פרופ' יואל אליצור, חוקר מדעי היהדות
ימים אלה הם ימי דין וחרדה ו"הותר לפרסום", לילות של נדודים ותפילות בטן שנזכה לנצח בגדול בדרום ובצפון ובמרכז, שלוחמינו ישובו לשלום ממשימותיהם, שפצועינו יירפאו, שנזכה לחבק את שבויינו מתוך קוממיות וכבוד לישראל, שנראה בשוב מפונים לגבולם בקרוב, ואוסיף את החשוב מכול והנשמע פחות: שנתנחם מאבלנו על ידי חזרה אל היישובים היקרים שנהרסו בתשס"ה, ויותר מכך, שנזכה להוריש ולרשת את עזה ובנותיה ואת כל המקומות שכבשנו ושנכבוש, כפי שהייתה לנו הזכות לעשות בביסאן ובמסמייה ובקסטינה ובאסדוד ובעסקלאן אחרי מלחמת העצמאות, ובקצרין ובגולן אחרי ששת הימים.
כל מי שמאמין שיש מנהיג לבירה צריך להפנים שעיקר העיקרים הוא לזכור את ה', לפנות אליו באמת ולבקש את ישועתו. "כי ה' א-לוהיך מתהלך בקרב מחניך להצילך ולתת אויביך לפניך". וכאן אנחנו עומדים היום בניגוד קוטבי בין הלוחמים שבשטח שקוראים בשם ה', רודפים אחרי ציציות וכורזים "שמע ישראל", ובין הבכירים והשרים, שמדברים לצערנו בשפה אחרת. תפקידנו בעורף להיות 'תומכי לחימה' ולהתפלל אל ה' מקירות הלב את התפילות הנכונות.
יש בירושלים עדה קדושה שמאז תחילת המלחמה מקיימת בכל שני וחמישי תענית עם תפילת שחרית ומנחה בכותל המערבי הכוללת כד ברכות כדין המשנה במסכת תענית ותרועה בחצוצרות כסף כמצוות התורה, "וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות לפני ה' א-לוהיכם ונושעתם מאויביכם". קבוצה אחרת מאריכה בסליחות בכל יום באשמורת הבוקר, ואף היא מריעה בחצוצרות.
ביישוב שלי, עפרה, הונהגו בהנחיית רב היישוב ועל פי הודעת הרבנים הראשיים תפילה על הצלחת לוחמינו, החזרת שבויינו ורפואה לפצועינו בימים שיש בהם קריאת התורה ואמירת 'אבינו מלכנו' בכל יום חול בשחרית ובמנחה, ונראה לי שאפשר להמליץ על המינימום הזה או כיוצא בו גם לקהילות וליחידים במקומות אחרים.
דא עקא, נוסח 'אבינו מלכנו' הסטנדרטי שבסידורים מתאים לנו כעת רק באופן חלקי משתי סיבות:
- הוא נתקן במציאות שבה מצד אחד אמונתנו הייתה איתנה ומצד שני היינו מפוזרים ומפורדים בין העמים ולא הייתה לנו הזכות להילחם בעצמנו את מלחמותינו וליישב את ארצנו.
- הוא נועד בעיקרו לעשרת ימי תשובה וכולל בקשות כלליות לחיים טובים, ואילו אנחנו היום צריכים להתמקד במה שראוי לבקש בעת המלחמה הזאת.
להלן הצעתי לנוסח 'אבינו מלכנו' מתאים לעת הזאת על בסיס הנדפס בסידורים (בנוסח אשכנז וספרד-חסידים; נוסח ספרדים-ע"מ קצר יותר ושונה מעט בסדרו).
