התרגלנו שמי שמנהלים את הדיפלומטיה העולמית הם כוחות ציניים שיודעים לתמרן בין אינטרסים ולהביא לתוצאות. אי אפשר להמעיט בחשיבות של הדיפלומטיה הזו, אבל צריכים להכיר שיש נוסף עליה גם שפה דיפלומטית אחרת. נקרא לה דיפלומטיה יהודית.
בשבוע שעבר היינו כמה ימים בביקור דיפלומטי באיחוד האמירויות. שר המורשת הרב עמיחי אליהו הוזמן כנציג ממשלת ישראל לפגישות עם אישים רמי מעלה כדי להכיר מקרוב ולהבין איפה מדינת ישראל היום נמצאת ביחס להסכמי אברהם.
לא ידענו כל כך למה לצפות. אנחנו מכירים את הביטויים המיואשים מראש מכל קשר עם הערבים, כי זה מה שאנחנו מכירים מכאן. אבל כשהגענו לאמירויות היינו חייבים לשנות נקודת מבט.
קודם כול המראה. המקומות שהיינו בהם היו נקיים מאוד. הכול מסודר ומאורגן ברמה הגבוהה ביותר. מאות בניינים עצומים מעטרים את העיר לצד מוזאונים ומיצגים יפים שמונגשים לציבור הרחב. מהרגע שהגענו למלון והתחלנו לבוא במגע עם האנשים המקומיים חשנו בטוחים לגמרי. לא היו התלחשויות, ולאיש לא היה מוזר לראות יהודי בזקן ובכיפה מתהלך ביניהם.
די מדהים לראות ממצאים יהודיים אותנטיים שנמצאים במקום, כמו גוויל של ספר תורה בן יותר מ-400 שנה או קערת תפילה ממתכת שחרותות בה שורות תפילה בעברית עתיקה. מטלטל, לא פחות, לראות תמונות של מנהיגים ציונים ולראות את הסיפור שלנו בארץ ערבית מוסלמית
חברת פרלמנט שהשתתפה בשיחה התנצלה שהיא צריכה לצאת, ואחד מחברי הצוות שלנו ליווה אותה החוצה. בדרך היא אמרה לו עד כמה היא כועסת: "כל מה שסיפרו לנו עליכם וכל מה שקראתי בתקשורת פשוט שקר! הכול הפוך לגמרי. הרי אני והשר חושבים בצורה דומה על הדברים!"
את הביקור פתחנו במוזאון השואה. מפתיע ומרגש כאחד לבוא למקום שבנה באופן פרטי שיח' אחמד אל-מנסורי, שבעברו היה חבר הפרלמנט ואיש עסקים גדול. אל-מנסורי בנה את המקום מתוך אמונה מלאה בערכו של העם היהודי ומתוך רצון שמערכת החינוך האמירתית תביא לשם את התלמידים.
המקום מציג ממצאים שמעוררים אמפתיה לסבלו של העם היהודי. על הקירות מוצגות תמונות של יהודים ממגוון מקומות בארץ ישראל של פעם כדי לומר למבקרים המוסלמים: היהודים אינם זרים לארצם כפי שחינכו אתכם.
די מדהים לראות ממצאים יהודיים אותנטיים שנמצאים במקום, כמו גוויל של ספר תורה בן יותר מ-400 שנה או קערת תפילה ממתכת שחרותות בה שורות תפילה בעברית עתיקה. מטלטל, לא פחות, לראות תמונות של מנהיגים ציונים ולראות את הסיפור שלנו בארץ ערבית מוסלמית. בדברי הברכה של השר שצורפו למתנה הסמלית שניתנה לו לאחר הביקור המרגש היה כתוב "לב המתבונן בצרתם של אחרים הוא המוכיח את נוכחותו של א-לוהים בין בני האדם".
