבד אל-ג'אבר עצמו עוד באותו יום. ביום החדירה, כמה שעות לאחר האירוע, נחקר עבד אל-ג'אבר בתחנת המשטרה. בפרטי האירוע שסיפר בחקירתו, כפי שעולה ממכתב רשמי ששלח לארגון חוננו סגן מפקד התחנה, כלל לא טען עבד אל-ג'אבר כי הותקף, אלא רק סיפר כי במהלך מנוסתו מהמקום מעד ונחבל בפניו.
"החשוד קשר את עצמו למקום… לדבריו, לאחר מפגש עם המתיישבים, נלחץ, והחל לברוח וכתוצאה מהבריחה, נפל ונחבל בפניו", נכתב בתגובת המשטרה. מהיכן נולד סיפור התקיפה? האם עבד אל-ג'אבר ה'חולה' אף סובל ממחלת שכחה או שמא הסיפור בושל במשרדים אחרים? ליובל אברהם פתרונים.
הלאה. בהמשך ה'תחקיר' טוען אברהם כי עבד אל-ג'אבר, אדם נורמטיבי לחלוטין, כלל לא "חדר למאחז" למטרות עוינות אלא "הגיע לעבד את אדמתו החקלאית" ונתקל במתנחלים, ודווקא הם תקפו באלימות. את הטענה הזאת אפשר להפריך בקלות, שכן למיטב ידיעתי וניסיוני בחמש עשרה שנות עבודת האדמה, מאז המציא נח את המחרשה נוהגים לרוב בני האדם לעבד את הקרקע בעזרת טרקטור או כלי אחר, אך זכר להם לא נמצא בשטח.
ואולם דווקא תגובתו הראשונית של עבד אל-ג'אבר יכולה אולי להעיד על האיש בצורה הטובה ביותר. הגענו אל עבד אל-ג'אבר, שעלה בהליכה מהירה לעבר הבית הקיצוני בגבעה, וביקשנו ממנו לעצור ולהסביר מה מעשיו במקום. במקום תשובה קיבלנו התנפלות אלימה באגרופים, בבעיטות ובניסיון חנק, והצלחנו להדוף אותה ב"ה.
אתה מוכר לנו מפעם
התנהגותו האלימה והתוקפנית עוררה את חשדי כי מדובר באדם אלים זה תקופה ארוכה. כששחתי יום לאחר מכן את פרטי האירוע באוזניו של חבר, פעיל גבעות ותיק, הוא אמר מייד שהשם נסיף עבד אל-ג'אבר מצלצל לו מוכר מאוד. לא נדרש הרבה זמן לבירור. חיפוש קצר בגוגל ובאתר בתי המשפט בישראל העלה פרטים נוספים על דמותו החסודה ורודפת השלום של עבד אל-ג'אבר.
לפני כשמונה שנים השתתף עבד אל-ג'אבר באירוע תקיפה על רכס מגרון, וזה הסתיים לצערנו בתוצאות משמחות פחות: ב-23 במרץ 2014 עלה עבד אל-ג'אבר עם עוד חמישה ערבים לעבר רכס מגרון, כמה מאות מטרים ממקום האירוע לפני כשבועיים. ברכס שכנה אז נקודת התיישבות יהודית שהוקמה כשנתיים קודם לכן ואיישו גרעין של נערים וגרעין של נערות בהפרדה מלאה.
שלושת הנערים ששהו באותה העת בגבעה הבחינו בששת הערבים האוחזים אלות בידיהם ומטפסים לעבר מגורי הנערות, והם חשו לעברם כדי לבלום את התקדמותם, אך נתקלו בהתקפה אלימה ופראית.
עבד אל-ג'אבר וחבריו, ששניים מהם כבר בעלי עבר פלילי קודם בגין יידוי אבנים לעבר יהודים, הכו שוב ושוב בנערים ללא רחם באלות ובאבנים, והנערים התגוננו והשיבו מלחמה. כוח משטרה שהוזעק למקום בחר כמובן לעצור דווקא את הנערים, שהיו חבולים ופצועים, והם הובלו אזוקים לתחנת המשטרה. בסיום החקירה הזדרזה הפרקליטות להגיש נגדם כתב אישום חמור בגין תקיפה בנסיבות מחמירות.
במהלך הדיונים בבית המשפט טענו גם אז בתוקף עבד אל-ג'אבר וחבריו כי רק באו לעבד את אדמתם. כתב האישום הזה היה מסתיים בהרשעה רגילה ובמאסר כפי שאנו רגילים בכתבי אישום שמוגשים בתדירות כלפי מתיישבים אילולא שיחת מסדרון אקראית בין אחד הפורעים לתובעת.
במהלך השיחה, שחשפה התובעת באחד הדיונים, הגיע לתובעת יוסוף אבו עלי, אחד הערבים, והצביע על אחד הנאשמים: "את רואה אותו? הכנסתי לו מסור בראש". הפרקליטה ההמומה לא הבינה כיצד הוא מזהה את הנער, שכן לטענת הערבים הנערים היו רעולי פנים, ואבו עלי השיב לה בשלווה: "סתם אמרתי שהם היו רעולי פנים כי לא רציתי להתעסק עם זה".
