הרב יוסף צבי רימון, רב מועצת גוש עציון, ראש הישיבה ורב המרכז האקדמי לב, ראש סולמות ותעסוקטיף (לאופק) ורבה של אלון שבות דרום
שאלה
אני לוחם ביחידה קרבית, ואנחנו נלחמים כרגע בעזה. כחלק מהלחימה נתנו לי, נציג הגדוד, מצלמת גו-פרו כדי לצלם את הלחימה, ובסוף גם להעביר את התוצרים לחטיבה כדי שתשתמש בהם לצרכיה ולהפקת לקחים צה"לית מהמלחמה. בהקשר זה רציתי לשאול שתי שאלות:
- האם מותר לי להשתמש בה בשבת? אם לא, אני משאיר אותה בנמר ולא לוקח אותה איתי לפעילות. אסביר: אם התצלומים הם לצורך מבצעי והפקת לקחים בלבד, אני מניח שברור שהשימוש בשבת מותר. הנקודה היא שאני לא יודע למה התצלומים והסרטונים ישמשו בהמשך ולאיזו מטרה; יכול להיות שלמטרה מבצעית כמו שפירטתי, אבל יכול להיות גם שלמטרה שולית יותר, לדוגמה סרטון סיכום המלחמה וכיוצא בזה, ואז אין ספק שאפשר להסתפק בתצלומים מימי החול.
- אם מותר להשתמש במצלמה בשבת, האם ראוי להשתמש בה בבקרה? ושוב, אסביר: מצד אחד מובן שהסיטואציה שבה אני משתמש במצלמה היא כשלעצמה מבצעית לגמרי (אני משתמש בה רק כשאנחנו בפעילות ממש), אבל מצד שני תוך כדי הפעילות אנשים מבקשים גם להצטלם סתם, וברור שאין לתמונות ולסרטונים כאלו שום ערך מבצעי (אנשים רוצים מזכרות מעזה בדמות תמונות וסרטונים).
תשובה
אחד הדברים הקשים בענייני פיקוח נפש הוא ההגדרה איזה מצב נחשב פיקוח נפש. מצד אחד פיקוח נפש דוחה שבת וגם ספק פיקוח נפש דוחה שבת, כפי שפסק השולחן ערוך בכמה מקרים (למשל או"ח סימן שכח, י), בעקבות דברי המשנה (יומא ח, ו), שקבעה: "כל ספק נפשות דוחה את השבת". בגמרא (פה ע"א) נתנו כמה טעמים לכך, אולם הטעם המרכזי הוא טעמו של שמואל "וחי בהם" ולא שימות בהם. כל המצוות נאמרו באופן של חיים.
ואולם ברור שעל ספקות רחוקים ביותר, ש"אפילו מיעוטא דמיעוטא לא הוי" (שו"ת חתם סופר, יו"ד סימן שלח), אין מחללים את השבת (שו"ת רבי עקיבא איגר, מהדורה קמא, סימן ס ד"ה ולענ"ד יותר).
הגמרא בשבת מב ע"א אומרת שמותר בשבת לכבות גחלת של עץ ברשות הרבים. לכאורה אין כאן פיקוח נפש. יש כאן חשש כווייה. ואכן, רש"י (שם) מסביר שהתירו כיבוי גחלת כיוון שהאיסור בכיבוי זה אסור מדרבנן בלבד. אומנם בעל הלכות גדולות (ובר"ח שם, ומובא ברמב"ן וברשב"א שם) סבר שמותר לכבות אף שזהו איסור תורה.
ראשונים תמהו על כך: כיצד ייתכן שנתיר לחלל שבת כאשר לא מדובר בפיקוח נפש? הרשב"א ביאר את סברתו של בעל הלכות גדלות. גם דבר הנראה רחוק איננו רחוק כל כך בפיקוח נפש ציבורי: "שכיוון שדרכו להזיק ורבים ניזוקין בו – כסכנת נפשות חשיב ליה שמואל, שאי אפשר לרבים להיזהר ממנו, דאם זה יזהר, זה לא ישמר ממנו". כלומר, מבחינה סטטיסטית מישהו ימות בסופו של דבר. ייתכן שאדם מסוים ייכווה, אבל אולי יעבור שם אדם זקן וייפול וימות חלילה, או תעבור אישה עם תינוק. לכן גם דבר שלאדם רגיל איננו נחשב סיכון, לרבים הוא נחשב סיכון. הגרשז"א השתמש בעיקרון זה פעמים רבות (עיינו למשל מנחת שלמה ז, א; אסיא מג–מד. שם גם עולה סברה נוספת להסביר את בה"ג).
יש עוד דין שנקרא "עד רדתה". מבואר בגמרא בשבת יט ע"א שכאשר נמצאים בלחימה בשבת יש לסיים את הלחימה עד הכנעת האויבים, "וכן היה שמאי אומר: עד רדתה – אפילו בשבת". פשטות הדברים היא שיש כאן דין מיוחד למלחמה, שהרי אם יש פיקוח נפש רגיל, אין צורך בלימוד של "עד רדתה", שהרי יש לנו לימוד מוכר לפיקוח נפש "וחי בהם" (וכך נראה מתשובת הריב"ש בסימן קא. ויש מקום להאריך בסוגיה זו, ואכמ"ל).
הרב גורן השתמש בסוגיה זו כדי לקבוע דין לחימה בשבת, ויש מי שצמצמו יותר את ההשלכות המיוחדות של הסוגיה (למשל, הרב נריה).
ואולם המקרה שלנו הוא בוודאי בגדרי פיקוח נפש, בוודאי בהבנת פיקוח נפש של מלחמה. צילום בשבת במלחמה יכול להיות חשוב ביותר גם אם מתרחש אירוע והאויבים טוענים שצה"ל פעל בצורה לא ראויה. לעיתים דברים כאלו עשויים לגרום ללחץ עולמי על ישראל להפסקת הלחימה. תצלומים המראים את צדקת דרכנו יסייעו בכך הרבה. שנית, הצבא יכול ללמוד מכך להפקת לקחים למלחמה זו ולהציל חיי אדם. אין זה בגדר פיקוח נפש עתידי אלא עכשווי, שהרי כעת שעת לחימה. דברים אלו עשויים להיות חשובים לעיתים אפילו ליום המחרת. פרט לכך לעיתים ייתכן שיהיה אירוע של חטיפה חלילה או בריחת מחבל. תצלומים עשויים לעזור מאוד במקרה זה.
לכן ברור שמותר במציאות הנוכחית לצלם בשעת לחימה. אומנם אין זה הופך את הצילום להיתר. זהו היתר רק בעבור הלחימה, רק לדברים שעשויים להיות מבצעיים. אולם אם חייל מבקש שיצלמו אותו למזכרת עתידית וכדומה, אין לעשות זאת בשום מקרה בשבת. יש לדאוג ללחימה ראויה ולא להסתכן כלל, אולם יש לשמור גם על הלכות שבת ולא להפוך את השבת לחול כשהדבר איננו מסייע ללחימה.
בע"ה תצליחו במשימת הקודש שלכם, נצליח למגר את האויב ולהכריע אותו, ותחזרו עם כל החיילים בריאים ושלמים בנפש ובגוף.
המחזק ידכם באהבה גדולה, יוסף צבי רימון
