בדרכי להפגנה של תנועת אם תרצו מול ביתו של שר הביטחון יואב גלנט במושב עמיקם הפסטורלי אני נוסעת בין שדות וכרמים, בוסתנים ופרדסים, שטחי מרעה של סוסים ופרות. ארץ ישראל היפה. בתוך המושב ניידת משטרה מכוונת את המפגינים לשביל עפר. אני חונה ומתחילה לצעוד במעלה השביל, מוקפת עיזים ועצי זית. קבוצה קטנה של אנשים עומדת שם, אוחזת מגפונים וזמבורות ומזכירה לגלנט: "כן למילואים, לא לסרבנות"; "גלנט, תתעורר, לסרבנים אל תוותר".
שי רוזנגרטן, ראש אגף חינוך ב'אם תרצו', מתן ג'רפי, רכז המשימות של התנועה, ומתן אשר, הדובר, פוגשים אותי בחום הכבד ומספרים לי קצת על הפעילות. הם מלאים תחושת שליחות, אמונה בצדקת הדרך והמון כוחות לעשייה אף שהיא לא תמיד מצליחה כפי שקיוו, אבל הם מנערים את האבק מהבגדים וממשיכים, לא נבהלים מדרך ארוכה.
"כיום, לאחר ההפגנה שלנו מול היועצת המשפטית לממשלה, המתנגדים לרפורמה לא יכולים להפגין קרוב כל כך לבית של נבחרי ציבור, כי המשטרה אוכפת הרבה יותר גם בהפגנות של השמאל. נכון שזה עדיין ממש לא שוויוני, ועל הימין אוכפים את החוק הרבה יותר, אבל בהחלט עשינו דרך בנושא האכיפה הבררנית הבוטה של המשטרה"
הקול של 64 מנדטים
'אם תרצו' נתפסת כתנועה שבולטת בדרך המחאה שלה, שלא מנסה להתייפייף או למצוא חן. זה נכון?
"יחסית למפגיני השמאל אנחנו ילדים טובים ירושלים", מחייך רוזנגרטן. "נכון שאנחנו לאט-לאט מסירים את הכפפות, כי אנחנו לא מוכנים שהיריבים האידאולוגיים שלנו ישחקו במגרש ריק. אם הצד השני מפגין מתחת לבתים של נבחרי ציבור, גם אנחנו נפגין ונבטא את קולם של 64 מנדטים".
את תנועת 'אם תרצו' הקימו בשנת 2006, אחרי מלחמת לבנון השנייה, ארז תדמור ורונן שובל, שביקשו לפעול נגד ההטיה השמאלנית הבוטה באקדמיה. כיום 'אם תרצו' היא התנועה הציונית הגדולה בישראל, והיא מפעילה אלפי פעילים ורותמת אותם לעשייה יהודית וציונית.
שי רוזנגרטן: "כדי לקדם מדיניות במדינת ישראל צריך להפעיל לחץ מלמטה, מהשטח. גילינו את זה באיחור, ולמדנו את זה מהשמאל. המחנה הלאומי ידע בעבר להפעיל לחץ מהשטח, אבל הוא טופל ביד קשה בתקופת אוסלו ובהתנתקות"
באילו תחומי פעילות מתמקדת התנועה?
"יש לנו פעילות קבועה משלנו", מסביר ג'רפי, "פעילויות בקמפוסים והפעלת תאי סטודנטים בהרצאות ובהסברה, נטיעות בחוות מאוימות ביהודה ושומרון, הגנה על לוחמי צה"ל מפני אנרכיסטים מהשמאל, חלוקת חבילות לחיילי צה"ל, סיורים בחברון, בנגב ובגליל ועוד.
"בעקבות המחאה נגד הרפורמה החלטנו שצריך לפתוח ציר פעילות נוסף, שכולל הפגנות ליד ביתה של היועצת המשפטית לממשלה, מול ביתו של נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרן ברק, מול ראשי המחאה אהוד ברק ודן חלוץ, וגם מול הבתים של ראשי הקואליציה, כמו עכשיו מול ביתו של יואב גלנט ומול ביתו של נתניהו בקיסריה".
