לפני שנים אחדות, כשעוד הייתי חדשה בעסק, הודיעה לי הגננת שאין שוב אימא ואבא של שבת ומעכשיו יש לומר "מקבלי השבת". הופתעתי מאוד בלשון המעטה. לתומי חשבתי שהנושא הזה מושרש כל כך… מי בכלל דמיין שצריך לשנות משהו? כשהגננת ראתה את המבט השואל והמבויש שלי, היא אמרה בפסקנות: "יש משפחות חדשות שאין בהם אבא ואימא, ואנחנו מתחשבים בהן ומקבלים את האחר". כמה תמימה הייתי כשחשבתי שאולי היא מדברת על זוגות גרושים.
לו הייתי מבינה אז מה שאני יודעת היום, הייתי אומרת לאותה גננת כך: "אני מבינה שזה נשמע מקסים שאת 'מקבלת את האחר', אני בטוחה שאת חושבת שאת מגיעה מהמקום הכי מוסרי, ועדיין – בגן של הבת שלי יהיו אימא ואבא של שבת, כי אין אופציה אחרת. ההרכבים החדשים ייאלצו להסביר לילדיהם שלכל ילד בעולם יש אימא אחת ואבא אחד. גם להם. יש מקרים שבהם הילדים לא מכירים את אימא או את אבא, בדיוק כמו במקרה שלהם, אך ללא האם או האב שהסכימו לתרום מעצמם כדי שהם יבואו לעולם, הם לא היו יכולים לחיות בהרכב המשפחתי שהם חיים בו.
למען הסר ספק: אין לי כל בעיה עם המשפחות החדשות הללו. בבית הפרטי כל אחד יעשה מה שהוא מבין. עם זאת, במערכת החינוך הממלכתית יש ללמד את האמת כפי שהיא – אימא יש רק אחת. אבא יש רק אחד. וכל אימא וכל אבא הם חשובים ומשמעותיים, אחרת הילדים לא היו באים לעולם, ואל לנו לבטל את תרומתם לחיי הילדים בפרט ולהמשך הקיום שלנו בכלל.
התהליך הפרוגרסיבי שהתחיל לצוף במקרה שנתקלתי בו בגן ומאז גם בבית הספר, מתפרץ מאז במלוא כוחו. אם בעבר קיבלנו חומש בראשית רק אחרי מאבק מול משרד החינוך (ארחיב בטור נפרד) והיום כבר אין שיעורי תנ"ך בכלל (הם נכללים ב'אשכול רוח' והמחנכת יכולה להחליט מה היא מלמדת ולוותר על תנ"ך), הילדים היום נדרשים להשתתף בשיעורי מגדר למיניהם החל מגיל גן!
טשטוש הזהויות נעשה במכוון. זוהי מהותה של התנועה הפרוגרסיבית – שבירת הזהות הלאומית והאישית כדי לפרק את החברה וליצור חברה שהיא לדידם 'שוויונית' יותר. המטרה הסופית היא הפיכת מדינת ישראל למדינה רב־לאומית. בארה"ב, למשל, מתקיימת התאוריה CRT (Critical Race Theory) שלפיה, בקצרה, האדם הלבן מחליש מעצם מהותו את השחור המוחלש. אותו דבר תופס לגבי גברים (המחלישים) לעומת נשים (המוחלשות).
לפני שבועות אחדים, לאחר שיחה עם ילדיי על התכנים בבית הספר (ממליצה בחום לעשות שיחה כזו!) גיליתי שילדיי לומדים תכנים העוסקים בין השאר במגדר. לאחר שיחה עם המחנכות, שבה הבהרתי שאיני מוכנה שהם יהיו חלק מהשיעורים הללו, הם מעבירים את זמן השיעור בחיזוק מקצועות אחרים.
אבל זה היה רק השלב הראשון
בישראל התנועה מתמקדת בזהות היהודית וה'מגדרית'. היחידה לשוויון בין המינים של משרד החינוך עוסקת שעות נוספות בחינוך מחדש של החברה בקידום אג'נדה פמיניסטית רדיקלית שהציבור לרוב אינו מודע לה. בימים אלה מוקמים גנים 'מודעי מגדר' – פרויקטים של משרד החינוך שנועדו להילחם ב'הסללה' ולעודד בנים לשחק בבובות ובמטבח ובנות לשחק בחצר ובכדור. מנהלים מכניסים את אחת מ־3000 (!) התוכניות שאין עליהן פיקוח של משרד החינוך וחושבים שהם מקדמים נאורות בעולם. וכן, זה קורה גם בחמ"ד.
כל הטוב הזה עטוף בצלופן מקסים של נאורות ו'פמיניזם' אך בין זה לבין העצמת נשים או 'שוויון מגדרי' אין דבר וחצי דבר. כשהאישה נתפסת במעמד מוחלש באופן קבוע, כמה העצמה יכולה להיות? ומדוע צריך להחליש או לבטל את הצד השני כדי להרגיש מחוזקות? המטרה העיקרית של התנועה היא מחיקת המגדר לחלוטין, מה שיוביל לביטול המשפחה המסורתית. אם בעבר כיניתי את עצמי 'פמיניסטית', היום אני נמנעת מהגדרה זו. אני גאה להיות אישה ולא מרגישה מוחלשת ולא מדוכאת.
לפני שבועות אחדים, לאחר שיחה עם ילדיי על התכנים בבית הספר (ממליצה בחום לעשות שיחה כזו!) גיליתי שילדיי לומדים תכנים העוסקים בין השאר במגדר. לאחר שיחה עם המחנכות, שבה הבהרתי שאיני מוכנה שהם יהיו חלק מהשיעורים הללו, הם מעבירים את זמן השיעור בחיזוק מקצועות אחרים.
אבל זה היה רק השלב הראשון, כי בשבוע שעבר, לאחר שיחה עם המנהלת, היא ביקשה שאעזור לה להביא סדנת אפיית מצות לשכבות הצעירות. היא סגרה עם מישהו מחב"ד שסידרתי עבורה. מה שבעבר לא היה עובר בחיים, פתאום מתאפשר כאשר יושבים ומסבירים מה באמת קורה במערכת החינוך ומה מצופה מבית ספר בכלל ומבית ספר במדינה היהודית בפרט. מבחינתי, זהו עוד ניצחון קטן בדרך לשינוי התודעה של גורמים במערכת, שייתכן כי אינם מודעים למה שקורה מתחת לאפם.
ככל שנבין, אנו ההורים, שהכוח נמצא בידינו; ככל שנבין שאנחנו במלחמה אמיתית לא רק על קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית אלא על בריאות נפשם של הילדים שלנו; ככל שלא ניבהל מתיוגים ונהיה מוכנים לצעדים אמיתיים מול מערכת החינוך, אנחנו ננצח עבור הילדים שלנו.
