דמעות של עם ישראל

1.
אלירן אוחיון, מחנך מבאר שבע, כתב את הדברים האלה אחרי הפיגוע בעירו בשבוע שעבר. הם נכונים גם כעת, אחרי הפיגוע בחדרה:

"פעם השתתפתי באיזה סבב שבו ביקשו מאיתנו לספר על זיכרון ילדות חזק במיוחד. עצמתי עיניים וזה בא מייד: תחילת שנות האלפיים, פיגועים המוניים התרחשו כאן כל כמה ימים, וזה הפך לריטואל קבוע – סבתא יושבת מול מסך הטלוויזיה ובוכה.

"כילד, התקשיתי להבין את הבכי הזה – מה לה ולנפגעים? לקח לי זמן להבין שמבחינתה הם משפחה. התפילות האינסופיות שלה על עם ישראל כשהיד מונחת על המזוזה הסגירו אותה, את סבתא שלי. היא זו שגרמה לי להבין שאני חלק ממשפחה גדולה מאוד ומסיפור גדול מאוד. סבתא הבינה את האירועים עוד יותר לעומק מפרשני הטלוויזיה: הפיגוע לא היה ידיעה חדשותית, אלא משהו אישי מאוד – מנסים לפגוע במשפחה שלנו ובסיפור שלנו.

"כיום סבתא שלי אינה בקו הבריאות, בקושי מדברת, אבל כשסיפרתי לה על הפיגוע בבאר שבע זלגה לה דמעה. היא הבינה, אך לא עד הסוף. אז לקחתי איתי את הדמעה שלה לבית העלמין, להלוויות של הנרצחים והנרצחות.

"בהלוויה של הרב משה קרביצקי עלה הרב הראשי של באר שבע לספוד וזעק בבכי מילים מפרשת השבוע: 'וַאֲחֵיכֶם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ אֶת הַשְּׂרֵפָה אֲשֶׁר שָׂרַף ה", ומאז אותו הרגע התחילה מישהי שעמדה לצידי לבכות ולא הפסיקה. אני לא מכיר אותה אישית ובטוח שגם המנוח לא הכיר אותה אישית, ואף שלא הכרתי אותה זיהיתי את הבכי – זה הבכי של סבתא שלי. דמעות של עם ישראל".

2.
את הסיפור הזה סיפר לי עו"ד אור אלון, בעלה של ציפי חוטובלי, שגרירת ישראל בלונדון, אחרי המפגש של בני הזוג עם מלכת אנגלייה. נזכרתי בסיפור בגלל פרשת השבוע שעבר, פרשת שמיני, שמפרטת את דיני הכשרות, הכללים שמעצבים את השולחן והצלחת היהודיים כבר אלפי שנים:

"רב אחד הוזמן לאירוע עם משפחת המלוכה הבריטית והביא איתו לארמון צלחת וסכו"ם ומנה משלו בגלל כללי הכשרות. כולם התכוננו לאכול, הוא ארגן לעצמו את הכול, ואחרי כמה דקות הודיעו שעכשיו צריך להחליף מקומות, כדי שכולם יכירו את כולם. אז הוא לקח את הצלחת והסכו"ם איתו, למקומו החדש.

"היה שם חבר יהודי שצחק עליו: 'מה אתה בא עם צלחת וסכו"ם? כשרות זה מביך, זה פרימיטיבי! זה מבייש אותך מול המלכה'. ואז, בעוד הרב הולך למקום החדש עם הסכו"ם, עצר אותו הנסיך פיליפ ואמר: 'אדוני, לא צריך, יש שם סכו"ם'. הוא ענה לו: 'לא, אני יהודי, אנחנו שומרים כשרות'. הנסיך פיליפ הסתקרן, שאל שאלות ואז קרא למלכה ואמר לה: 'את חייבת לשמוע'. הרב התחיל לספר למלכה מחדש את הכול, והם עמדו והקשיבו לו מרותקים. פתאום ראה החבר שלעג, שהוא מדבר עם המלכה, התקרב כדי לראות מה קורה ואמר לזוג המלכותי: 'גם אני יהודי'. הסתכלה עליו המלכה ואמרה: 'ואיפה הצלחת שלך?'"