אתם מרגישים שיש לפעילות הזו השפעה ממשית?
"ההשפעה מיידית", הם עונים. "עובדה שכיום, לאחר ההפגנה שלנו מול היועצת המשפטית לממשלה, המתנגדים לרפורמה לא יכולים להפגין קרוב כל כך לבית של נבחרי ציבור, כי המשטרה אוכפת הרבה יותר גם בהפגנות של השמאל. נכון שזה עדיין ממש לא שוויוני, ועל הימין אוכפים את החוק הרבה יותר, אבל בהחלט עשינו דרך בנושא האכיפה הבררנית הבוטה של המשטרה".
אנשי 'אם תרצו' הפגינו מול בית היועמ"שית, ולטענתם השפיעו ההפגנות על החלטותיה בנוגע לאכיפת המשטרה: "עד שלא הגענו אליה מפגיני השמאל עשו מה שבא להם, הגיעו ממש לפתח הבתים של טלי גוטליב, יואב קיש, יריב לוין ואחרים. היום מרחיקים אותם מאה, מאתיים, 300 מטר, וזה השתנה רק ביום שני שעבר בעקבות פרסום ההפגנה שלנו מול בית היועמ"שית. עוד לפני שהגענו אליה, כשרק יצאו הפרסומים, עמית סגל פרסם שיצאו שש הוראות חדשות לגבי ההפגנות שאינן מאפשרות להפגין בקרבה גדולה לבתים. אנחנו רואים בהוראות הללו קשר ישיר וחד-משמעי לפעילות שלנו".
לשמאל יש ארגונים בלי סוף, והוא עתיר ממון וכוח. לפעמים נדמה ש'אם תרצו' היא התנועה האזרחית הימנית היחידה שפועלת.
"אנחנו ממש לא לבד", הם מוחים. "אנחנו פועלים בשיתוף פעולה עם ארגונים נוספים, כמו 'תקומה' של ברל'ה קרומבי, 'עד כאן', 'רגבים', 'ישראל שלי', פורום 'בוחרים בחיים' ועוד. נכון ש'אם תרצו' היא תנועת השטח הימנית הגדולה בישראל והמרכזית ביותר בפעילות השטח של המחנה הלאומי ובביטוי של הרצון ושל הצורך להעביר את הרפורמה המשפטית. אנחנו הקול והכוח של 64 המנדטים".
מתן ג'רפי: "זה לא בגלל הרפורמה המשפטית: יש פה מלחמת מעמדות. במשך שנים הם נהנו מזכויות יתר, יכלו להתקבל לאן שהם רוצים בכל מוקדי הכוח של המדינה. עכשיו, כשאנחנו רוצים מקום לידם, הם מסרבים להכניס אותנו, ובגלל זה הם מוכנים לשרוף את המדינה. ככל הנראה לא מדינת ישראל חשובה להם ולא הצבא אלא האינטרס האישי שלהם"
מהי מטרת ההפגנה היום?
"אנחנו קוראים לגלנט שלא להיכנע לסרבנים. בפעם שעברה הוא עצר את החקיקה, וברגע ששמענו ששוב מופעל עליו לחץ מכיוון המטכ"ל בגלל גילויי סרבנות, הגענו כדי להזכיר לו שהוא חלק מהמחנה הלאומי ושאנחנו מצפים שיעשה לזה סוף".
הוא שר הביטחון. אולי הוא צודק כשהוא חושש ממרד בתוך הצבא?
"הסרבנים חייבים לעוף מהצבא, גם אם חלק מהטייסים ילכו הביתה. הצבא יתחזק מזה, כי הסרבנות היא שהורסת את צה"ל, ולא הרפורמה. אנחנו מצפים מגלנט ומהרמטכ"ל שיעשו לזה סוף".
