רשות הדיבור שמות

 

 

מכתב לאבא ואימא

יוסף

מרגיש בודד. ועצוב.

ממש עצוב.

אין לי עם מי לדבר.

אין לי אצל מי לפרוק.

אין לי משענת.

אני עוד שנייה נופל אחורה,

ואין לי על מי להישען.

אני רוצה לחיות.

רוצה לממש את החיים שיש לי,

רוצה לנצל אותם נכון,

רוצה לדעת לנהל אותם בחוכמה.

לדעת דברים יסודיים:

איך מתנהלים עם הזמן,

איך עם התמודדויות,

איך עם יצרים,

איך עם כסף,

איך נשארים חזקים,

איך מנסים וגם מצליחים,

נמאס כבר לנסות ולנסות…

רוצה להכיר את עצמי,

את תכונותיי,

את אופיי,

את כישרונותיי,

מה טוב בי,

מה טעון שיפור,

רוצה לדעת מי אני.

רוצה לחיות את החיים.

אבא ואימא אהובים שלי,

למה?

למה אני לא מרגיש פתוח?

למה אתם לא איתי?

למה אין לי הדבר הכי קריטי בחיים:

את אבא ואמא שלי?

למה אתם עסוקים ובטוחים שאני מסתדר לבד?

למה אתם משאירים אותי לבד?

למה אתם לא מבינים את הרמזים שלי?

למה אני צריך להרגיש פגוע וכועס על אבא ואימא, שאני הכי אוהב?

למה אני צריך להרגיש כל כך בודד?

בבקשה אבא ואימא!

תסתכלו עליי,

תסתכלו לי בעיניים,

תתעניינו, תשאלו, תשתתפו,

אל תשאירו אותי לבד.

אני חייב אתכם,

חייב עוגן חזק,

חייב להרגיש שאתם איתי,

שאתם שלי,

שאתם לא משאירים אותי לבד.

חייב להאמין שהחיים שלי יהיו טובים.

יהיו משמעותיים.

שאני אצליח להתמודד.

בבקשה אבא ואימא,

לא רק ביומיים שאחרי המכתב הזה

אלא לתמיד.

למרות המרוץ, למרות העומס,

כי אם לא זה, אז בשביל מה הכול?

אבא ואימא,

זה תלוי בכם.

רק בכם.

 

צר לי

אצ"א

ישנו הר אחד
בירושלים
שונה, מיוחד
וראשו מגיע עד השמים.
לא יורדים בו
ממנו רק עולים.
כבר חודשים שהוא בוכה
לו, צר המקום
ויש הרבה מלאכים
כבר חודשים בלא שינה
ואיך יישן
ויש מיתה?
יום אחד יש לו לנוח
עת צרה
ומתפלל בו לתשועה.

 

 

ילד שלי, איפה אתה?

יואל ושרה

אלוהיי! הבה לי בנים, ואם אין, מתה אנוכי.

לו היה לי ילד, היה לי למי לרוץ כשיש אזעקה.

לו הייתה לי ילדה, היה לי את מי לחבק כשיש בום ורעדה.

לו היה לי ילד, הייתי יכולה להתעסק בלהיות חזקה.

לו הייתה לי ילדה, היה לי למי לספר כמה טוב יהיה בסוף המלחמה.

לו היה לי ילד, היה לי ממי להסתיר קצת מידע.

לו הייתה לי ילדה, הייתי חייבת לשבת לארוחה, לסעודה, או סתם לקפה ועוגה.

לו היה לי ילד, היה לי עם מי לחלוק את הגעגוע והציפייה.

לו הייתה לי ילדה, היה לי ממי להסתיר כמה שאני בוכה.

לו היה לי ילד, הייתי חייבת לעשות כביסה.

לו הייתה לי ילדה, הבית לא היה יכול להמשיך להיראות כמו שהוא נראה.

לו היה לי ילד, הייתי חייבת לצאת לנשום אוויר וללכת לגינה.

לו הייתה לי ילדה, לעולם לא הייתי לבד בבית.

