"גישת סבבי התקיפות המוגבלות של צה"ל חוזרת על עצמה, למרות מצוינות טקטית היא צפויה ומוגבלת ואינה מנסה לשנות את המציאות האסטרטגית", אומר יאיר אנסבכר, מומחה לביטחון ויועץ לגופים במערכת הביטחון שסיים לאחרונה לכתוב ספר על דרך המלחמה הישראלית החדשה. "הספר מתאר את ההתנהלות הביטחונית הישראלית בארבעים השנים האחרונות, מאז מלחמת של"ג, שהייתה המלחמה האחרונה שבמהלכה ישראל ניסתה להשיג שינוי מציאות מהותי באמצעים צבאיים", מסביר אנסבכר. "מאז, למעט מקרה אחד יוצא דופן של חומת מגן, לא רק שלא היה ניסיון כזה אלא צהל גם לא תימרן לעומק שטח האויב".
במהלך המבצע היוצא מן הכלל הזה שאינו מעיד על הכלל לטענת אנסבכר, ראש ממשלת ישראל דאז אריק שרון דחף את הצבא למבצע הזה כנגד המלצת ראשי מערכת הביטחון. "מבצע חומת מגן היה מבצע של תמרון נועז מאוד אל לב הטרור ששכן אז במקומות אורבניים צפופים מאוד, ועד היום אנחנו נהנים מהישגיו. הצלחנו להסיג לאחור באופן משמעותי את רמת הטרור בערי הגדה , ששברה שיאים אז, ועד היום אנחנו שומרים על ההישג הזה באמצעות העובדה שכמעט לילה-לילה כוחות שלנו (מקומץ יחידות מובחרות) נכנסים לכפרים ולערים באיו"ש וממשיכים בפעילות נגד טרור בחיכוך גבוה. פעילות צבאית כזו הייתה פעם נחלתן של יחידות רבות והתנהלה בזירות לחימה אחרות מלבד יו"ש.
"כיום מחוץ לאיו"ש משתמשים כמעט אך ורק בחיל האוויר, בחימוש מונחה מרחוק ובמודיעין ועושים בעיקר מבצעי בוטיק מיוחדים. קל להסתנוור מהישגים מיוחדים ומפעולות כירורגיות מזהירות כאלה כי אנחנו באמת מצוינים בזה, למעשה להישגים של ישראל בתחום הזה אין אח ורע במלחמה בטרור העולמי".
ומה הבעיה?
"הבעיה היא התמונה הגדולה, כתבתי פעם מאמר לbesa שנקרא תרבות המבצעים המיוחדים והנזק שהיא עושה לביטחון הלאומי של ישראל. אנחנו שקועים בעשייה המענינת והיצירתית שנקראת מבצע מיוחד ואז אנחנו לא שמים לב מה קורה בתמונה הגדולה. התמונה הגדולה היא ההתעצמות העצומה שאיראן מובילה כנגדנו כבר יותר משלושים שנה בכל הכוח. עכשיו יצאנו ממערכה. היא היתה מול הגא"פ, זה רק ארגון אחד בעזה שהיא עצמה רק חלק מהאיום הכולל שאנחנו ניצבים מולו ובוחרים רוב הזמן להתעלם ממנו". אנסבכר מזכיר מחקר יוקרתי של שני חוקרים מהאוניברסיטה העברית, עמית שניאק ואסף שפירא, לפיו צה"ל שממשיך לנקוט רטוריקה לוחמנית הולך ונעשה עם השנים יותר ויותר הגנתי. "צה"ל נעשה לחברת שמירה של מדינת ישראל, ורואים את זה גם מבחינת ההשקעות הגדולות – כיפת ברזל, קלע דוד, חומות וביצורים – וגם מבחינת האסטרטגיה".
יאיר אנסבכר: "יש לנו צבא גדול שלא נלחם ולא ראה אויב הרבה מאוד זמן. מערכת הביטחון תטען שתפקידה הוא לא לספק גופות מחבלים וניצחונות אלא ביטחון ושקט. אבל זאת טעות כיוון שלא רק שבשכונה הקשוחה הזאת אתה מקבל שקט וכבוד דווקא כשאתה פועל בכוח, אלא שבינתיים הולך ונבנה ומצטבר משהו בחסות השקט הזה, ואנחנו מתעלמים ממנו"
איך התהליך הזה התרחש בצה"ל?
"רוחות זרות השפיעו על החברה הישראלית וגרמו לה ולקברניטים הפוליטיים והצבאיים שלה לחשוב שהיא פחות מוכנה להקרבה. החידושים וההמצאות הטכנולוגיים עזרו לנו לחשוב ש"הם ילחמו לנו ואנחנו נחריש".
הקברניטים התרגלו לחשוב שהם מצאו פטנט של לחימה מרחוק, ללא אבדות, ללא הקרבה, אבל לצערנו זה לא יכול לעבוד במלחמה בעצימות גבוהה ולא להחזיק לאורך זמן".
אין מבצעים של הקומנדו בעומק השטח?
