יורם גינזבורג אינו הליהוק הטיפוסי של אנשי תנועות המקדש. יש לו עגיל באוזן וזקנקן מטופח, והוא נראה חילוני לגמרי. גם המקצוע שלו, אדריכל ומרצה בכיר באוניברסיטת אריאל שבשומרון, אינו רומז על הקשר שלו לעולמות הקודש, אבל אם רק מקשיבים לו, מגלים שהוא חולם ומתכנן את ירושלים של העתיד וגם את ישראל של עוד חמישים שנה, מדינה שבה בית המקדש השלישי תופס את מקומו המרכזי בלב המרחב הלאומי והבין-לאומי.
"ב-2010 התקשר אליי יהודה עציון ושאל אותי אם אני רוצה לעבוד על תכנון בית המקדש השלישי", מספר גינזבורג על החיבור שלו לתכנון ירושלים הבנויה וישראל. "אני אדם חילוני לכאורה, אבל יצא לי מהפה המשפט הזה: חיכיתי כל החיים לשיחה הזו. ברגע אחד הבנתי פתאום מה הייעוד שלי. אני אולי חילוני, אבל אדם אמוני מאוד, והרעיון היהודי הוא מבחינתי ספר ההפעלה המכונן של האנושות בעבר, בהווה ולעתיד".
שש שנים הוא עבד עם עציון, איש המקדש, על תכנון האגן המקודש ובית המקדש השלישי, והעבודה התניעה תהליך של בירור תורת ההתמקמות במרחב בהשראת כינויו של א-לוהי ישראל בשפה העברית, "המקום", וניסיון לברר מדוע בית ה' מוקם דווקא בהר המוריה: "מתוך אנליזה של אגן העיר העתיקה הבנו שזהו האמפיתיאטרון הטבעי הגדול מסוגו בעולם, שבמרכזו במה מוגבהת, היא הר הבית.
"ירושלים הימית תהפוך לעיר הנמל ומרכז הפיננסים מהגדולים והחשובים בעולם, מנהטן של משקוף הים התיכון המזרחי, עיר עולם גם במובן הגשמי. הקודש, התרבות והמסורת ישבו בירושלים הגדולה, זו שבה המקדש, והעסקים ישבו בירושלים הימית, שתפקידה לייתר את גוש דן ולהפוך את ירושלים למרכז המנהל, העסקים והתרבות של ישראל. ככה תהיה ירושלים במלוא המובן למרכז ישראל ומרכז העולם. זה ביטוי לתפיסה גאופוליטית שלפיה הגאוגרפיה, ההתמקמות במרחב ומערך הכוחות האזוריים חייבים להשתנות, וכל זמן שתל אביב נשארת מרכז ישראל, ישראל לא יכולה לממש את הייעוד היהודי שלה"
"כשאומרים 'ירושלים הרים סביב לה' מדברים על אגן טבעי שיש בו מקום כינוס לכעשרה מיליון עולי רגלים, שיכולים להיות נוכחים יחד, בו בזמן, במרחב קדוש משותף בחגים ובאירועים לאומיים אחרים. מתוך כך הבנו מהי הנקודה הסינגולרית של ירושלים ומה תפקידה שלה לעם ישראל ולאנושות.
"'שדרת הפרפר' מגדירה את ההרים שסביב האגן המרכזי של ירושלים, המתנשאים לגובה ממוצע של 810 מטרים מעל פני הים. לעומתם מפלס הר הבית נמוך מהממוצע בשבעים מטרים ועומד על 740 מטרים מעל פני הים. הנתונים הטופוגרפיים האלה מאפשרים לכל מי שנמצא באמפיתיאטרון הסובב את האגן המקודש להרגיש שהוא שותף מלא לאירועים ולהתרחשויות בהר הבית".
משהבינו מדוע נבחר דווקא הר המוריה למקום המקדש החליטו עציון וגינזבורג שצריך 'למזרח' את העיר, ואיתה את כל מדינת ישראל: "כדי שירושלים תחזור להיות המרכז צריך להעביר מזרחה את כל המוסדות שנמצאים כיום בקריית הלאום, אגן ההתייחסות המרכזי השני של העיר, השוכן במערב העיר. השטח של האגן המקודש הוא שמונה קילומטרים מרובעים, שמהם העיר העתיקה תופסת כקילומטר מרובע אחד.