אור אלון אמר שהוא נזכר רבות בסיפור הזאת בשליחות הדיפלומטית הזוגית: "לא תמיד צריך לנסות להיות כמו כולם. אנשים מעריכים את הייחודיות שלנו. המורשת שלנו היא לא משהו שצריך להסתיר ולהצניע, אלא משהו שצריך להתגאות בו".

3.
בימים שבהם אנחנו עומדים לקטר על כמות החפצים והבגדים והספרים שלנו בזמן ניקוי הבית לפסח, כדאי לזכור שכל זה ממש לא מובן מאליו. הנה דברים שכתבה על כך ד"ר מירי כהנא ממכללת 'אפרתה', מילים שיכולות לתת כוח למבצע פסח:

"עם פרוץ עבודות הניקיון לפסח רציתי לשתף במחשבה שאני חוזרת ומזכירה לעצמי: כל העבודה הזאת באה עלינו רק משום שאנחנו עשירים גדולים. לא אני אישית – כולנו. רובנו גרים, כל משפחה, בבית משלה. יש חדר נפרד להורים, מטבח, מקלחת ושירותים. הבתים שלנו מלאים רהיטים, בגדים וכלים. רוב הילדים שלנו שבעים כל כך, עד שהם שוכחים חבילות שלמות של חטיפים במגירה ומשאירים בתיק כריכים שאפילו לא טעמו מהם.

"כמה אנחנו רחוקים מהדיונים ההלכתיים של פעם על תנור ציבורי לכמה משפחות, על שמלתו היחידה של העני שצריך להחזיר לו מדי בוקר אם נלקחה, או על כיבוס הבגד היחיד שיש לאדם לקראת שבת.

"אני בטוחה שלכל אחד מאיתנו יש לפחות סבא־רבא אחד שהיה יוצא מגדרו מרוב שמחה והפתעה אם היה רואה את הרווחה העצומה שהנינים שלו חיים בה.

"לכן, מדי פעם אני מזכירה לעצמי לעצור את המחשבות על כמה עוד יש לנו לנקות ולבשל, ולחשוב פשוט על כמה יש לנו".

4.
לפעמים כל מה שאנחנו יודעים על אדם, זה ציטוט אחד מפורסם שלו. בימים אלה ציינו 235 שנים לפטירתו של רבי אלימלך מליז'נסק, מגדולי תנועת החסידות. אחד המשפטים המפורסמים שלו, שהפך גם לשיר מצליח, לקוח מתוך התפילה שחיבר, 'תפילה שלפני התפילה':

"אַדְּרַבָּה, תֵּן בְּלִבֵּנוּ שֶׁנִּרְאֶה כָּל אֶחָד מַעֲלַת חֲבֵרֵינוּ וְלֹא חֶסְרוֹנָם, וְשֶׁנְּדַבֵּר כָּל אֶחָד אֶת חֲבֵרוֹ בַּדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר וְהָרָצוּי לְפָנֶיךָ, וְאַל יַעֲלֶה שׁוּם שִׂנְאָה מֵאֶחָד עַל חֲבֵרוֹ חָלִילָה וּתְחַזֵּק הִתְקַשְּׁרוּתֵנוּ בְּאַהֲבָה אֵלֶיךָ, כַּאֲשֶׁר גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ, שֶׁיְּהֵא הַכֹּל נַחַת רוּחַ אֵלֶיךָ".

אבל בתפילה הזו מופיעים עוד משפטים נפלאים, שאולי כדאי להכיר ואפילו להלחין גם אותם. למשל:

• "וְתִשְׁמְרֵנוּ מִן הַפְּנִיּוֹת וְהַגֵּאוּת וּמִן הַכַּעַס וְהַקַּפְּדָנוּת וְהָעַצְבוּת וְהָרְכִילוּת וּשְׁאַר מִדּוֹת רָעוֹת, וּמִכָּל דָּבָר הַמַּפְסִיד עֲבוֹדָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה וְהַטְּהוֹרָה הַחֲבִיבָה עָלֵינוּ".

