זהות עדתית – המפתח לבשורה האוניברסלית

אביב בן מנחם

"דוביד, רוצה חתיכת הרינג?" שאלה גברת קצמן את אבא שלי. אלה היו שנות החמישים בתל אביב, קיבוץ גלויות. אבא ממשפחת עולים מעיראק, השכנים מקומה 4 יקים. "טעמתי ומצא חן בעיניי", מספר אבא. "אתה לא יודע מה זה?" שאלה גברת קצמן. אבא ענה שלא. "אתה יהודי?" שאלה בחיוך.

כבני דור שלישי ורביעי בארץ אנחנו מרגישים ישראלים לגמרי. כור ההיתוך של בן-גוריון הצליח. נוצרה הוויה משותפת שלה שפה ומנטליות ישראלית מובחנת. לאחר שלב קיבוץ הגלויות, כשאיש לא נשאר 'בחוץ', הגיע הזמן לבחון לעומק את שאלת היחס לזהות העדתית שלנו. האם יש תכלית לזהות העדתית שלנו מעבר לפולקלור ולנוסטלגיה? ובראייה אמונית, לשם מה פיזר אותנו הקב"ה על פני הגלובוס והפך אותנו לעם מרובה זהויות?

נמשיך ונעמיק בשאלת יסוד: האם זהות לאומית יהודית היא זהות לאומית "רגילה"? האם היא דומה לזהות לאומית צרפתית או הודית? למשל, מהו אוכל יהודי, גפילטע פיש ממזרח אירופה או חריימה מצפון אפריקה, קובה מעיראק או ג'חנון מתימן? מהי מוזיקה יהודית, האם היא מתנגנת בסולמות מערביים, במקאמאת ערביים, בסלסולים תימניים, בנובה אנדלוסית או אולי בסולם פנטטוני של שירת געז אתיופית? האם יש מראה יהודי טיפוסי? יש יהודים לבנים ויהודים שחורים וכל הספקטרום באמצע. מהי היסטוריה יהודית, קורותינו בארץ ישראל או בכל תפוצות העולם?

שאלות אלה מובילות אותנו להבנה חדשה על זהותנו. נאמר כך: אין אנו עם ככל העמים, אלא אנו עם שהוא כל העמים, תמצית האנושות. "והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ". ומה המטרה של ריבוי זהויות זה? "ונברכו בך כל משפחות האדמה", הבטיח ה' לאברהם. יש לנו בשורה לאנושות כולה, ולכן אנו תמצית האנושות, עולם קטן כדי להביא ברכה לעולם הגדול.

ביציאת מצרים התווה לנו ה' את הייעוד: "והייתם לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש". מצד אחד ממלכת כוהנים, מחויבות כלפי עמי העולם כמו כוהן לעם, ומצד שני גוי קדוש, מובדל מהעמים. הזהות הפנימית, הנבדלת מהעמים, נקבעת על פי האם: אתה יהודי אם אימך יהודייה; ואילו הזהות העדתית, היחס לעולם, נקבעת על ידי האב: אתה ספרדי או אשכנזי על פי האב.

הניסיון לאחד את העולם כולו תחת כנפי השכינה התרחש פעם אחת קודמת בהיסטוריה – במלכות שלמה. ניסיון זה כשל מפני שאי אפשר ליצור חיבור אותנטי לעמים רק בקשרי חיתון. בהשוואה לניסיון של שלמה לייבא מבחוץ את המהות האוניברסלית, לנו יש יתרון של זהות אוניברסלית מובנית בתוכנו 'בזכות' גלות של אלפיים שנה. הפעם זה יצליח כי החיבור לעמים הוא דרך הזהות המשותפת, בלי הנחתה מלמעלה

הסרט שקושר את הזר

הרב יהודה ליאון אשכנזי (מניטו) נהג להמשיל את העניין לזר פרחים: כל עם מעמי העולם הוא פרח שונה בתוך זר פרחים, וישראל אינו פרח כשלעצמו אלא הסרט הקושר את זר הפרחים. תפקידנו הוא לקשור את כל סוגי הפרחים שבעולמנו לכדי זר אחד בעל שבעים גוונים.

חזרת עם ישראל לארצו לקראת הגאולה השלמה היא תהליך שיש לו ייעוד אוניברסלי, והיא מתרחשת דרכנו כדי שנוכל לשמש ממלכת כוהנים וגוי קדוש לעולם כולו. הזהות העדתית היא חלק אינטגרלי מתהליך חיבור העמים לגאולה. היא ניטעה בנו למטרה נשגבת: להיות גשר תרבותי-זהותי בינינו ובין עמי העולם כדי לחבר את העולם אל הקודש.

מחקרים מראים שמניע מרכזי בכל פעולה אנושית הוא תחושת השייכות. לא די לדבר אידיאלים, לא די להיות חברת מופת. אדם נמשך לאנשים שהוא חש אליהם שייכות. בכוחן של הזהויות העדתיות הייחודיות בעם ישראל למשוך אלינו את עמי העולם. לכל עדה יש פוטנציאל לחבר חלק מהפאזל השלם. האתיופים יהיו גשר לעמי אפריקה, האשכנזים לעמי אירופה והמערב, הצפון-אפריקאים לעמי צפון אפריקה, עדות המזרח לעמי המזרח התיכון, וכן על זו הדרך.