"אם כך, נשאר מקום לכלל המוסדות ולכלל מבני המלכות שיקומו סביב בית המקדש: הסנהדרין, בית מעמד ישראל, מדרשת פרה אדומה, בית ראשות המקדש, הכנסת, בית המשפט העליון, משרדי הממשלה, מוזאון דברי הימים, האקדמיה למוזיקה ולשירת הלוויים ועוד. קריית ספר, שמושבה בהר ציון, תכלול את הפקולטה הגדולה והחשובה ביותר בעולם ללימודי היהדות.
"היום האגן המקודש נמצא בגבול הקצה המזרחי של ירושלים, והמטרה היא לרכז את הכול ללב, כדי שירושלים כולה תיבנה במעגל סביב האגן המקודש. ירושלים תגיע למעשה עד ים המלח במזרח ותכלול את בית שמש במערב, גוש עציון בדרום ורמאללה בצפון, ותגודר על ידי האוטוסטרדה היפה בעולם, שתיקרא 'דרך ארץ המוריה', כביש טבעת שאורכו מאתיים קילומטרים, שבו גשרים, מחלפים, שערי כניסה עירוניים ואטרקציות מרהיבות. הכביש יקיף שטח כולל של אלף קילומטרים מרובעים. למעשה התוכנית הזו מכפילה פי שמונה את שטחה של ירושלים כיום.
"באגן המקודש שבלב העיר עצמה יהיה מקום לעשרה מיליון בני אדם בכל רגע נתון. לשם השוואה, בכיכר סנט פטרוס שבקריית הווטיקן יש מקום ל-400,000 איש בו זמנית, ובמכה מדובר על סדר גודל של 820,000 איש במתחם אל-חרם א-שריף".
"באופן אבסורדי ומפתיע, במהלך 75 שנות עצמאות המדינה לא נכתבה ולו תוכנית מתאר אסטרטגית אחת שבאה ומסמנת את הייעוד שלנו כמדינה יהודית. אם אין ייעוד, אין תוכנית, ואם אין תוכנית, גם לא תתאפשר מנהיגות. כשבן-גוריון הקים את המדינה היה לו ייעוד: הקמת מדינה. הנה, הקמנו. ומה עכשיו? הדבר הכואב הוא שדווקא לשמאל תמיד יש תוכניות, ולכן הוא מצליח להשפיע על חלק מעם ישראל, מכיוון שכל תוכנית מתווה דרך ומעוררת תקווה"
לא לשכוח קרם הגנה: הים של ירושלים
ערי העולם היבשתיות, כמו אתונה ורומא, נזקקו לערי נמל, ולכן הקימה אתונה את פיראוס, ורומא – את נמל אוסטיה. על כן לצד הגדלת ירושלים ומרכוזה עציון וגינזבורג מציעים להקים לעיר שלוחה מערבית חדשה: ירושלים שעל הים התיכון, שתיבנה בשטח העיר אשדוד ותהפוך לירושלים הימית, כמחציתה ביבשה ומחציתה בחצי אי מלאכותי בים.
"היא תהפוך לעיר הנמל ומרכז הפיננסים מהגדולים והחשובים בעולם", סבור גינזבורג, "מנהטן של משקוף הים התיכון המזרחי, עיר עולם גם במובן הגשמי. הקודש, התרבות והמסורת ישבו בירושלים הגדולה, זו שבה המקדש, והעסקים ישבו בירושלים הימית, שתפקידה לייתר את גוש דן ולהפוך את ירושלים למרכז המנהל, העסקים והתרבות של ישראל. ככה תהיה ירושלים במלוא המובן למרכז ישראל ומרכז העולם.
"זה ביטוי לתפיסה גאופוליטית שלפיה הגאוגרפיה, ההתמקמות במרחב ומערך הכוחות האזוריים חייבים להשתנות, וכל זמן שתל אביב נשארת מרכז ישראל, ישראל לא יכולה לממש את הייעוד היהודי שלה, כפי שאנו רואים עכשיו ובזמן אמת אצל אחינו, שמפגינים בקפלן".