הלקח המרכזי שלהם מהמחאות נגד הרפורמה הוא שבמדינת ישראל בכלל ובמחנה הימין בפרט איש אינו יכול להצביע בקלפי ואז לנוח על זרי הדפנה. "כדי לקדם מדיניות במדינת ישראל צריך להפעיל לחץ מלמטה, מהשטח. גילינו את זה באיחור, ולמדנו את זה מהשמאל. המחנה הלאומי ידע בעבר להפעיל לחץ מהשטח, אבל הוא טופל ביד קשה בתקופת אוסלו ובהתנתקות", אומר רוזנגרטן. דווקא במה שקורה עכשיו הוא רואה הזדמנות: "השמאל מפעיל הרבה לחץ מלמטה, ואנו רואים שנוהגים בהם בכפפות של משי. דווקא לכן עכשיו גם אנחנו יכולים להפעיל את הלחץ שלנו, כי כבר אי אפשר לאכוף עלינו את החוק באופן בוטה כאשר מאפשרים להם לעשות כמעט הכול בלי לעצור אותם.
"אנחנו מצליחים לפעול נגד האפליה והאכיפה הבררנית, כי המשטרה לא יכולה להפלות בצורה כל כך בוטה, במיוחד שהיום הכול מצולם ומתועד". ואולם הוא מודה שהדרך אינה סוגה בשושנים: "הרבה פעמים אנחנו מתבאסים שנבחרי הציבור שלנו פועלים תחת לחץ מאוד גדול, אבל זה בדיוק התפקיד שלנו: להפעיל לחץ כדי שהם יוכלו לקדם את המדיניות שלשמה נבחרו".
שי רוזנגרטן: "אם הרפורמה תעבור, נחזק את הממשלה, ואם היא לא תעבור, נגביר עוד יותר את הפעילות שלנו. את כל מה שתלוי בנו אנחנו עושים. אנחנו נדרוש מנבחרי הציבור שלנו להתעשת, כי אנחנו שלחנו אותם כדי שיעבירו את הרפורמה, כדי שיהיה טוב במדינת ישראל, שיהיה פה צדק. אין לנו פריווילגיה להתייאש"
עשרות פעילויות יהודיות וציוניות מדי חודש
"לפני כמה שעות סגרנו נטיעות של אלף גפנים בגבעות של איתמר", מספר מתן ג'רפי, רכז השטח הנמרץ. "אתמול נטענו מאה עצי גפן גדולים בדרום הר חברון. יש לנו תאים בכל האוניברסיטאות והמכללות, ובשנתיים האחרונות אנחנו מפעילים גם מערך של סניפים אזרחיים בערים וביישובים בחלוקה לאזורים גאוגרפיים. יש לנו אלפי פעילים, ואנחנו מפעילים אותם בסוגים רבים של פעילויות.
"גם בלי הכסף הגדול של השמאל אנחנו מצליחים להוציא עשרות פעילויות ציוניות ויהודיות בכל חודש", הוא אומר בעיניים נוצצות. "הכוח שלנו בא מעם ישראל, וזו לא קלישאה. עם ישראל מצפה מ'אם תרצו' שנהיה הקול שלהם, ולכן בכל עניין ציוני ויהודי אנחנו נבוא ונעזור. לא תמיד אנחנו מצליחים, אבל אנחנו תמיד מנסים".
עם ישראל הוא גם התורם הגדול של התנועה. "הציבור הישראלי תורם לנו בהוראות קבע קטנות, שהן הבעת האמון של האזרחים. התנועה שלנו פונה לכל עם ישראל ומשקפת את הרכב המחנה הימני והלאומי. בפעילים שלנו יש חילונים ודתיים, מרכז ופריפריה, אשכנזים ומזרחים. המכנה המשותף שלנו הוא ציונות, אהבת הארץ ומדינת ישראל שהיא הבית הלאומי לעם היהודי. אנחנו מאמינים ברוח היהודית ובעם ישראל", אומר ג'רפי. "אני מרגיש שליח של עם ישראל. כל אחד מאיתנו מרגיש ככה".