את מספר השקרים והסתירות בין הגרסאות שהתגלו לאחר מכן גם סדרת כתבות לא תספיק לפרט. בית המשפט הטיל ספק רב בגרסת הערבים שטענו כי באו לעבד את הקרקע וכתב כי גרסתם תמוהה ומעלה שאלות בנוגע לכוונתם באירוע. את טענתם כי היחידים שתקפו היו הנערים היהודים דחו השופטים וקבעו כי עבד אל-ג'אבר וחבריו השתתפו אף הם בתקיפה והתנהלו באלימות.
בהכרעת הדין אף קבעו השופטים כי אי אפשר לשלול את גרסת הנערים שלפיה חשו למקום כדי להגן על רכוש הגבעה ועל הנערות, ששהו באותה העת באחד המבנים, אך למרות אינסוף הסתירות, השקרים והעבר הפלילי של הערבים שנחשפו בבית המשפט בסופו של דבר בחרו השופטים להרשיע את הנערים.
הנימוק המקומם שנתנו השופטים להרשעה היה שהנערים בחרו להשיב מלחמה במקום לקחת את רגליהם ולנוס מן המקום, כיאה לכל יהודי גלותי. "אף שהמתלוננים עלו לכיוונם ויידו אבנים, ולמעשה היה ברור כי הדברים הולכים לקראת עימות בין הצדדים – הם בחרו להישאר במקומם ולהתעמת עם המתלוננים. לנאשמים עמדה האפשרות לסגת נסיגה בטוחה מהמקום… בנסיבות אלה, ומשבחרו בהפעלת כוח על פני נסיגה בטוחה והזעקת עזרה – לא עומדת להם הגנה זו", קבעו השופטים. לקרוא ולא להאמין. וכך בהינף עט הרשיעו את הנערים והטילו עליהם עבודות שירות לתקופה ממושכת.
לא נותר לי אלא לקוות שלא נועמד אף אנחנו לדין באשמת אי-הגשת הלחי השנייה והפרעה ללוחם חופש בעת מילוי תפקידו.
מאמינים גם בימין
כמו שכתבתי בתחילת הטור, האירועים הללו אינם פרי מוחו של ערבי או של פעיל שמאל כזה או אחר אלא חלק מקמפיין ממומן, מתוקצב ומאורגן היטב. ארגוני השמאל טווים תוכנית, הערבים תוקפים ובוכים למצלמה, התקשורת מתגייסת בהמוניה ופותחת בבליץ של כתבות, שרי הממשלה מגינים בשאט נפש ופותחים במקהלת גינויים, והנה לנו קמפיין שדופק בשטח ומכתיב את המציאות.
לכאורה, אם נשאל כל איש ימין אם הוא מאמין לסיפורי "אלימות המתנחלים", תהיה תשובתו שלילית וחד-משמעית. אך אם נודה על האמת ונבחן את עצמנו לעומק, נראה שגם אנחנו נופלים מפעם לפעם במלכודת שטוו היטב אדריכלי הקמפיין האנטישמי.
אחת לכמה חודשים מופץ תיעוד מאירוע שהתרחש בסמוך לאחד מיישובי יו"ש ובו נראים לכאורה תושבים יהודים תוקפים ערבים תמימים. האירוע מקבל כמובן מקום של כבוד בפתיחת מהדורות החדשות ומהודהד בכל כלי התקשורת, וכאן רבים מאיתנו נופלים בפח. במקום לברר היטב מה הרקע לאירוע, אם מדובר בסרטון מגמתי שבו הוצגו התוקפים כמסכנים וחסרי ישע ומי בכלל עומד מאחורי כל הסיפור הזה, ממהרים גורמים מסוימים בימין לגנות ולהתנער ומשחקים לידיהם של הוגי הקמפיין האנטישמי והמרושע.
המתיישבים, שסובלים התקפות על בסיס יומי, מוצאים את עצמם חשופים לאותן התקפות, והפעם אף חלקים בימין פנו להם עורף, והערבים וארגוני השמאל רק מקבלים זריקת עידוד להמשיך ולהתפרע.
אם כן, קחו עצה טובה לחיים. כשיחל בעוד שבוע או בעוד חודש פסטיבל הגינויים הבא, וקטעים מ"אירוע מזעזע" כזה או אחר ירוצו על המסך, אל תמהרו לשפוט, לגנות ולקבוע עובדות. נסו לברר היטב מי הם שעומדים מאחורי הפרסום. חפשו את הסרטון המלא.
צרכו תקשורת ימנית ונקייה דוגמת אתר 'הקול היהודי', שחושף פעם אחר פעם את שקרי השמאל, והכי טוב: דברו עם התושבים היהודים. מניסיון, יהיה לכם כל כך הרבה לספר לכם עד שלא יישאר לכם מקום לספק.