עציון וגינזבורג מדגישים שירושלים לא רק ממוקמת במרכזם של מעגלים הולכים ומתרחבים, אלא גם בהצטלבות של ציר אורך וציר רוחב ארציים חשובים: "יש שני צירים קוסמיים שירושלים היא מרכזן: הקרדו, ציר צפון–דרום, ציר גב ההר ודרך האבות, שהוא קו פרשת המים ומפריד בין המדבר לאגן הים התיכון, והדקומָנוס, ציר מזרח–מערב, שמחבר בין ירושלים הימית שבמערב לירושלים שעל ההר במרכז, ונמתח עד לאור כשדים במזרח, העיר בדרום עיראק שממנה יצא אברהם בדרכו לכנען. כשגילינו את החיבור המדויק הזה הייתה התרגשות אדירה בחדר".
ירושלים היא מרכז העולם לא רק מבחינת שושנת הרוחות, מדגיש גינזבורג, אלא גם מבחינת נקודת המפגש של היבשות ושל הציוויליזציות שחיות בהן: "מרכז הכובד הגשמי והרוחני של הציוויליזציה נע כל הזמן מערבה. מאשור לבבל, ומשם ליוון ולרומא, ואחר כך לעולם הפרוטסטנטי של צפון-מערב אירופה ולמרחב הדרומי של הרנסנס האיטלקי, לספרד ופורטוגל הקתוליות, המעצמות שגילו את העולם החדש, ומשם לארצות הברית של אמריקה.
"בשל המפץ הגדול הפיזיקלי העולם נמצא בתהליך של התפשטות קבועה, כמו בלון שציירו עליו נקודות בטוש וכשמנפחים אותו הנקודות הולכות ומתרחקות זו מזו. מטרת בניית בית המקדש השלישי בירושלים היא ליצור את ה'כינוס הגדול', וקטור פעולה הפוך להתפשטות הפיזיקלית, שיאפשר יצירת שיווי משקל קוסמי. הבנו שחלק מתיקון העולם כולל את התנועה בחזרה לתרבות המזרח, ערש היהדות ותרבות האדם, תנועה שמתקנת את ההתרחקות של האדם מעצמו, מהחברה ומא-לוהים.
"הפרויקט שלנו, 'ירושלים הבנויה', אחראי לכינוס הגדול בירושלים, עיר עולם שהיא המרכז הרוחני המקורי. הפרויקט יחזיר את מקור הסמכות הסמלי הנוכחי של העולם, ממתחם וול סטריט שבניו יורק למקומו המקורי שבירושלים. ירושלים לא רק תהיה העיר הקדושה ביותר בעולם אלא גם העיר המתוכננת, המוסרית, המארחת והיפה בתבל".
"כאדריכל אין תוקף מעשי לתוכנית רעיונית אם היא לא מלווה בתוכניות עבודה לביצוע. אבל הימין היהודי-לאומי לא יצר תוכניות כאלה עד כה, ולכן הוא גם לא מצליח ליצור ריבונות ולסחוף אחריו את העם ואת הפוליטיקאים לעבר תוכנית ייעודה לישראל"
הטרילוגיה: הגזע, השורש והפרי
גינזבורג יודע שהתוכנית שלו צפויה להיתקל בהתנגדות מבית ומחוץ: "גם הנצרות וגם האסלאם הן דתות החלפה, ודת החלפה לא יכולה לקבל את קיומה ושגשוגה של הדת המקורית. לכן גם לאסלאם וגם לנצרות יש התנגדות גדולה לעצם הקיום היהודי".
לכן הניסיון לשנות את הלך הרוח בעולם כולו כרוך במהפך תכנוני רחב הרבה יותר מבניית המקדש ומזרוח ירושלים. "אנחנו מתעסקים עם הפרי, ירושלים הבנויה, אבל כיצד הפרי הזה צומח? איפה הגזע שלו ומה הם שורשיו? אי אפשר להתעסק רק באחד משלושת חלקי העץ, וצריך לטפל גם בממד הרוחני-אנושי-תרבותי וגם בממד הפיזי של תכנון ארץ ישראל השלמה. לכן אנחנו עסוקים כיום בטרילוגיה שבה 'ירושלים הבנויה' היא הפרי; תמ"א 100, התוכנית האסטרטגית הראשונה לארץ ישראל השלמה, היא הגזע; ושיקום הציוויליזציה היהודית הוא השורש והגרעין".