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חָטָאנוּ לְפָנֶיךָ.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ אֵין לָנוּ מֶלֶךְ אֶלָּא אָתָּה.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ עֲשֵׂה עִמָּנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ בַּטֵּל מֵעָלֵינוּ כָּל גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ בַּטֵּל מַחְשְׁבוֹת שׂוֹנְאֵינוּ, מְהָרְסֵינוּ וּמַחֲרִיבֵינוּ.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ הָפֵר עֲצַת אוֹיְבֵינוּ.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ כַּלֵּה כָּל צַר וּמַשְׂטִין מֵעָלֵינוּ.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ כַּלֵּה דֶּבֶר וְחֶרֶב וְרָעָב וּשְׁבִי וּמַשְׁחִית וְעָוֹן וּשְׁמָד מִבְּנֵי בְּרִיתֶךָ.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ מְנַע מַגֵּפָה מִנַּחֲלָתֶךָ.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ מְנַע מַפָּלָה מִנַּחֲלָתֶךָ.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ סְלַח וּמְחַל לְכָל עֲוֹנוֹתֵינוּ.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ מְחֵה וְהַעֲבֵר פְּשָׁעֵינוּ וְחַטֹּאתֵינוּ מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ מְחֹק בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים כָּל שִׁטְרַי חוֹבוֹתֵינוּ.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ בָּרֵךְ אֶת מְדִינַת יִשְרָאֵל, רָאשֶיהָ וְשָרֶיהָ, וְהַנְחֵנוּ בְּדַרְכֵי תְבוּנָה וּגְבוּרָה וֶאֱמוּנָה.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ שְמוֹר וְחַזֵּק אֵת לוֹחֲמֵינוּ וְעַטְּרֵם בַּעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ הַחֲזִירֵנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ שְׁלַח רְפוּאָה שְׁלֵמָה לִפְצוּעֵי הַמַּעֲרָכָה בְּתוֹךְ שְאָר חוֹלֵי עַמֶּךָ.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ פְּדֵה בְּרַחֲמִים וּבְכָבוֹד אֵת שְבוּיֵינוּ.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ נַחֵם אֵת אֲבֵלֵינוּ.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ הָשֵב עֲקוּרִים לְבָתֵּיהֶם.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ הַצֵּל אֶת כָּל אַחֵינוּ מֵהַתְקָפוֹת הָאוֹיֵב.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ זַכֵּנוּ לְהוֹרִיש וְלָרֶשֶת אֵת מֶרְחֲבֵי אַרְצֵנוּ.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חַזֵּק אֶת יָדֵינוּ וְקָרְבֵנוּ לַעֲבוֹדָתְךָ בְּהַר קָדְשְךָ וּבִירוּשָלַיִם עִירֶךָ.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ קְרַע רֹעַ גְּזַר דּינֵנוּ.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ זָכְרֵנוּ בְּזִכָּרוֹן טוֹב לְפָנֶיךָ.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ זָכְרֵנוּ לְחַיִּים טוֹבִים, לִגְאֻלָּה וִישׁוּעָה, לְפַרְנָסָה וּלְכַלְכָּלָה.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ הַצְמַח לָנוּ יְשׁוּעָה.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ הָרֵם קֶרֶן יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ הַשְפֵּל קֶרֶן אוֹיְבֵינוּ.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ שְׁמַע קוֹלֵנוּ, חוּס וְרַחֵם עָלֵינוּ.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ קַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ פְּתַח שַׁעֲרֵי שָׁמַיִם לִתְפִלָּתֵנוּ.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ זְכֹר כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ נָא אַל תְּשִׁיבֵנוּ רֵיקָם מִלְּפָנֶיךָ.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ תְּהֵא הַשָּׁעָה הַזֹּאת שָעַת רַחֲמִים וְעֵת רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חֲמֹל עָלֵינוּ וְעַל זְקֵנֵינוּ, נָשֵינוּ וְטַפֵּנוּ.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ עֲשֵׂה לְמַעַן הֲרוּגִים עַל שֵׁם קָדְשֶׁךָ, טְבוּחִים עַל יִחוּדֶךָ, בָּאֵי בָּאֵשׁ וּבַמַּיִם עַל קִדּוּשׁ שְׁמֶךָ.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ עֲשֵה בִזְכוּת שִשָּה מִילְיוֹנִים.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ עֲשֵה בִזְכוּת נִרְצָחִים, נִשְרָפִים חַיִּים, מְעֻנִּים וּמֻשְפָּלִים.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ עֲשֵה בִזְכוּת גִּבּוֹרִים חָשִים לְעֶזְרַת אַחֵיהֶם בְּיוֹם צָרָה.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ נְקֹם נִקְמַת דַּם עֲבָדֶיךָ הַשָּׁפוּךְ.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ עֲשֵׂה לְמַעַנְךָ אִם לֹא לְמַעֲנֵנוּ.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ עֲשֵׂה לְמַעַנְךָ וְהוֹשִׁיעֵנוּ.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ עֲשֵׂה לְמַעַן רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ עֲשֵׂה לְמַעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא שֶׁנִּקְרָא עָלֵינוּ.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ כִּי אֵין בָּנוּ מַעֲשִׂים, עֲשֵׂה עִמָּנוּ צְדָקָה וָחֶסֶד וְהוֹשִׁיעֵנוּ.
