- אין דבר כזה יותר מדי ממתקים – אל תפסיקו לשלוח צ'ופרים. לא כי חסר, אבל אל תפסיקו להגיע ולהעניק, כי אין דבר שחייל על אפוד אוהב להגיד כמו "יו, כמה אוכל שלחו לנו, חבל שייזרק". אין דבר שנותן לו כוח כמו האהבה שהוא מקבל מכל כך הרבה קופסאות דגנים מהסוג המושחת, מהררי שמפו ומבוקסרים חדשים, וכמובן מהרבה מאוד שוקולד, שמזכיר כמה העם הזה בריא.
תודה לכל בני הנוער שמתרוצצים ומחלקים באהבה, תודה לכל האימהות על מעשי ידיהן, תודה לכל האבות שהסיעו לנו הכול ממש לשטחי הכינוס. תודה לזוג הצרפתי ברכב הקטן שממש לא ברור איך נכנסו לתוכו מאה מגשי פיצה. לשפים, לפוד-טראקים. תודה מיוחדת לטבחים בבסיסים שחדרי האוכל שלהם הפכו לאולם שמחות: מעטרים בפטרוזיליה את הטחינה, מטגנים חצילים, צולים עגבניות ומזלפים שמן מלמעלה. תודה מיוחדת למשלוחים המטורפים שבאים מהערים החרדיות, יש בהם טעם מיוחד של אחווה. אשרי העם שאלו משלוחיו.
- והלו, חיילי חמאס וחיזבאללה או מי שלא תהיו, תביאו בחשבון שמרוב חיילי מילואים בקווי הבט"ש השגרתיים, כל סיור שבשגרה היה נחשב מלא אם היו בו שישה חיילים הוכפל, לא כי צריך אלא כי חייבים לתת לכל החיילים שהגיעו מה לעשות. בכל עמדה שאוישה עד עכשיו בחייל אחד עומדים שניים או שלושה, כי האגדות על 120% אחוזי גיוס לא מדויקות; ביחידות רבות יש יותר מ-150%. לא ברור איפה כולם היו עד היום, הם צצים משום מקום.
- כל הטוב הזה מתעורר לא הגיע רק כדי לנקום בחמאס. זה הבסיס, כמובן. מה שמתרחש כאן בעומק הוא פשוט התעוררות נשמת ישראל לחזור לייעודה. שנים היא מחפשת את השלב הזה, אבל בתקופת השפע יש מי שמנסים להשכיח אותו ממנה.
לחבל עזה יש ייעוד יהודי-ציוני, ולא נוכל לברוח ממנו. את המילים האלה כתבנו כאן בשני העשורים האחרונים בכל סבב מחדש. חבל עזה היא אחות קטנה ופצועה שנתונה בידי זרים שממתינה שנואיל בטובנו לחדול מלהשליך אותה לחצר האחורית
נכון שאנחנו עוד לא יודעים תמיד לנסח את זה לעצמנו במילים האלה, אבל לאורך שנים ארוכות צימחנו על אדמת ארץ ישראל שבחבל עזה – שהיא לכל הדעות הציוניות והמסורתיות חלק בלתי נפרד מהארץ המובטחת – גידול ממאיר של רוע שמוטל עלינו להשמיד. מדי פעם הוא מנקר בנו בפצמ"רים ובטילים, אבל בתוכו שוכן רוע צרוף שעכשיו מתגלה לאיזו רמת פלצות מסוגל להגיע.
אילו ישבה בהרצלייה לדוגמה קהילה בעלת אידאולוגיה נאצית, היינו נלחמים למיטוט הרוע הזה. הגענו לארץ הזאת לא רק כדי להימלט מהזוועות ולהקים עוד סטארט-אפ רווחי ולטמון את הראש בחול הכלכלה המשגשגת הישראלית; הגענו לכאן כדי להרים מודל של ממלכה מוסרית שנלחמת ברוע הצרוף בעולם. ציר רוע שכל העולם סובל ממנו.
הרוע הזה מחובר היטב לאיראן ולכוחות אפלים ברוסיה, ולא סתם הנקודה הכי מזוהמת על הציר הזה שוכנת בחבל עזה הקדוש שמובטח לנו בתנ"ך וניתן לנו שלוש פעמים מאז חזרתנו לארץ ישראל. בכל פעם ניסינו להתעלם מהמשימה הזאת, אבל הוא עדיין ממתין לתגובה שלנו. מדי פעם הוא זועק ומושך לנו בעדינות בצמות בעוד סבב ועוד רקטות, וזה החמיר והחמיר, אבל העדפנו לנהל הרתעה מדומיינת.
ואולם זה לא מנגנון שמתעסק עם הרתעה, הוא מתוכנת באופן לא הגיוני ותועלתי לייצר רע ואכזריות. מקור הרשע הזה, שהנאציזם הוא הדבר הכי קרוב אליו, ממתין שנחסל אותו סופית, והוא לא ישקוט וימשיך להתעצם בכל פעם שנניח לו.
אין תל אביב ללא ירושלים. אין הרצלייה ללא עזה. אין גליל ללא הר הבית. אין נגב ללא יהודה ושומרון. נשמת ישראל שמתעוררת עכשיו יודעת את זה היטב.
לחבל עזה יש ייעוד יהודי-ציוני, ולא נוכל לברוח ממנו. את המילים האלה כתבנו כאן בשני העשורים האחרונים בכל סבב מחדש. חבל עזה היא אחות קטנה ופצועה שנתונה בידי זרים שממתינה שנואיל בטובנו לחדול מלהשליך אותה לחצר האחורית. היא פצועה וחבולה וממתינה שנחזור ונפריח אותה. אם זה לא הלך באהבה שהייתה כאן לפני עשרים שנה, זה היה אמור לעבוד בקצת פחות אהבה לאורך הרבה הזדמנויות ורמזים שקיבלנו בצוק איתן ובעופרת יצוקה ובעוד יותר מ-12 סבבים קטלניים (בהזדמנות תביטו ברשימה בוויקיפדיה). אבל זה לא עבד, והנה עכשיו זה קורה בהרבה פחות אהבה. אלף נרצחים יהודים. האם נתעשת? האם נחזור לייעוד או נמשיך לברוח ממנו ולגרום לו לרדוף אחרינו בכאב?
עם ישראל נלחם כעת כדי להשמיד ולהכניע את העם הרע שבחר בהנהגת הרוע הזאת. ישראל נלחמת נגד שני צירים: המוסר המערבי, שתפס את האנושות בגרון מחוסרי יכולת להתמודד עם הרוע שיוצא מהאסלאם, להתנער מהמוסר המערבי ובמקומו לאמץ עד הסוף את המוסר היהודי של תורת ישראל, וכך להשמיד את הרוע שמטיל אימה על העולם כולו. אין ריק. אין השמדת רע ללא הצמחת טוב במקומו. ולכן חבל עזה יפרח בידי יהודים; זאת לא שאלה של אם אלא של מתי ואיך. והתשובה על השאלה הזאת קשורה רק בנו, באהבה שנעורר. ברצון שנבטא. במילואים. בשיחות. בתקשורת. באומץ ובבהירות.
בתפילה להצלחת חיילי צה"ל. שה' ייתן שכל טוב למנהיגינו להציב את היעד ולחתור אליו. בתפילה להשבת השבויים. בתפילה להחלמת הפצועים.
מי כעמך ישראל.