כחלק מהמהפכה התכנונית גינזבורג סבור שצריך להחליף את תמ"א 35 ותמ"א 1, תוכניות המתאר הארציות של ישראל, בתוכנית מתאר חדשה, שהוא מכנה כאמור תמ"א 100 וגיבש אותה עם יהודית קצובר ונדיה מטר, מקימות תנועת ריבונות. "תמ"א 35 מסתיימת בגבולות הקו הירוק", הוא מסביר, "והתפקיד שלה הוא לקבוע את מדיניות פריסת היישובים בארץ, היכן המרכזים העירוניים הגדולים, או כפי שהיא מכונה כיום, מדינת ארבע המטרופולינים: חיפה, תל אביב, ירושלים ובאר שבע, את מיקום השטחים הפתוחים והאזורים החקלאיים, מערך התחבורה והדרכים, התשתיות הלאומיות ועוד.
"באופן אבסורדי ומפתיע, במהלך 75 שנות עצמאות המדינה לא נכתבה ולו תוכנית מתאר אסטרטגית אחת שבאה ומסמנת את הייעוד שלנו כמדינה יהודית. אם אין ייעוד, אין תוכנית, ואם אין תוכנית, גם לא תתאפשר מנהיגות. כשבן-גוריון הקים את המדינה היה לו ייעוד: הקמת מדינה. הנה, הקמנו. ומה עכשיו?
"הדבר הכואב הוא שדווקא לשמאל תמיד יש תוכניות, ולכן הוא מצליח להשפיע על חלק מעם ישראל, מכיוון שכל תוכנית מתווה דרך ומעוררת תקווה, וזאת אף על פי שכל תוכנית כזו התגלתה כגרועה מקודמתה – אוסלו, תוכנית הגירוש מגוש קטיף, שתי מדינות לשתי עמים, הפרדת המסורת היהודית מהמדינה ורעיון מדינת כל אזרחיה.
"כאדריכל אין תוקף מעשי לתוכנית רעיונית אם היא לא מלווה בתוכניות עבודה לביצוע. אבל הימין היהודי-לאומי לא יצר תוכניות כאלה עד כה, ולכן הוא גם לא מצליח ליצור ריבונות ולסחוף אחריו את העם ואת הפוליטיקאים לעבר תוכנית ייעודה לישראל".
תמ"א 100 מציגה ראייה תכנונית כוללת ומוגדרת "תוכנית מתאר אסטרטגית בעבור ארץ ישראל השלמה 1948–2048". במקום מדינת ארבע המטרופולינים הנוכחית, שבה כאמור ארבע ערים גדולות בלבד, גינזבורג מציע לפרוס את ההתיישבות על פני כל ארץ ישראל, מהצפון לדרום, בחלוקה ל-12 מחוזות רוחביים, ממזרח למערב.
"יש להביא בחשבון שכיום אוכלוסיית ישראל היא כעשרה מיליון נפש", אומר גינזבורג, "ובקצב הצמיחה הנוכחי, 2% בשנה, מדובר בצמיחה של 200,000 נפש בשנה. הווה אומר תכנון והקמה של עיר חדשה בגודל של נתניה בכל שנה ושנה, ובשנת 2060 נכפיל את עצמנו ונהיה כעשרים מיליון תושבים, ומקדמי הצפיפות יהיו קשים עוד יותר".
"היום 75% מיהודי ישראל חיים ב'תחום המושב היהודי' של מישור החוף, מנהרייה ועד אשקלון, וזה אסון כפול: ראשית כי תחום המושב נשלט על ידי אתוס הדת החילונית, ושנית כי בפריפריה האחרת שולט רוב שאינו יהודי. בתמ"א 100 לא תהיה עוד פריפריה אלא יהיו מחוזות שבהם ערים גדולות שמטפחות גאווה מקומית. כמו שיש גבינה צפתית תהיה גבינה ערדית וגבינה שומרונית וגבינה אילתית. כל מחוז יבנה לעצמו תרבות יהודית מקומית ששייכת לאקלים המקומי ולאוכלוסייה המקומית"
בחזונו רואה גינזבורג בגולן, בגליל העליון, בגליל התחתון, בבקעת הירדן, בשומרון וביהודה מחוזות ענק שבכל אחד מהם עיר ראשה שבה מיליון תושבים. כך גם בערבה, בנגב ובאזור אילת: "ערים כאלו אחראיות לריבונות יהודית בשטח. היום 75% מיהודי ישראל חיים ב'תחום המושב היהודי' של מישור החוף, מנהרייה ועד אשקלון, וזה אסון כפול: ראשית כי תחום המושב נשלט על ידי אתוס הדת החילונית, ושנית כי בפריפריה האחרת שולט רוב שאינו יהודי. בתמ"א 100 לא תהיה עוד פריפריה אלא יהיו מחוזות שבהם ערים גדולות שמטפחות גאווה מקומית. כמו שיש גבינה צפתית תהיה גבינה ערדית וגבינה שומרונית וגבינה אילתית. כל מחוז יבנה לעצמו תרבות יהודית מקומית ששייכת לאקלים המקומי ולאוכלוסייה המקומית.
