בין טוב מאוד ללא מספיק

נכון שאסור להרפות לרגע מלמשוך את ממשלת ישראל מהיעדים הגדולים של המלחמה הזאת. מובן מה מקור הביעותים שלנו מעוד רפיון ופניית פרסה לפני שיסיימו כאן את המשימה, אבל מדי פעם כדאי להביט במספרים. בזהירות רבה מותר להאמין לקולות מהשטח שמתעקשים שהעצימות אינה יורדת. קולות של לא מעט מפקדים הטוענים בתוקף שכנגד ריענון הכוחות ושחרור חטיבות שעבדו קשה כשלושה חודשים צה"ל נערך להמשך מלחמה עוצמתית, ולפחות ברמת הפיקוד הכוונה של צה"ל היא להמשיך בכל הכוח, שרק ייתנו לו לנצח.

נכון שזה היה יכול להיות חזק יותר ומהיר יותר ובעיקר מוכוון למטרות גדולות יותר, ובכל זאת מה שמתרחש כעת מלמד אותנו שמשהו גדול מאיתנו קורה כאן. הערבים מדווחים על כמעט שני מיליון פליטים. יכול להיות שזה מספר מנופח כדי לצאת מסכנים בעיני העולם, אבל ברור שיש כאן דרמת נכבה שלא נראתה כמותה ממלחמת השחרור.

גם מבחינת מספר הרוגי אויב עברנו כל מלחמה אחרת: 24,000 מחבלים הרוגים. זה יותר ממה שהרגנו במלחמת השחרור (15,00), במלחמת ששת הימים (21,000) ובמלחמת יום הכיפורים (20,000).

מה שחשוב יותר הוא שהתרבות הישראלית, שהשיח המערבי שלט בה בעשרות השנים האחרונות כמעט לחלוטין, יודעת היום בלי להתבייש לשמוח על הרוגים של אויב, וזה נאמר בפה מלא. זאת התקדמות מוסרית מכרעת. הגנטיקה הישראלית כשרה מתמיד לקלוט שלהיות טוב ולחפש טוב בעולם זה חלק בלתי נפרד מלהשמיד את הרוע; להרוג אנשים, נשים וטף שנמצאים בצד הרע.

כל הטוב הזה אמור לסמן לנו שאנחנו בשעת כושר, ואין להרפות עד לרגע האחרון. המבט למה שהושג כאן אמור לחדד את החושים לכולנו, לאזרחים ולמנהיגי המפלגות האמוניות, שמלאכתן עכשיו חשובה מתמיד. הציבור הישראלי צריך לשמוע עוד ועוד מנהיגים אומרים בביטחון מוחלט שאין שום אמת ביטחונית או ציונית או מוסרית מלבד הפיכת חבל עזה ליהודית ריבונית. גירוש הערבים, סיפוח ובניית ערים יהודיות. אין פתרון צודק ומוסרי יותר, ומצד האמת אין שום פתרון אחר.

אין מה לכלות את הזמן בשכנוע המיעוט הקולני המבולבל שנותר בתפיסתו המוזרה. צריך להשקיע בהשמעת האמת, שהרוב הישראלי מבין אבל זקוק ללגיטימציה ציבורית כדי לבטא. הוא יתמוך במי שיעז להוציא לו את המילים מהפה. בזמנים גדולים דרושים מנהיגים נועזים.

נכון שזה היה יכול להיות חזק יותר ומהיר יותר ובעיקר מוכוון למטרות גדולות יותר, ובכל זאת מה שמתרחש כעת מלמד אותנו שמשהו גדול מאיתנו קורה כאן

נתניהו זקוק לסמוטריץ' ולבן גביר

בנימין נתניהו הוא כרגע הדבר הכי קרוב למושג "מלכות ישראל". זה דורש לפני הכול לחזק אותו, לכבד אותו, לזכור שא-לוהים בכבודו ובעצמו שלח אותו. אבל זה מחייב גם את כל מפלגות הקואליציה, במיוחד המפלגות האמוניות, שלא להרפות ממנו לרגע. להפעיל עליו את מלוא הלחץ שיכבוש את חבל עזה. שימשיך להילחם בעוצמה.