לו היה לי ילד, לעולם לא הייתי בודדה.

לו היה ילד, כשהייתי אצל ההורים, הבית היה איתי שם.

לו הייתה ילדה, יכולתי לחזור הביתה ולשגרה.

לו היה ילד, הייתי לפעמים צריכה קצת עזרה.

כביסות, ניקיונות, ארוחות, בייביסיטר. תודה, אבל ואללה, אין צורך, אז לא תודה.

אבל באמת יש צורך.

כי אין לי ילד ואין לי ילדה, רק בעל הרחק במלחמה.

וכשאין ילד הבית לבד.

וכשאין ילדה אני פתאום 'רווקה'.

וכשאין ילד אני לבד בשתיקה, באזעקה, בחדשות ובמלחמה.

ולי אין ילד ואין ילדה, אין חיבוק ואין הסתר מידע, ואפילו אין ממי להסתיר את הדמעה.

גם אין גוננות וגם לא את מי לכסות בשמיכה,

אין רעש, ואין חיות תמימה.

אין חיוך קטן בלילה שמאיר את הנשמה.

אין בכי, מוצץ, טיטולים, כביסה ועוד כביסה.

אין עזרה, ואולי אין גם צורך בה.

יש בדידות, יש חוסר ויש רצון לנתינה.

הבית שלי, הבית שלנו, קצת לא מוצא מקום בעולם כשאני כאן ובעלי אי-שם.

א-לוהיי! הבה לי בנים, שנוכל אני וביתי לחיות לפניך.

א-לוהיי! בבקשה! כי כרגע אין בית מתפקד ואין אימא בעורף חזקה.

 

חיזוק לעם ישראל

יעקב סימן טוב

עם ישראל, לא לפחד, אנחנו חזקים,

כי אנו בניו האהובים של א-לוהים.

שומר עלינו בזכות אבותינו הצדיקים.

קרוב אלינו, גם לקרובים וגם לרחוקים,

כי כולנו מלאים מצוות כרימון, גם הריקים.

אויבינו טוענים נגדנו שקר, אך אנחנו הצודקים.

חיילינו בעוז ובאומץ לב באויב נאבקים,

בחירוף נפש נלחמים נשואים לצד רווקים.

לבבות כל העם זה בזה חבוקים,

אף שבדעות אלו מאלו מאוד רחוקים.

בעת הזאת את כל המחלוקות מאיתנו מרחקים,

ורואים רק את הטוב שבשני ובציציותיו לא בודקים.

כל המים המרים עוד יהפכו למתוקים,

וגם שמיים וארץ חשוכים יוארו בברקים.

ובקרוב ממש סוכת דוד הנופלת לנו יקים.

 

לביאה

שלומית כץ

אם עדיין לא אמרו לך היום

שאת לביאה.

תראי כמה אור

את מביאה

לעולם, לסביבה,

כמה כוח יש לך

כמה אהבה.

אם עדיין לא אמרו לך היום

שאת אלופה,

איך את עוברת

עם עצמך

את התקופה.

קמה בכל בוקר,

אוספת ניצחונות קטנים,

מצליחה לראות שמש

מבעד לעננים.

אם עדיין לא אמרו לך,

תזכרי שאת גדולה,

על כל פעם שעמדת

אחרי נפילה.

כשנגמרת הסוללה

תעצרי להיטען.

אין מה שיעצור אותך,

אין.

 

החללים של כולנו

נריה שושני

שם בשבילנו

בגשם ובסערה

בחול הטובעני, בבוץ הלבנוני

מקימים גשר בין ימין לשמאל

שלובי זרועות כחומה בצורה

מפעימים את הלב הנסתר

ומאליו זורם דם חדש ונקי

עד האצבעות,

עד קצה העם.

פניהם תמיד איש אל אחיו.

מרפאים. אוהבים.