"גם תיפסק התופעה הקשה של יוממות, שבה תושב ישראל נע בכבישים שעתיים ביום בממוצע, ומעל הכול מחירי הדירות ירדו ויהיו נגישים לכל אדם בישראל, תנאי להשתרשות ולצמצום עילת הירידה מן הארץ.
"זה נשמע תהליך מורכב, אבל ברגע שמעבירים את מרכז הכובד העולמי מניו יורק, לונדון ופריז לירושלים, הכול כבר מתרחש מעצמו באדוות השפעה תרבותית וכלכלית. פעפוע כזה כבר קרה במהלך ההיסטוריה. בעבר הרחוק היו כאן פולמוסים קשים מאוד בנושא השבת: היוונים כינו את היהודים 'האומה העצלה', כי היהודים ויתרו על 15% מתפוקת השדה והמרעה שלהם ולא עבדו יום אחד בשבוע, בשבת. בסופו של דבר העולם הטמיע את זה, והיום מושג השבת הוא חלק מערכי העולם המערבי והמזרחי, ואילו ביוון עצמה כבר עברו לשבוע עבודה של יום אחד בשבוע", הוא צוחק.
"גם הנושא של תכנון אקולוגי סביבתי הוא דבר שהתנ"ך עוסק בו מימים ימימה, ועכשיו נהיה טרנד בכל העולם. תורת ישראל היא מקור הסמכות הגדול ביותר, והתורה, ספר ההפעלה היהודי, היא דבר משוכלל, צודק ועל-זמני. יש אמת שהיא אמת גולמית שאי אפשר להחליף, הרעיון היהודי אינו משתנה. תפקיד הפרויקטים תמ"א 100 ו'ירושלים הבנויה' הוא לעשות בדיוק את זה, להחזיר את ירושלים ואת ארץ ישראל לייעודן, למקומן ולמעמדן ההיסטורי הנכון.
"ואשר למקור הסמכות לבניית הבית השלישי בעת הזו, יש לזכור שעל הבית הראשון הכריז הא-ל ואף הגה אותו בתוכניות מפורטות, ויוזמת הבית השני באה מהצהרת כורש מלך פרס. כעת תפקידם של התנועה הציונית והעם היהודי הוא ליזום בעצמם את הקמת בית ה' כדי להיות ראויים לבית בארץ ישראל, שכן רק מי שמחזיק בהר הבית שולט בכול ארץ ישראל, כמו שאמר אצ"ג".
"פירנצה תפסה אותי. זו עיר שיש בה המשכיות משנת 59 לפני הספירה ועד היום, ומה שמעניין בה זה קו הרקיע המונומנטלי שלה, דבר שחסר בישראל. כיום קו הרקיע של ישראל מיוצג על ידי צריחי הכנסיות והמסגדים, גורדי השחקים של התאגידים הגדולים. לכן החלטנו שבית המקדש יהפוך לקנה המידה שתפקידו לקבוע את קו הרקיע העתידי של ישראל. התפקיד של המקדש הוא ליצור את אבן הראשה של קו הרקיע היהודי, קו המייצג מיתוס, אתוס ואסתטיקה של היופי היהודי, דבר שנמנענו ממנו רוב שנות גלות ישראל"
מפת דרכים: מרומא לירושלים
גינזבורג אומר שכל חייו הוא נמצא בין לבין, בין העולם החילוני לעולם הדתי, ובכל זאת, לפני שיהודה עציון פנה אליו, לא היה דבר בינו ובין המקדש. "באתי אל הסיפור של ירושלים והמקדש מתוך עולם התכנון האדריכלי, והבנתי שיש פה משהו אחר, שונה לגמרי. חייתי 12 שנים בפירנצה שבאיטליה, ושם למדתי ארכיטקטורה.