מלכות שלמה ועמי העולם

הניסיון לאחד את העולם כולו תחת כנפי השכינה התרחש פעם אחת קודמת בהיסטוריה – במלכות שלמה. שלמה נשא בנות מלכים מכל מלכויות העולם לא רק כדי לכרות בריתות ולהביא לידי שלום ושגשוג אלא גם כי שאף להביא לידי גאולת עולמים דרך שותפות כל עמי העולם.

ניסיון זה כשל מפני שאי אפשר ליצור חיבור אותנטי לעמים רק בקשרי חיתון. בהשוואה לניסיון של שלמה לייבא מבחוץ את המהות האוניברסלית, לנו יש יתרון של זהות אוניברסלית מובנית בתוכנו 'בזכות' גלות של אלפיים שנה. הפעם זה יצליח כי החיבור לעמים הוא דרך הזהות המשותפת, בלי הנחתה מלמעלה.

ממקדשי מעט לבית תפילה לכל העמים

כשיצאנו לגלות הופרטה קדושת המקדש למקדשי מעט, בתי כנסת. מקדשי מעט אלה ספגו אל התפילה את הניחוח התרבותי הייחודי לכל תפוצה – בעיקר במוזיקה – במקצב, בניגון ובשירה. בקיבוץ הגלויות חזרו מקדשי מעט אלה לארץ ישראל, ואני רואה בהם את הבסיס המקדים לבית מקדש שהוא בית תפילה לכל העמים.

אולי זה נשמע חזון רחוק, אך אם תרצו אין זו אגדה, וכשתגיע השעה ונבנה את המקדש תקבל כל תפוצה משמרת של שבוע בשנה במקדש. כך יחזרו מקדשי המעט למקורם ויעלו מעלה את ניצוצות העולם אל המקדש השלם. הלוויים ישירו וינגנו את מזמורי הקורבנות במוזיקה ובכלי הנגינה של אותה תפוצה. את המעמדות יכבדו ראשי העדות בארץ ורבניהן עם ראשי העמים מהעולם, וכך יתעלה העולם כולו איתנו יחד ויתקיים כפשוטו "ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים", ואנו נמלא את ייעודנו להיות ממלכת כוהנים וגוי קדוש.

ההתעוררות אצלם ואצלנו

כולנו מכירים את הסרטונים של מוחמד סעוד, הבלוגר הסעודי, מזמר שירי שבת. אבל הוא אינו היחיד. הכמיהה לחיבור שורשי זהותי מתעוררת בהרבה מקומות בעולם, וגם אצלנו. בקרקוב ייערך זו השנה ה-32 פסטיבל לתרבות יהודית, ובו כלייזמרים ומוזיקאים מהארץ, בהשתתפות עשרות אלפי פולנים הצמאים למורשת היהודית "שלהם".

ציון גולן, מלך המוזיקה התימנית בארץ, מושמע בלא הרף ברדיו ובטלוויזיה בתימן עצמה, ואף הופיע בחתונת בנו של נשיא תימן לשעבר. משה חבושה, אחד החזנים המובילים בעולם החזנות הירושלמית, הוזמן לחפלה עם שיח'ים מהאמירויות, וביקשו ממנו שיפייט דווקא את נפילת אפיים מתוך התפילה.

גם אצלנו מוזיקאים ישראלים מתחברים לשורשים העדתיים שלהם. דודו טסה מחדש את יצירת סבו ואחי סבו מעיראק. ריטה מוציאה שירים בפרסית, צעירים אתיופים חוזרים למוזיקה אתיופית מסורתית, וזמרים ממוצא מרוקאי מחדשים יצירות אנדלוסיות קלסיות עם קולגות ממרוקו. אלה רק כמה דוגמאות הממחישות את זרמי העומק הזהותיים המחברים בינינו ובין העולם.

והגדת לבנך – חיזוק הזהות העדתית

מהרה ייבנה המקדש, ובהכנה ובציפייה לכך נעמיק בחוויות הזהות העדתית. נחקור את ההיסטוריה המשפחתית והעדתית, נבקר בתפוצה שממנה באנו (אם אפשר), נוסיף לפלייליסט שירים ופיוטים, נקבע בלוח השנה "שבת עדתית" (או כמה, כי רובנו מעורבים) ובה מאכלים מסורתיים (לא רק הרינג), סיפורים, פיוטים וניגונים. נאמר דברי תורה של רבני העדה וחכמיה ונעלה על נס את העושר התרבותי שלה.

כדי לממש את הבשורה האוניברסלית, כדי להביא את העולם כולו לגאולה השלמה, אנו צריכים את הזהות העדתית שלנו. נעניק משמעות לגלויות במימוש הגאולה, נבנה מהעבר את העתיד, נחבר את האנושות אל עם ישראל, נחגוג את הריבוי מתוך האחדות ונקשור את זר הפרחים בסרט. "והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד".

לע"נ אחי היקר אילן מנחם בן חנה, איש העולם הגדול, שהשבוע פקודת שנתו