הסרבנות מכאיבה להם במיוחד: "כולנו משרתים במילואים", אומר ג'רפי. "אני בגולני, שי קצין בחיל הים. ההד התקשורתי סביב הסרבנות הוא פייק, כי רוב הסרבנים כבר לא מתנדבים למילואים. אין הרבה סרבנים, וגם כשיש סרבנים צריך להבין שהם עושים את זה כי האדמה רועדת להם מתחת לרגלים. המחנה הלאומי דורש שוויון זכויות, והם לא רוצים שייקחו להם את השמנת.
"זה לא בגלל הרפורמה המשפטית: יש פה מלחמת מעמדות. במשך שנים הם נהנו מזכויות יתר, יכלו להתקבל לאן שהם רוצים בכל מוקדי הכוח של המדינה. עכשיו, כשאנחנו רוצים מקום לידם, הם מסרבים להכניס אותנו, ובגלל זה הם מוכנים לשרוף את המדינה. ככל הנראה לא מדינת ישראל חשובה להם ולא הצבא אלא האינטרס האישי שלהם".
אתם חושבים על האפשרות שעילת הסבירות לא תעבור? שהקואליציה שוב תיכשל?
"אנחנו מאמינים שהיא תעבור, ואנחנו גם תובעים להמשיך חקיקה בנוגע לרפורמה גם במושב החורף", אומר ג'רפי. "אנחנו עושים כל מה שאנחנו יכולים מבחינתנו כתנועת שטח כדי שעילת הסבירות תעבור", מוסיף רוזנגרטן. "אם היא תעבור, נחזק את הממשלה, ואם היא לא תעבור, נגביר עוד יותר את הפעילות שלנו. את כל מה שתלוי בנו אנחנו עושים. אנחנו נדרוש מנבחרי הציבור שלנו להתעשת, כי אנחנו שלחנו אותם כדי שיעבירו את הרפורמה, כדי שיהיה טוב במדינת ישראל, שיהיה פה צדק. אין לנו פריווילגיה להתייאש".
ההפגנות של 'אם תרצו' מתאפיינות ביצירתיות רבה: הם ערכו חפלה מרוקאית מול ביתו של אהרן ברק לאחר אמירות מקוממות שלו כלפי המרוקאים, הפגינו מול הבעלים של רשת ביג שביקש להצטרף למחאה ולסגור את המתחמים שלו בימי השיבוש, אזקו עצמם מול בית היועמ"שית ועוד. "אנחנו קשובים למה שקורה במדינת ישראל ומקבלים את ההחלטות בהתאם למה שקורה בחברה הישראלית, פועלים בצורה טקטית ונקודתית מול אישי ציבור שמתבטאים או פועלים בצורה שמסכנת לדעתנו את עם ישראל. בכל מקום שיש צורך תנועת 'אם תרצו' נמצאת".
אתם חוששים שינסו לפגוע בכם באופן אישי?
"מחפשים אותנו, זה ברור", הם מודים. "מפעילים נגדנו חוקרים פרטיים, מנסים לתפוס אותנו בדברים שקשורים למנגנונים שלנו, ולכן התנועה שלנו כשרה למהדרין, ואנחנו מקפידים על קוצו של חוק. יש הרבה ניסיונות להכשיל את הצעדים שלנו גם על ידי כתבות דמוניות ומשחירות; נבחרי ציבור של השמאל עושים לנו הרבה מאוד דה לגיטימציה, אבל הכלבים נובחים והשיירה עוברת. אם נפחד, הדברים לא יתקדמו לשום מקום. אנחנו מעדיפים ללכת עם האמת שלנו ולא לפחד, לברוח ולהסתתר".