"פירנצה תפסה אותי. זו עיר שיש בה המשכיות משנת 59 לפני הספירה ועד היום, ומה שמעניין בה זה קו הרקיע המונומנטלי שלה, דבר שחסר בישראל. כיום קו הרקיע של ישראל מיוצג על ידי צריחי הכנסיות והמסגדים, גורדי השחקים של התאגידים הגדולים והמשרדים ומגדלי המגורים של המיליונרים, אך אין קו רקיע שמייצג את המרחב הציבורי הלאומי ואת הרעיון והציוויליזציה היהודיים, שנוטים להתחבא בבתי הכנסת שבמקלטי היישובים.
"לכן החלטנו שבית המקדש יהפוך לקנה המידה שתפקידו לקבוע את קו הרקיע העתידי של ישראל. אין הכרח שבית המקדש יהיה הכי גבוה במרחב, אבל המקדש יהיה נקודת ייחוס גאומטרית וצורנית שממנה מתחיל המרחב היהודי ובה הוא מסתיים. התפקיד של המקדש הוא ליצור את אבן הראשה של קו הרקיע היהודי, קו המייצג מיתוס, אתוס ואסתטיקה של היופי היהודי, דבר שנמנענו ממנו רוב שנות גלות ישראל".
"המקדש השני היה בנוי מעזרות סגורות, אבל במקדש השלישי יהיו עזרות שקופות. כולם יראו הכול, וההבדל יהיה במדרגות הקדושה שבין עזרה לעזרה. מי שישב בהר הצופים יוכל לראות דרך הר הבית את מה שקורה בארמון הנציב. הבנייה תהיה באמצעות סטיו. אני מאמין שהשקיפות הזאת היא תנאי וסמל מרחבי לדרך החיים היהודית החדשה של כולם"
לדברי גינזבורג, "החזית של בית המקדש היא פנימיות שמבצבצת החוצה", ובכל זאת הוא סבור שצריך להכניס שינויים במקדש, ובין היתר להפוך אותו לשקוף: "המקדש השני היה בנוי מעזרות סגורות, אבל במקדש השלישי יהיו עזרות שקופות. כולם יראו הכול, וההבדל יהיה במדרגות הקדושה שבין עזרה לעזרה. מי שישב בהר הצופים יוכל לראות דרך הר הבית את מה שקורה בארמון הנציב. הבנייה תהיה באמצעות סטיו (שדרת עמודים מקור, א"ג). אני מאמין שהשקיפות הזאת היא תנאי וסמל מרחבי לדרך החיים היהודית החדשה של כולם".
עוד שינוי שהאדריכל הירושלמי מתכנן קשור לפרופורציות של המבנה: "המידות המקוריות של בית המקדש נותנות לו מראה דומה לזה של טוטפת התפילין שאנחנו מניחים בקדמת הראש. בפועל מדובר במבנה גוץ, שאינו מצליח להחזיק בנוכחותו את מרחב האגן המקודש, ועל כן צריך לעשות לו שיחול, כלומר להגביה ולמתוח אותו כלפי מעלה בלי לשנות את תוכניתו ואת נקודות הדיקור שעל הקרקע. אם גובה כיפת הסלע הוא 35 מטר, לפי התוכנית הזאת המקדש יתנשא לגובה של 85 מטר. העלינו את בית המקדש למעלה, כדי שיהיה גבוה אבל לא גבוה מדי".
"החילוניות היא דת קיצונית בפני עצמה. יש לה פרקטיקה משלה, שבה היא מנסה להשתלט על ארץ ישראל, וגם מצליחה. מטרת העל של התנועה שלנו, תנועת הסנה הבוער לישראל, היא לקדם ולשקם מחדש את הרעיון היהודי. אנחנו לא נמצאים במלחמת דתות רק נגד האסלאם והנצרות, אלא גם נגד הדת החילונית, ולא יהיה אפשר לקדם את השרשת המורשת היהודית והמסורת ללא מאבק תרבותי מתוכנן ונחוש"
ומה בנוגע לכיפת הסלע לפי התוכנית הזאת?
"בהר הבית לא יהיו מסגדים. כיפת הסלע תפורק, תועבר ותיבנה מחדש לפי אמנות השימור והשחזור בכל מקום שהמוסלמים יבחרו בו מחוץ לארץ ישראל.
