אברהם וברהמן – על השורשים והקשר המסתורי של ההינדואיזם ליהדות

יחזקאל לנג

אחרי הנצרות (31%) והאסלאם (24%), ההינדואיזם היא הדת השלישית בגודלה בעולם, עם יותר מ-1.2 מיליארד חסידים, או 16% מאוכלוסיית כדור הארץ. אבל בעוד שהקשר של הנצרות והאסלאם ליהדות ידוע היום למדי, הקשר להינדואיזם לא ידוע, רובם היו אפילו מכחישים כל קשר. וזה הגיוני מאוד.

במבט ראשון, שתי הדתות הללו, שהתפתחו הרחק זו מזו, נראות נוגדות ביותר. ההינדואיזם היא פוליתאיסטית, בעוד שהיהדות היא מונותיאיסטית למהדרין. הינדים סוגדים לאלילים, בעוד שהיהדות אוסרת עבודת אלילים. כדת מזרחית, המטרה של ההינדואיזם היא בעיקר עולם אחר – לשבור את מעגל הלידה והמוות (סמסרה) בעולם הזה, כדי להשיג נירוונה רוחנית. היהדות, שנוסדה בין מזרח למערב, מאמינה באיחוד העולם הרוחני והחומרי על ידי קיום המצוות. ובכל זאת – מבט מקרוב מגלה קווי דמיון רבים ומדהימים בין שתי האמונות.

אברהם ובראמה
קווי הדמיון המרתקים ביותר נוגעים למייסדי העם היהודי: אברהם ושרה. להינדואיזם יש אלוהות עליונה משולשת הנקראת 'טרימורטי'. הוא מורכב מבראמה (בורא) וישנו (משמר) ו-שיווה (משחית). אבל בראמה כבורא הוא הראשון מהשלושה. בראמה הוא גם הצורה המורגשת של המציאות המטפיזית האולטימטיבית ברהמן. כגורם האולטימטיבי, ברהמן הוא האחדות המחייבת היחידה מאחורי המגוון של כל מה שקיים ביקום. אז בעוד ההינדואיזם מפורסם בזכות האלילים הרבים שלו, עדיין יש הבנה שכולם נובעים מכוח קוסמי אחד, ברהמן. רבים ציינו את הדמיון הבולט בין המילים 'אברהם' ו'ברהמן'.

אם הם אכן קשורים, זו לא תהיה הפעם היחידה שבה גויים הפכו יהודי לאלוה. הדוגמה המוכרת ביותר היא הנצרות. כיום כמעט שליש מאוכלוסיית העולם מאמינה שנגר יהודי, יליד בית לחם, הוא בורא היקום. אז לא מן הנמנע שההינדים עשו את אותו הדבר עם אברהם – הפכו אותו לברהמן.

שרה ושרהסווטי
כשם שאשתו של אברהם הייתה שרה, אשתו של בראמה היא שרהסווטי – אלת הידע. כלומר, למייסדי היהדות, אברהם ושרה, יש שמות מקבילים באלים הבוראים של ההינדואיזם – ברהמה וסרסוואטי! מִקרֶה?

אשתו ואחותו
קווי הדמיון ההינדיים עם אברהם ושרה אינם מסתיימים בכך. במיתולוגיה ההינדית סרסווטי היא לא רק אשתו של ברהמה, אלה גם אחותו. זה בדיוק מה שאברהם אומר על שרה. אברהם אמר למלך גרר ששרה היא אחותו. עם זאת, כאשר המלך נוזף בו על ה'שקר', אברהם מודה ששרה היא גם אשתו – למעשה גם אשתו וגם אחותו. "…וגם אמנה אחותי בת אבי הוא אך לא בת אמי ותהי לי לאשה" (בראשית כ יב).