מתן אשר: "כש'אם תרצו' קמה, ב-2006, היו מרצים מתוך האקדמיה הישראלית שקראו באופן אקטיבי לחרם על ישראל. היום אני לא מכיר מרצה שתומך בפומבי בחרם על מדינת ישראל. 'אם תרצו' משנה את השיח באקדמיה. לאחר שהעלינו לשיח הציבורי ולתקשורת את הנושא של הסתה לטרור באקדמיה למשל, אנשים כיום חושבים עשרים פעם לפני שהם עושים דברים כאלה"
משנה את השיח באקדמיה
מתן אשר, דובר התנועה, מתאר את השפעת התנועה באקדמיה: "כש'אם תרצו' קמה, ב-2006, היו מרצים מתוך האקדמיה הישראלית שקראו באופן אקטיבי לחרם על ישראל. היום אני לא מכיר מרצה שתומך בפומבי בחרם על מדינת ישראל. 'אם תרצו' משנה את השיח באקדמיה. לאחר שהעלינו לשיח הציבורי ולתקשורת את הנושא של הסתה לטרור באקדמיה למשל, אנשים כיום חושבים עשרים פעם לפני שהם עושים דברים כאלה. זו נגזרת של הפעילות שלנו".
אשר טוען שבעניין האקדמיה שר החינוך יואב קיש יכול וצריך לעשות הרבה יותר: "יש מרצים שמשתמשים במערכת המיילים שלהם כדי לקדם אמירות פוליטיות ולעודד את הפגנות השמאל. זה הזוי. יש עוד דרך ארוכה מאוד, ונבחרי הציבור שלנו לא עושים מספיק".
כאמור, הם הפגינו גם מול בית הבעלים של מתחמי ביג: "הגענו אליו הביתה וגם הוצאנו הודעות לרשתות החברתיות, ששם יש לנו יותר מ-300,000 עוקבים. המניה של ביג ירדה מהר מאוד. במחאה הקודמת, כשעשינו אותו דבר לחברת פוקס, זה לא קרה מהר כל כך, ופה בתוך 24 שעות הוא התקפל", אומר אשר בסיפוק. הוא מסביר שיש בציבור גרעין תמיכה קבוע ברפורמה, והוא נושק לשישים מנדטים. "עשינו קמפיין מטורף ברשתות בעד הרפורמה. בטיקטוק יש לנו יותר מ-15 מיליון צפיות בסרטון שהוצאנו בנושא.
"המאבק כרגע הוא לשמור את הדעה של האזרחים צלולה, כי מנסים לטמטם אותם בפייקים. יש בציבור צימאון עצום לדעות ימניות, ורואים את זה ברייטינג של ערוץ 14 וגם בהפגנות שארגַנו, כמו הפגנת המיליון, שמילאנו בה תפקיד מרכזי, ובהפגנה שנערכה כמה ימים אחריה ברחבת הבימה, שאליה הגיעו 50,000 איש, על פי דיווחי המשטרה. אנחנו משפיעים מאוד. מי שיורק לאזרחי ישראל בפנים צריך להביא בחשבון שנגיע למחות נגדו".
גדי טאוב: "היחסים שלי עם 'אם תרצו' התחילו עוד כשהייתי בשמאל. בהתחלה חשבתי שהם סילוף גמור של הרצל, ואז ארז תדמור ביקש להיפגש איתי, והייתה לנו שיחה מעניינת. הם לא פועלים לפי הציפיות של השמאל ולא מנסים למצוא חן בעיניהם. לא אכפת להם שיעשו להם דה לגיטימציה, זה לא עובד עליהם"
"פירה מהמוח"
אני מסיימת לשוחח עם רכזי התנועה בדיוק כשד"ר גדי טאוב יורד מהאופנוע שלו. הוא בא מתל אביב כדי להשתתף בהפגנה ולתמוך באם תרצו. "הדבר המכונה עיתונות הצליח לעשות לאנשים פירה מהמוח", הוא נואם לפני המפגינים. "אנשים שנשמעים כמו פשיסטים מדקלמים 'דמוקרטיה' כי נראה להם סביר שדמוקרטיה היא מיעוט קטן שיושב על צינור החמצן שלנו". הוא פונה ישירות לשר הביטחון: "יואב גלנט! עשית לנו את זה פעם אחת. אתה לא יכול לגרוס את הפתקים שעליהם נבחרת. אתה לא יכול לדרוס חצי מהציבור שהלך להצביע; אין לך שום תירוץ! אהוד ברק כבר לא המפקד שלך. הפקודות היחידות שאתה מקבל הן מאזרחים שבוחרים בך ושאת רצונם אתה צריך לממש.