"זה לא יקרה מחר. מדובר בתהליך שבמסגרתו הייתי שמח שבשנת 2070 לספירה, אחרי אלפיים שנות חורבן, נצליח לסיים ולבנות ולחנוך את המקדש השלישי. יש לנו חמישים שנה לערך כדי לעסוק במקביל בשכנוע של אחינו היהודים ובשכנוע האסלאם שהוא יכול להסתפק במרכזים האחרים שלו, ממש כמו שהנצרות מסתפקת במרכזים שלה שאינם בירושלים".
"היום יש מי שהחליטו לחלק את ישראל לשתי מדינות, יהודה וישראל, ואת מקום בירת ישראל שומרון מחליפה תל אביב. תל אביב יושבת במערב לא רק פיזית, קרוב לים, אלא גם רעיונית. יש פה קלקול, ויש פה גם מקום לתיקון, והתפקיד של היהדות הוא לגשר בין המערב למזרח, לשאוב את כל הערכים הטובים ולכנס אותם תחת הרעיון היהודי"
"הסנה הבוער לישראל': ביטול הדיכוטומיה שבין מדינת ישראל ומדינת יהודה
גינזבורג, שנטוע עמוק בעולם החילוני לפחות מבחינה טכנית, אינו חוסך ביקורת על העולם שממנו בא: "החילוניות היא דת קיצונית בפני עצמה. יש לה פרקטיקה משלה, שבה היא מנסה להשתלט על ארץ ישראל, וגם מצליחה. מטרת העל של התנועה שלנו, תנועת הסנה הבוער לישראל, היא לקדם ולשקם מחדש את הרעיון היהודי. אנחנו לא נמצאים במלחמת דתות רק נגד האסלאם והנצרות, אלא גם נגד הדת החילונית, ולא יהיה אפשר לקדם את השרשת המורשת היהודית והמסורת ללא מאבק תרבותי מתוכנן ונחוש.
"כרגע ישראל היא אליפסה שיש לה שני מוקדים, תל אביב וירושלים, ואנחנו צריכים לחזור לישראל שיש לה מוקד אחד, לב אחד – ירושלים. ממש כמו בתקופת התפלגות הממלכות, בימי רחבעם בן שלמה וירבעם בן נבט, גם היום יש מי שהחליטו לחלק את ישראל לשתי מדינות, יהודה וישראל, ואת מקום בירת ישראל שומרון מחליפה תל אביב. תל אביב יושבת במערב לא רק פיזית, קרוב לים, אלא גם רעיונית. יש פה קלקול, ויש פה גם מקום לתיקון, והתפקיד של היהדות הוא לגשר בין המערב למזרח, לשאוב את כל הערכים הטובים ולכנס אותם תחת הרעיון היהודי.
"כיום האליטה החילונית בישראל אינה מוכנה להתחלק בכוח השלטוני עִם העַם היהודי, ומי שמחזיק בתפיסות העולם החילוניות אינו מסוגל לסבול את קיומה של אמת שמטילה ספק על הדוקטרינה החילונית, הכוללת ערכים פוסט-ציוניים, אינדיווידואליזם, גלובליזציה, קפיטליזם ומדינת כל אזרחיה. כשכל אדם עושה רק למען ביתו, עסוק בעצמו – ועל כן גם בניצול האחר – וגם מוכן בכל רגע לעשות רילוקיישן ולרדת מהארץ מכיוון שהוא אינו קשור למקום, ערכים אלה מנוגדים לעצם הרעיון היהודי ולמרכיבי החוט המשולש: עם ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל.
"לצערי כרגע מדינת ישראל היא מדינה מגיבה ולא מדינה יוזמת. אנחנו מנווטים את דרכנו באפלה ללא יעד משותף וללא מגדלור, ולכן אנחנו עדיין נמצאים בגלות בארץ שלנו, דבר שאין נורא ממנו. אין לנו לוקסוס להמשיך ולהמתין, והמשך גרירת הרגליים הוא חוסר אחריות לאומית. אם לא נעשה זאת עכשיו, אנחנו ניצבים בפני סכנה גדולה.
"תנועת הסנה הבוער לישראל קמה בימים אלו כדי להציע פתרון יהודי ולאומי לאתגרים שבפנינו. אנחנו נדרשים לתוכנית שתגבש הכרעה פנימית מעשית בעם ישראל ותידרש לכל סוגיות הליבה של מדינת ישראל כדי לתת תוקף לזהות יהודית משותפת".