זו אחריות מלאה שלכם לוודא שכל החולשות הלא-פשוטות שאוחזות בו, בבואו ממחוזות תפיסות ליברליות חילונית, לא יבואו לידי ביטוי בעמידתו מול ארצות הברית. הוא זקוק לכם. הוא זקוק לגבול שלכם. הוא צריך לעמוד מול ארצות הברית ולומר להם: חברים, יש לי בממשלה משוגעים משיחיים שרואים במלחמה הזאת מלחמת קודש יותר ממה שיחיא סינוואר יימח שמו רואה במלחמה הזאת.

הפאץ' החדש

מלחמת קודש. ההקלטה שהקליט סרן הראל שרביט הי"ד שבוע לפני נופלו מזכירה לנו שוב שצריך לשנות את השם של המלחמה הזאת. "הר הבית זה תורף העניין", הוא אמר לחברו בהקלטה ששלח לו מעומק המלחמה. "זאת נקודת המלחמה. ואנחנו ננצח שם בהר הבית. בכל בית שאנחנו נכנסים בעזה – מח"ט גבליה, מ"פ גבליה מג"ד ג'בליה – בכל בית יש תמונה של אל-אקצה… כל בית מזכיר לי למה אנחנו נלחמים. בכל יום שאתה עולה להר הבית אתה נלחם ביחד איתי. תיהנה לך בהר אשר בחר ה'".

בין הפאצ'ים החמודים שמייצרים לחיילים, שמזמן עברו למדים טקטיים שיש בהם סקוצ'ים בכל פינה, מישהו בעורף הכין פאצ'ים של לוגואים מרהיבים של בית מקדש. זה כבר מתחיל לתפוס בקרב לוחמי החזית. בואו נראה כמה זמן ייקח לדובר צה"ל להגיב על זה. בינתיים בעזה ימשיכו לשים לנו מול הפרצוף את הר הבית. המקום ההוא, שמשם יוצא הקודש הישראלי, המקום הגבוה הזה, שאולי יסביר לנו יום אחד על מה כל המהומה סביבנו. משם גם יוצא המשפט והצדק. פחות מבג"ץ.

הציבור הישראלי צריך לשמוע עוד ועוד מנהיגים אומרים בביטחון מוחלט שאין שום אמת ביטחונית או ציונית או מוסרית מלבד הפיכת חבל עזה ליהודית ריבונית

אין מה לדאוג מביטול חוק עילת הסבירות

כשסיימנו את ישיבת המערכת השבוע גילינו שלא ממש דיברנו על עילת הסבירות. בימים כתיקונם היינו אמורים להשתגע מבג"ץ, שמעז לפסול חוק יסוד, ועוד בזמן מלחמה. יממה אחרי קלטנו שבג"ץ בגודל ניתוקו הפסיק לעניין אותנו, וכנראה גם חלק גדול מהעם הזה. הצעקות ברשתות הן רק הדהוד של מה שקורה כאן: מי שיודע להתבונן בעומק יודע שבפועל אין בג"ץ. הגוף הזה הוכיח השבוע, כשהלך על מהפכה חוקתית באמצע מלחמה קיומית, עד כמה הוא חסר חיים.

עוד לא ברור לגמרי איך זה יקרה, בחקיקה או בלעדיה (כנראה בלי), אבל בתוך זמן קצר לא יוכלו ממשלות ישראל להקשיב לגוף הזה, לא רק כי טכנית הוא פסל חוק שאין בסמכותו לפסול, אלא כי התודעה הישראלית הכוללת, גם בימין וגם בשמאל, קושרת את הקונספציה המערבית המשוגעת שהביאה אותנו לטבח שמחת תורה למוסר הרקוב שאימץ בג"ץ מאומות העולם. זה כבר לא עובד ביחד. יכול להיות שזה יהיה בדמות בית משפט לחוקה שיקום כאן בשיקוף עולם הערכים היהודי, ויכול להיות שבדרך אחרת. המוסר של בג"ץ כבר מת, ולכן גם המוסד הזה אבד מן העולם.