הגר וגיארטי
המסורת ההינדית גורסת גם שלבראמה לא היו ילדים עם שרהסווטי. ומכיוון שהיא סירבה להשתתף בפסטיבל עם בעלה, לקח בראמה אלה אחרת בשם גיארטי כאשתו, ויחד הם ילדו את מאנו, שהפך לאבי כל האנושות. זה דומה מאוד לסיפור של התורה. על פי התורה, מאחר ששרה הייתה עקרה, אברהם לקח את הגר לאשתו ויחד ילדו את ישמעאל – שהיה אב להמון רב. שרהסווטי היא לא רק אלת נקבה, אלא גם נהר מיתי, הממלא תפקיד בולט ב-ריג ודע – טקסט הינדי מרכזי. לנהר שרהסווטי שני יובלים משמעותיים: הגאגר וה-הקרה. שימו לב לדמיון בין השמות גאגר-הקרה לבין הגר.

אברהם שולח את בניו למזרח

מה שעוד יותר מדהים הוא שהתורה עצמה רומזת על הקשר של היהדות לדתות המזרח, והיא עושה זאת דווקא באמצעות אברהם. לאחר מותה של שרה אנו קוראים שאברהם נשא אישה בשנית ונולדו לו שישה בנים נוספים עם הפילגשים. לעת זקנתו השאיר אברהם את כל נחלתו ליצחק, למעט כמה 'מתנות'. "ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק. ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות; ושלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי קדמה אל-ארץ קדם" (בראשית כ"ה ה-ו).

אברהם נתן כמה מתנות מסתוריות לילדיו האחרים ואז שלח אותם מארץ הקודש מזרחה. האזכור הכפול של "קדם" מרמז שהוא שלח אותם למזרח הרחוק. האם מתנות אלו היו רק חומריות או גם רוחניות? רש"י מצטט את התלמוד שאומר שאברהם נתן להם ידיעת "שמות טמאים".

חיזקוני (רבי חזקיה בן מנוח, בערך 1310-1250) מסביר שאלו מתייחסים לשמות של סוגים שונים של אלילים ופגאניות, כלומר לימד אותם כיצד להגן על עצמם מפני קללות שנאמרות בשם אלילים כאלה… אברהם ידע את שמות האלילים הכוזבים שעבדו במזרח; אלילים המשמשים בטקסים פגאניים ובקסם השחור. הוא לימד את בניו כיצד להגן על עצמם מפני האלילים הללו לפני ששלח אותם לגור שם.

רוב הפרשנים מסכימים שאברהם לימד אותם מעין נתיב ביניים בין מונותאיזם לעבודת אלילים. משראה שהם אינם מסוגלים לטהרה ומכאן לאמונה פשוטה באלוה מופשט אחד, הוא לימד אותם כיצד לשמור על קשר עם ה' גם תוך כדי שהם שקועים בטומאת עבודת האלילים. זה למעשה מה שאנחנו רואים היום בהינדואיזם: אלפי אלילים, אבל מאחורי הכול הבנה שכולם רק נביעה של כוח אולטימטיבי יחיד.

בפירושו על התורה, 'הכתב והקבלה', כותב רבי יעקב צבי מקלנבורג (1865-1785, תרמ"ה-תקכ"ה) שאברהם נתן לאותם בנים ידיעת אלילי שקר שונים כדי שיהיו מודעים להם ולא יבואו לעבוד אותם, "מחליף טומאה בטהרה". ייתכן שצאצאיו המאוחרים סיימו בכל מקרה לעבוד אלילי שווא או להשתמש בשמות המגנים שהעניק להם אברהם כאלילים משלהם.

יש הטוענים שהידע שהעניק אברהם לבנים אלו הפך לבסיס ההינדואיזם, וזו הסיבה לקווי הדמיון הרבים בין ההינדואיזם ליהדות. ואכן, חוקרים מתארכים את תחילתו המוקדמת ביותר של ההינדואיזם בסביבות 1750 לפני הספירה, בדיוק בתקופתו של אברהם (שלפי המסורת היהודית חי בשנים 1812-1637 לפני הספירה).

