חלוקת הרכוש וההון בין שני בני הזוג הנחתמת בהסכם הגירושין אינה ניתנת לערעור, לדיון ולפתיחה מחדש לאחר החתימה ואישור ההסכם על ידי בית המשפט. למרות זאת, רבים מקלים ראש בסעיף זה ונוהגים חלוקה על פי עקרונות כלליים שאינם תואמים את פרטי המקרה, ומגלים בשלב מאוחר יותר שוויתרו שלא מדעת על זכויות ורכוש בעל שווי כלכלי מהותי.
הכירו את הטעויות הנפוצות בחלוקת הרכוש בגירושין, ואת הטיפים המעשיים ביותר של עורך דין לענייני גירושין, עודד וולף כיצד להימנע מאותן הטעויות:
- תביעות לא סבירות
תביעה לחלוקה שאינה מאוזנת ואינה סבירה, כמנגנון להשגת "צדק". את בית המשפט לא יעניין מדוע הסתיימו הנישואין, האם התקיימה בגידה, למי נשבר הלב, מי מבני הזוג היה מסור ומחויב לערכי המשפחה ומי נהג בחמותו בחוסר נימוס. תביעה לקבלת כל הרכוש, לוויתור של הצד השני על הבית, הרכב והחסכונות מאחר והוא זה שרצה בגירושין, לא תעמוד בתבחיני החלוקה של בית המשפט, ורק תוביל לסכסוך מתמשך ויקר.
מומלץ לבחון מראש את היקף ההון והרכוש הקיים, את אופן החלוקה על פי חוק או על פי הסכם ממון במידה וקיים, ומכאן לחתור לחלוקה על בסיס זה- בהסכמה רחבה ככל הניתן.
- ניסיון להסתיר הון/נכסים
במטרה להימנע מחלוקה הוגנת ומתחייבת, ישנם מי שבוחרים לנסות ולהעביר כספים מחשבונות הבנק לבני משפחה/מכרים, לחשבונות שאינם מוצהרים בארץ ובחו"ל, או להסתיר משאבים מבן/בת הזוג. התנהלות זו אינה חוקית, ומטבעה עשויה לגרור להעמקה של חוסר האמון ולחוסר שיתוף פעולה של הצד השני, להוצאות חקירה וגילוי ולהשלכות משפטיות. כאשר קיימים משאבים רבים וחשש מפני חלוקה שאינה הוגנת, מומלץ לפנות מראש להתייעצות עם עורך דין המתמחה בדיני משפחה ובסכסוכי רכוש בגירושין.
- ויתור על חיסכון פנסיוני צבור לגיל פרישה
במקרים רבים אין בני הזוג, אחד מהם או שניהם, מודעים לתנאים ולכספים הצבורים של הצד השני בתכניות פנסיוניות, קרנות מנהלים וקרנות השתלמות. ההפרשה לחסכונות אלו מתבצעת לרוב על ידי המעביד, ומנוכה מתלוש השכר של העובד. על פי חוק כסף שנצבר במהלך הנישואין בקרנות הללו מהווה רכוש משותף ויש לחלקו בהתאם לעקרונות החלוקה בחוק שווה בשווה בין בני הזוג, במידה ואין הסכם ממון שקובע אחרת. זוגות רבים מקלים ראש ומסכימים ללא בדיקה כי כל צד ישמור על חסכונותיו שלו, למרות פערי השתכרות ופערים בתנאים ובהטבות שמעניקים מקומות העבודה, מה שעשוי להוביל להפרשים מהותיים ולאובדן זכויות.
- רכישת מחצית הדירה מן הצד האחר ללא שמאות מקרקעין- שווי הדירה כפי שנרכשה מטבע הדברים עבר שינויים בהתאם לתנאי השוק, ומולץ שלא להתבסס על הערכות עצמאיות ולהיעזר בשירותי שמאי מקרקעין מקצועי. שמאות מקצועית תביא בחשבון מלבד את מאפייני הנכס והסביבה גם תכניות מתאר ופיתוח שעשויות להשפיע על שווי הנכס באופן ניכר. שמאות מקרקעין מקצועית חשובה גם במכירת הדירה לצד שלישי.
- התעלמות מהשלכות מיסוי
היבט שנוגע אף הוא לחסכונות פנסיוניים לרוב, אולם עשוי גם לעלות בחלוקת נכסי מקרקעין, ירושות ומתנות. דרישה למחצית מן הסכום הצבור בחיסכון לגיל פרישה גם אם היא הוגנת, אינה בהכרח אומרת שיש לפרוע את התכנית בפירעון מוקדם לשם כך, ולמעשה מומלץ מאוד לכלול את הכסף בתחשיב הכולל של איזון המשאבים, ללא פירעון הלכה למעשה. זאת מאחר ועל פירעון מוקדם של כספים צבורים בתכניות הללו, קיימת חובת מס שאינה מבוטלת כלל ועשויה לעמוד על 35%.
גם ההחלטה למכור את הבית ולחלוק בשוויו עשויה להוביל לחובת מיסוי גבוהה, מס שבח, קנסות בגין סילוק מוקדם של המשכנתא ועוד. במידה והתקבלה החלטה על מכירת הבית, חשוב שלא להגדיר מראש את סכום הכסף שיועבר למי מן הצדדים, כי אם לכלול בהסכם הגירושין ניסוח ברור המתייחס לחלוקה באחוזים, לאחר סילוק כלל עלויות המכירה, לרבות תיווך, שכר טרחת עורך דין ומיסוי.
- ויתור על רכוש בבעלות אחד מבני הזוג
חוק חלוקת רכוש בגירושין קובע חלוקה שוויונית של כלל הרכוש וההון הנצבר על ידי בני הזוג במהלך הנישואין. חלוקה זה אינה מותנית ברישום ובבעלות, וגם רכב שבעת רכישתו נרשם על שם האישה, מהווה רכוש משותף של שני בני הזוג (בדומה לתכניות חיסכון לפנסיה כמוזכר לעיל). נכון לעניין זה גם התייחסות לתכניות חיסכון בחשבונות בנק נפרדים. גם עסק המצוי בבעלות אד מבני הזוג מהווה רכוש משותף, ודורש הערכת שווי מקצועית, ניתוח שווי מעשי של ציוד והכנסות נוכחיות אל מול שווי שנגזר ממוניטין ופוטנציאל צמיחה, במטרה להגיע לסכום ריאלי ומייצג שייכלל באיזון המשאבים הכולל.