"אנחנו עם העיניים על הדבר הזה", הוא מבטיח, "וכל מי שמתנדנד אנחנו נבוא להזכיר לו. אנחנו לא נמרר את חייו, כי אנחנו לא מיעוט אנרכיסטי; אנחנו הרוב הדמוקרטי, ואנחנו שלחנו אותו לייצג אותנו".
אני תופסת את טאוב לשיחה קצרה על 'אם תרצו', שהוא תומך בה מאוד. "היחסים שלי עם 'אם תרצו' התחילו עוד כשהייתי בשמאל. בהתחלה חשבתי שהם סילוף גמור של הרצל, ואז ארז תדמור ביקש להיפגש איתי, והייתה לנו שיחה מעניינת", הוא משחזר. "אני מאוד אוהב את הפעילות של 'אם תרצו', כי הם לא פועלים לפי הציפיות של השמאל ולא מנסים למצוא חן בעיניהם. לא אכפת להם שיעשו להם דה לגיטימציה, זה לא עובד עליהם".
טאוב סבור שהגיע הזמן שהימין יפסיק להתרגש מהשמאל. "הם משקרים כל הזמן. לא משנה מה נעשה, התקשורת תעשה לזה פריימינג משלה. ב'אם תרצו' אומרים: אנחנו בשלנו, ולא משנה מה יהיה. הימין עוד לא הפנים שאנחנו הרוב, ואנחנו עדיין מתנהלים כאילו הם קובעים ואנחנו צריכים לשכנע אותם.
"'אם תרצו' השכילו להבין שהם לא צריכים לשכנע אותם אלא שאנחנו צריכים לקדם את הדברים שלנו, ומה שהם יעשו זה לא ענייננו". טאוב מסביר שכך זה גם בעיתונות: "ברוב העיתונות הימנית מתרכזים בביקורת על העיתונות השמאלית במקום לקדם את העניינים הימניים. היתרון האינטלקטואלי נמצא אצלנו, כי בתחום הרעיונות אנחנו משחקים מול שער ריק!
"התקשורת שלנו אמרה את האמת כל הזמן בנוגע למשפטי נתניהו למשל, והערוצים שלהם שיקרו לאורך כל הדרך. הם שיקרו לנו שבע שנים, אבל ממשיכים לשדר אותו דבר. גם כשאישום השוחד נפל הם אפילו לא התנצלו! יש לנו בתקשורת תפקיד חשוב מאוד: לתת ביטוי ציבורי למחשבות של הציבור שלנו".
טאוב סבור שמחנה השמאל נמצא בסוף דרכו: "זו אליטה משתוללת, כי היא בסוף דרכה, אבל אנחנו צריכים להפסיק להיות פסיביים, לא לשבת בבית ולצפות מהיציע אלא לעשות מה שאפשר כדי לעזור וכדי למנוע מהשמאל להרוס פה הכול. 'אם תרצו' זקוקה תמיד לעזרה של מתנדבים, להשתתפות בהפגנות ולתרומות של האזרחים. אם יש משהו שאנחנו צריכים ללמוד מהשמאל, זה את ההתארגנות האזרחית והציבורית. הם אלופים בזה".
