חלון אוברטון. יודעים מה זה? חלון אוברטון הוא טווח הרעיונות המקובל בשיח ציבורי. ג'וזף פ' אוברטון, שעל שמו נקרא המונח, טען שיכולת הקיום הפוליטית של רעיון תלויה לא בהעדפות האישיות או באינטרסים של פוליטיקאים, אלא בעיקר בשאלה אם הרעיון נופל בטווח הדעות המקובלות על הציבור. לדברי אוברטון, החלון מכיל את מגוון הצעדים שפוליטיקאי יכול להמליץ עליהם בלי להיתפס קיצוני מדי בדעת הקהל.
דמיינו חלון מלבני שבמרכזו נמצאים כל הרעיונות המרכזיים שהרוב המוחלט של הציבור מכיר ומסכים לגביהם. ככל שמתרחקים מהמרכז, הדעה הציבורית הופכת פחות מוסכמת ויותר קיצונית. אם כן, אם אנחנו רוצים להכניס נושא שנתפס היום קיצוני לטווח הרעיונות המקובל בשיח הציבורי, לא נוכל להיכנס בדלת הראשית אלא דרך אותו חלון אוברטון.
מאז קום המדינה היה ברור שעם ישראל הוא עם אחד המורכב ממגוון אוכלוסיות. היו חילונים, חרדים, כיפות סרוגות, מסורתיים ששומרים שבת, מסורתיים שאינם שומרים שבת ועוד קבוצות שכל אחת מהן חשובה ומוסיפה לעם את הייחודיות שלה. שמאל וימין, כולם ידעו שטובת המדינה עומדת לנגד עיני הנבחרים ואילו הדרך היא שמבדילה ביניהם. ימנים לא הסכימו עם הדרך של השמאל, שמאלנים לא הסכימו עם דרך הימין, אך הדמוקרטיה היא דמוקרטיה, ועל כן מי שניצח בבחירות וזכה בדעת הקהל, הוא ימשול ודרכו היא שתוביל.
הכול סביב האני, האגו. מולקולות חופשיות במרחב ללא שום בסיס או מקור מאחד. בדיוק הפוך מהעולם החרדי, שאומנם איני נמנית עם אנשיו, אך אני יכולה להבין את מהותו רק מהתבוננות בציבור הזה
בשנים האחרונות אנו עדים לתופעה מדאיגה שבאופן אישי ממש מדידה שינה מעיניי. אפשר לזהות אוטו-אנטישמיות ברמה שלא הכרנו ולא רצינו לחשוב שקיימת במחוזותינו. אפשר לומר דברים קשים וחזקים נגד כל אוכלוסייה, אבל רמת השנאה כלפי הציבור החרדי חצתה את גבולות הטעם הטוב מזמן. איך הגענו לזה? חלון אוברטון. מה שפעם נתפס כשיח קיצוני עשה דרכו לאט לאט אל המרכז, וכך אנו עדים לתזוזת החלון.
אחרי שנבחרי ציבור כאלה ואחרים הציעו לשים את החרדים על מריצות ולזרוק אותם למזבלה, אחרי שמתייחסים לחרדים במליאת הכנסת כאילו הם בוזזים את הקופה הציבורית, מה אפשר לצפות מאחת, גלית גוטמן, שאומרת בשידור חי שחרדים מוצצים לחילונים את הדם?
כל אמירה קיצונית כזו נגד הציבור החרדי מזיזה עוד קצת את החלון, עד כדי כך שהיום נראה להם לגיטימי לומר מילים אנטישמיות שכאלה ומספיקה התנצלות חלבית בסטורי באינסטגרם של גוטמן, שנעלם אחרי 24 שעות. מה אכפת לה לכתוב "סליחה אם פגעתי במגזר שלם" אחרי בירור במשרדי הערוץ שבו אני מניחה שחשבו בעיקר איך לצאת מהבלגן שנוצר ברשתות החברתיות?
אותו ציבור שדורש שוויון מבוקר עד ערב בין גברים לנשים, בין דתיים לחילונים, בין סטרייטים ללהט"בים, אותו ציבור מהשמאל שמבקש מדינת רווחה, חופש ביטוי, קבלת האחר, הוא אותו ציבור שהקים קול צעקה על חוק הארנונה, חוק אולטרה-סוציאליסטי. זה שלא הסכים לתת שקל לעיריות מפותחות פחות (מכל מיני סיבות), כי מה פתאום שהעירייה העשירה תסייע לעירייה ענייה. לא כל העובדים גרים בעירייה העשירה – אז מה? זה לא מתאים לסיפור. החרדים רוצים לחיות את חייהם על פי אורח חייהם? אז מה. זה לא מתאים לקבלת האחר שלהם. הם מקבלים את האחר רק כשזה נוח ומתאים לאג'נדה.
תנסו להגיד משהו בנושא הילדים והאינדוקטרינציה שהם עוברים בבתי הספר. לא חופש ביטוי ולא נעליים, לא ליברליזם, לא אהבת האדם ולא פלורליזם. אין שם כלום. עגלה ריקה מהיגיון פשוט. לא צריך להיות דתיים כדי להבין שאין אמת בדרך הזו. רק שכל ישר והיגיון פשוט. זה נכון לכל התחומים.
אנחנו חיים את המקום הזה של אנשים שקשה להם לקבל דעה אחרת. קשה להם לשמוע שהם טועים כי הצליחו לשכנע אותם במשך שנים ובאמצעים מאוד מתוחכמים שהם חלק מכפר גלובלי שאין בו ייחודיות לאף אחד – כולנו שווים. ולא זו אף זו, עליהם להימנע ממקומות המייחדים אותם כעם, כקבוצה. בכפר הזה אין לאף אחד יתרון על האחר, האינדיווידואל הוא העיקר בכל גיל, ותחושותיו ורגשותיו הם המדע החדש שעלינו להתאים עצמנו אליו.
הכול סביב האני, האגו. מולקולות חופשיות במרחב ללא שום בסיס או מקור מאחד. בדיוק הפוך מהעולם החרדי, שאומנם איני נמנית עם אנשיו, אך אני יכולה להבין את מהותו רק מהתבוננות בציבור הזה. מעשר, גמ"ח, עמותות חסד, עזרה ליולדת. לתת לאחר, להיות קשוב ולנסות להשפיע לטובה. הקבוצה חשובה לא פחות מהאינדיווידואל – כולנו רקמה אנושית אחת חיה. האם יש קיצוניים בקבוצה הזו? ברור שיש, כמו בכל קבוצה אחרת. אך הרוב חיים בצניעות, בשלווה ובאושר. הקיצוניות החרדית לא השתלטה על השיח כפי שעשתה הקיצוניות החילונית.
כתבתי בעבר שהעניין הוא השיח. ככל שנדבר עם הצד השני נוכל להגיע לעמק השווה. אני משוכנעת בזה משום שאני בטוחה שהמניפולציה שעשו עליהם בעניין הקצנת השיח תתבהר להם ככל שנדבר ונראה להם כמה האג'נדה שלהם מלאה בסתירות פנימיות. מדובר באנשים אינטליגנטים, והם יבינו את הטעות בדרך שלהם כשנדבר אליהם באהבה, בדרך ארץ. זה לא פשוט, משום שרבים מאוד שבויים בקונספציה שקרית ועקומה, אבל בסבלנות ובסובלנות נכריע את הכף. אנחנו עם אחד שיש לו מדינה אחת, ואין לנו ברירה אחרת.