• "וְאַל יַעֲלֶה בְּלִבֵּנוּ שׁוּם מַחֲשָׁבָה רָעָה חָלִילָה, הֵן בְּהָקִיץ הֵן בַּחֲלוֹם".

• "וּתְעוֹרֵר לְבָבֵנוּ וּלְבַב כָּל יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ וּלְבַב כָּל הַנִלְוִים אֵלֵינוּ וּלְבַב כָּל הַחֲפֵצִים בְחֶבְרָתֵנוּ, לְיַחֶדְךָ בֶּאֱמֶת וּבְאַהֲבָה, לְעָבְדְךָ עֲבוֹדָה הַיְשָׁרָה".

• "וְתַעֲבִיר מֵעָלֵינוּ כָּל הַמָּסַכִּים הַמַּבְדִּילִים בֵּינֵינוּ לְבֵינְךָ, אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, וְתַצִּילֵנוּ מִכָּל מִכְשׁוֹל וְטָעוּת, אַל תַּעַזְבֵנוּ וְאַל תִּטְּשֵׁנוּ וְאַל תַּכְלִימֵנוּ".

5.
"שלום סיון, כאן חני ליפשיץ מנפאל. כן, פתחנו בימים אלה מחדש את בית חב"ד בנפאל, וההכנות לליל הסדר בעיצומן. הנה קטע שכתבתי על מה שאני לומדת פה כל שנה מחדש סביב שולחן הסדר:

"אלי רק רצה לצאת מהבית, כי כמה אפשר עוד לשמוע את אימא בוכה ומתאבלת? ארבע שנים מאז המוות הארור של אבא, ועדיין הבית נראה ומרגיש כמו בית אבלים. הוא מרגיש שהוא נחנק. זו הפעם הראשונה שהוא מצליח לנשום. שואף מלוא ריאותיו אוויר פסגות.

"גם נועה הגבוהה איתנו. כל יום חמישי היא יוצאת לבקר את אבא בכלא. כשהיא עולה לאוטובוס היא מפנה את מבטה לכל הכיוונים, שאף אחד לא ידע. יחד עם אבא, גם היא אסירה. כאן היא יוצאת לחופשי.

"ומור גם היא פה, קשוחה. האופי הזה שלה הוא שהציל אותה מהשכונה הקשה שממנה באה. חג החירות הוא בדיוק מה שהנשמה שלה צריכה עכשיו.

"כל אחד והסיפור שלו. אחרי עשרים ושתיים שנים ועשרות אלפי מטיילים למדתי דבר אחד: אין אדם שאין לו סיפור. ואת כל הסיפורים הפרטיים האלה צריך לקבץ סביב שולחן הסדר, לספר יחד את הסיפור המשותף והגדול של כולנו, סיפור יציאת מצרים. לפני הקורונה היו כאן כאלפיים איש בכל שנה, בליל הסדר הגדול בעולם.

"אינני יודעת כמה אנשים יגיעו השנה, העולם השתנה. לכן אני מבקשת מכאן שכל אחד, איפה שהוא לא קורא את הדברים, ינסה להביא אל שולחן החג שלו את מי שיש לו סיפור, את מי שלא לגמרי הולך בתלם, שלא ברור מה העיניים שלו מסתירות – ויזמין גם אותו. שיחפש את אלי, נועה ומור שסביבו. 'מבצע פסח' שמתקיים בימים אלה בבתי ישראל כולל ניקיון, קרצופים וסידורים. אבל חלק מההכנות לפסח הן גם לדאוג שכל אחד יהיה חלק מיציאת מצרים המשותפת שלנו, בעוד כשלושה שבועות.

חג שמח מקטמנדו".