השיח עם בני שיחנו נסב על המורשת. הם גאים במורשתם ומרגישים אחריות להוביל אותה הלאה. הם מדברים על הרצון שלהם להיפתח לעולם, אבל בדרך שלא תיצור בתוכם שבר אמוני או תרבותי. הם מבינים שזהות יציבה וחזקה היא המפתח להצלחה בכול. כאשר הם רואים מולם יהודים כאלה הם שמחים מאוד, כי אנחנו מייצגים את המעיין שממנו הם מקבלים את זהותם שלהם. אין להם רצון לשנות אותנו, והם רק מבקשים שלא ינסו לשנות אותם. כבוד הדדי אמיתי מתקבל כאן בהערכה ובאהבה.
הביקור המרכזי נערך אצל אישיות מדינית שעדיף שתישאר בצללים. הוא האדם שהוביל את הסכמי אברהם, איש נבון ועמוק שמוביל חזון של חיבור בהבנה שהמפתח לכך הוא הזהות המשותפת לעמי אברהם. עליו עצמו איימו גורמי טרור, שכמובן סולדים מדרכו, אבל הוא לא נרתע והמשיך בדרכו עד להשלמת המהלך. ישבנו בווילה המפוארת שלו בכורסאות נוחות, ושלוש שעות תמימות התנהלה שיחת עומק בינו ובין השר. היה מרתק לראות איך הסבלנות להקשיב באמת פותחת את הלבבות. איך לאט-לאט הפרצופים הקפואים הולכים ומתרככים. פה ושם נרשמים נענועים של הסכמה. כיוון שפחות השתתפתי בשיחה עצמה, עקבתי אחר שפת הגוף, וגם בלי להיות מומחה היה ניכר שהאנשים נעשים רגועים ככל שהזמן חולף. שנוצרת כאן ידידות.
חברת פרלמנט שהשתתפה בשיחה התנצלה שהיא צריכה לצאת, ואחד מחברי הצוות שלנו ליווה אותה החוצה. בדרך היא אמרה לו עד כמה היא כועסת: "כל מה שסיפרו לנו עליכם וכל מה שקראתי בתקשורת פשוט שקר! הכול הפוך לגמרי. הרי אני והשר חושבים בצורה דומה על הדברים!"
כמה ימים אחר הביקור שלנו הגיע אל-מנסורי לכאן, לישראל. הפגשנו אותו עם כמה רבנים, ובהם ראש ישיבת הר המור הרב עמיאל שטרנברג, הרב אורי שרקי, ד"ר מרדכי קידר והרב שמואל אליהו.
הרב אליהו קיבל אותו בביתו וסיפר לו שברכותיו של הרב מרדכי אליהו זצ"ל התקיימו כי הייתה לו אהבה גדולה לכל בני האדם, שאנחנו רוצים בטובה של כולם, של כל העולם. אל-מנסורי שמע את הדברים והזמין את הרב לביקור בדובאי. הוא אמר שאת דברי האמונה שהרב אמר חשוב שישמעו כולם, והוא רוצה שהרב יבוא וידבר עם אנשי דת ואנשי ציבור נוספים.
מרן הרב קוק זצ"ל כתב באיגרת למלך פייסל: "צאצאי ישמעאל ויצחק יהיו תמיד מאוחדים בצל האמת והשלום". יכול להיות שאנחנו זוכים לראות כאן את תחילת התגשמות הברכה הזו. אני חושב שיש לכך השלכות עומק עצומות לא רק במובן הפוליטי והכלכלי, אלא על הדרך שבה אנחנו נתפוס את עצמנו בדור הבא. אם את הזהות הלאומית שלנו בנינו בעיקר מתוך חיכוך עם המערב, היום כשאנחנו רואים עד כמה הריקבון פושה בו, ייתכן שבעתיד נמצא שהשיח האמוני המסורתי הוא שיוצר את החיבורים המביאים תועלת לעמים. "האמונה לא מפרידה בינינו אלא מאחדת", חזר ואמר השר אליהו פעמים רבות בביקור.
כשמתפללים בראש השנה על "פתחון פה למייחלים לך" אולי מתכוונים גם לכך, כי יש לנו כל כך הרבה מה לומר לעולם, אבל אין מי שישמע. בדובאי ראינו איך התפילה הזו מתקיימת בפועל והבנו עד כמה עוד יש לנו לומר לעולם ועד כמה הצימאון גדול.
דיפלומטיה אמונית – אולי זה המפתח שחיפשנו.