שני סיפורי מבול
דוגמה נוספת לקשר בין יהדות להינדואיזם היא ההתאמה המדהימה בין סיפורי המבול העבריים וההודיים. לדוגמה:

א-לוקים מזהיר ממבול בקרוב – בפרשת נח: וַֽאֲנִ֗י הִֽנְנִי֩ מֵבִ֨יא אֶת־הַמַּבּ֥וּל מַ֨יִם֙ עַל־הָאָ֔רֶץ לְשַׁחֵ֣ת כָּל־בָּשָׂ֗ר אֲשֶׁר־בּוֹ֙ ר֣וּחַ חַיִּ֔ים מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם כֹּ֥ל אֲשֶׁר־בָּאָ֖רֶץ יִגְוָֽע:
מנו: "מבול יסחף את כל היצורים האלה… בשנה הזו יבוא המבול", "התמוטטות העולם הנייד והבלתי נע הזה קרובה. טיהור העולם הזה בשל כעת… המבול הנורא הזה".

נאמר להם לבנות ספינה – פרשת נח: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-נֹחַ… עֲשֵׂ֤ה לְךָ֙ תֵּבַ֣ת עֲצֵי־גֹ֔פֶר:
מנו: "אז תשמור על עצתי בהכנת ספינה", "תבנה תיבה חזק וגדול".

נאמר להם להציל חיים אורגניים – פרשת נח: וּמִכָּל־הָ֠חַ֠י מִכָּל־בָּשָׂ֞ר שְׁנַ֧יִם מִכֹּ֛ל תָּבִ֥יא אֶל־הַתֵּבָ֖ה לְהַֽחֲיֹ֣ת אִתָּ֑ךְ:
מנו: "קח איתך את כל הזרעים השונים… ובנפרד ובזהירות עליך לשמור אותם בהם" .

רק כאשר עולים מי המבול נכנסים שניהם לספינה ויוצאים להפלגה – פרשת נח: וַיָּבֹ֣א נֹ֔חַ וּ֠בָנָ֠יו וְאִשְׁתּ֧וֹ וּנְשֵֽׁי־בָנָ֛יו אִתּ֖וֹ אֶל־הַתֵּבָ֑ה מִפְּנֵ֖י מֵ֥י הַמַּבּֽוּל:
מנו: "כאשר עלה המבול, נכנס אל הספינה".

כל שאר היצורים החיים מושמדים – פרשת נח: וַיִּגְוַ֞ע כָּל־בָּשָׂ֣ר הָֽרֹמֵ֣שׂ עַל־הָאָ֗רֶץ בָּע֤וֹף וּבַבְּהֵמָה֙ וּבַ֣חַיָּ֔ה וּבְכָל־הַשֶּׁ֖רֶץ הַשֹּׁרֵ֣ץ עַל־הָאָ֑רֶץ וְכֹ֖ל הָֽאָדָֽם.
מנו: "אז סחף המבול את כל היצורים הללו ומאנו לבדו נשאר כאן".

גם כאן לא מסתיימים קווי הדמיון. יש עוד הרבה 'צירופי מקרים' בין היהדות להינדו. המונח 'הינדו' התייחס במקור לאלה שחיים בצד השני של נהר האינדוס. 'עברי' מציין מישהו שגר מעברו השני של נהר. לשניהם יש סיפורי בריאת העולם דומים, לשניהם סיפורי אדם וחוה / נחש ופרי, שניהם נותנים בולטות למגן דוד, ודמיון מסקרן בין ספירות לצ'אקרות, אמן ואום, יהודי והודי ועוד הרבה.

לחזור למקור
מדי שנה נוסעים להודו עשרות אלפי צעירים ישראלים. רבים עושים זאת כדי למצוא מקום מרגיע וזול לאחר שירות צבאי של שלוש שנים. אבל רבים מחפשים גם אלטרנטיבה רוחנית לחומרנות המכריעה של ישראל.

האם הנוער היהודי הזה באמת צריך לנסוע רחוק כל כך בשביל הזנתו הרוחנית?

כמה ממחפשי האמת הללו יופתעו לגלות שהעושר שהם מחפשים בדתות המזרח מקורו במסורת שלהם?

רבים היום במערב מהמפיצים המובילים של דתות המזרח הם דווקא יהודים. במיוחד הם אוהבים את הבודהיזם שהיא למעשה דת בת של ההינדואיזם. במקום לחפש דרך רוחנית זרה אשר מתחמקת מהעולם, הם יכלו לבחור באחת שתחדיר לעולם הפיזי את הרוחני ותעלה אותו.