וכמעט בכל בוקר בערך בשש

דו"צ מודיע בפנים מוכרחות

שכוחותינו פינו מקום בשורות

ובבניין שבונים כבר אלפיים שנה

הבוקר נפלה עוד לבנה

חלל נפער

מי משלים?

להוליד אהבת אמת

לבנות אחוות אחים

לצפות במעשים

להיות טובים.

 

שליח שטנה

הרב יהושע אודרברג

בְּיָדוֹ מִיקְרוֹפוֹן,

אָזְנִיָּה לִצְדָעָיו,

נַיָּד אֶל מוּל עֵינָיו,

כָּעֵת מְסֻגָּל הוּא לְחַרְחֵר רִיב,

בֵּין אֶחָיו.

בְּטֶרֶם יָחֵל שִׁדּוּר,

יִתְכּוֹנֵן הוּא לְמִלְחָמָה,

לְפִיּוּס מוּל צַו אַחְוָה,

וּלְצוֹפֵי הָרֶיְטִינְג,

יָבִיא מַתָּנָה.

"הַהוּא אָשֵׁם,

הַהוּא נָפַל,

לָמָּה כָּךְ עָשָׂה לְמַעַן הַשֵּׁם,

אֵיזוֹ מֶמְשָׁלָה,

בּוּשָׁה,

חֲבָל".

בְּסוֹף מִרְמוּר

יוֹרִיד חֲלִיפָה,

יִשָׁן כַּמָּה שָׁעוֹת

עַד יוּכַל שׁוּב לִפְתֹּחַ

עָרוּץ לַמִּלְחָמוֹת.

 

בתא הכלא הצר

ידידיה שילה

בְּתָא הַכֶּלֶא הַצַּר

גָּר אָסִיר אֶחָד מוּזָר

הוּא יוֹשֵׁב בְּתָאוֹ

אַף שֶׁלֹּא עָשָׂה דָּבָר

אִישׁ אֵינוֹ בָּא לִבְדֹּק

וְאֵין אִישׁ מְבַקֵּר

כְּבָר שָׁנִים בַּצִּינוֹק

וְאֵין מִי שֶׁחוֹקֵר.

וְהֵם חוֹלְמִים שֶׁהוּא יָמוּת מִשִּׁעֲמוּם

בְּעוֹד שָׁנָה אוֹ תּוֹךְ שְׁנָתַיִם מַקְסִימוּם

וְשָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל

בְּלִי עַמִּירָם בֶּן אוּלִיאֵל

אַךְ הוּא יוֹשֵׁב וּמְחַכֶּה לוֹ

יּוֹם יָבוֹא וּמִישֶׁהוּ יַאֲמִין לוֹ

עַל שְׁפִיּוּת שׁוֹמֵר וּמְחַכֶּה לוֹ

מָתַי כְּבָר יַגִּיעַ הַיּוֹם.

בְּבֵית הַכֶּלֶא יוֹשֵׁב

יְהוּדִי, אַבְרֵךְ צָעִיר

שֶׁנֶּחְטַף מִבֵּיתוֹ

מִתּוֹךְ שְׁכוּנָה בָּעִיר

עִנּוּיִים הוּא עָבַר

שֶׁאֻשְּׁרוּ בְּמִרְמָה

וּבַתֹּפֶת נִשְׁבָּר

וְהוֹדָה בָּאַשְׁמָה

וְכָל אָדָם, אִם שֵׂכֶל יֵשׁ בְּתוֹךְ הָרֹאשׁ

יוֹדֵעַ:  פְּסַק הַדִּין הַזֶּה הֻכְתַּב מֵרֹאשׁ

קֹדֶם כֹּל הַחֵץ נוֹרָה

וְאָז סֻמְּנָה הַמַּטָּרָה

אִשָּׁה וּבַת יוֹשְׁבוֹת בַּבַּיִת

וּמְחַכּוֹת לִרְאוֹת עָלֶה שֶׁל זַיִת

מִצֵּיְדוֹ אוּלַי יַרְפֶּה הָעַיִט

מָתַי כְּבָר יַגִּיעַ הַיּוֹם.