"אנחנו לא יודעים הכל אבל ממה שאנחנו יודעים הרוב המוחלט של מבצעים חשאים נערכים לצורך מודיעין, לא מבצעים התקפיים אלימים", אנסבכר חוזר ל-1997. "אסון השייטת היה מהמבצעים האחרונים מסוגו. משנות השמונים ועד 1997 השייטת עשתה מאות פשיטות אלימות בלבנון. התוצאה החשובה ביותר של פעילות כזו היא שמחבלים לא ישנו בשקט וחשו נרדפים בכל מקום".
"גם המוסד, שאמור לעסוק באותה פעילות נגד איראן והסגת הנשק הבלתי קונבנציונלי שלה, פועל בצורה מאוד מאוד מדודה וזהירה וזה מוריד את קצב המבצעים האלימים ולא יכול בשום אופן לעצור תוכנית גרעין של מעצמה כמו איראן".
למה זה קורה לדעתך?
"אני חושב שהתרגלנו לאופן מסוים בו אנחנו נלחמים ביטוי אקדמי מקובל הוא : national way of war איך אומה או תרבות נלחמת. ומסיבות שונות זאת דרך המלחמה הישראלית החדשה. השאלה היא האם אנחנו מסוגלים לעשות גם דברים אחרים אם וכאשר נצטרך והאם נזכור איך עושים אותם.
"יש לנו צבא גדול שלא נלחם ולא ראה אויב הרבה מאוד זמן. מערכת הביטחון תטען שתפקידה הוא לא לספק גופות מחבלים וניצחונות אלא ביטחון ושקט. אבל זאת טעות כיוון שלא רק שבשכונה הקשוחה הזאת אתה מקבל שקט וכבוד דווקא כשאתה פועל בכוח, אלא שבינתיים הולך ונבנה ומצטבר משהו בחסות השקט הזה, ואנחנו מתעלמים ממנו. אם יש לקח שהמלחמה האכזרית באוקראינה מלמדת את העולם ומוכרחה ללמד אותנו הוא שלא ספו מן העולם עדיין המלחמות הגדולות. שאיש לא יעשה בשבילנו את העבודה; ושאנחנו צריכים להיות מסוגלים לעשות אותה בעצמנו".
"מכיוון שאני מעוניין להגן על תושבי מדינת ישראל גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך, אני קורא לפרק את הציר הזה לזעזע אותו ולפגוע בו בכל הכוח בכל הזדמנות. למשל כעת הייתי מבקש לנצל את הפגיעה הקשה שפגענו בג'יהאד האסלאמי בעזה ואת הבעיה שיש לג'יהאד ולחמאס בייצור טילים ומנסה למוטט אותם סופית".
מה לדעתך נכון לעשות כעת בעזה?
"ישראל מזהה ציר שיוסי כהן קרא לו 'סהר האש' ואחרים קוראים לו 'הסהר השיעי' – מאיראן דרך עיראק, סוריה, לבנון, עזה ותימן(וזה אפילו לא כולל את איו"ש ואת האיום הפנימי שעלול להשתקף מצד חלק מערביי ישראל הבדלנים) –כמה וכמה חזיתות המכוונות נגדנו וממתינות ליום פקודה כדי לנסות למחוק את ישראל. מכיוון שאני מעוניין להגן על תושבי מדינת ישראל גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך, אני קורא לפרק את הציר הזה לזעזע אותו ולפגוע בו בכל הכוח בכל הזדמנות. למשל כעת הייתי מבקש לנצל את הפגיעה הקשה שפגענו בג'יהאד האסלאמי בעזה ואת הבעיה שיש לג'יהאד ולחמאס בייצור טילים ומנסה למוטט אותם סופית".
יש להם בעיה כזו?
"כן. אני מעריך שאנחנו חוששים מהם הרבה יותר מדי. מאז שומר החומות שבמהלכו נפגעו להם יכולות משמעותיות במיוחד במבצע מכת ברק שנערך נגד המטרו הם במצב של חולשה שעוד לא הצליחו להתאושש ממנה, ולכן הייתי דוחף עוד מנצל הצלחה ומנסה להוציא מהציר את עזה, החוליה החלשה, לכמה שיותר זמן. פשיטה אסטרטגית אמורה לסכל את עיקרי הכוח המטרידים יותר שלהם, ולאפשר להפנות את הכוחות האיכותיים יותר של צהל לזירות אחרות שמעסיקות אותנו יותר. האסטרטגיה שלהם היא לגרום שלא נוכל לרכז כוח במקום אחד".
מה צריך לעשות אחרת?
בניגוד לגישה המערבית הקלאסית הגישה הסינית לאסטרטגיה שואלת מהי האסטרטגיה העיקרית של האויב וכיצד צריך לסכל אותה? לעזתים יש הרבה מאוד לוחמים והרבה מאוד כלי נשק. בעיקר נשק קל לטווחים קצרים. כל זה לא רלוונטי, כי אנחנו לא מתחככים בהם. האסטרטגיה המרכזית שלהם היא טילים ורקטות שבאמצעותם הם מאיימים על כל שטח ישראל, זה חיל האוויר שלהם. בלי זה הם חסרי אונים. אז בזה אני רוצה לפגוע, וגם בפיקוד בכיר ומפקדות שליטה. אם הצבא נכנס בכוח רב וממוקד מטרה, כדי לפגוע ספציפית במטרות הללו או בחלק הארי מהן ויוצא, זה כמו לקחת את המוח ואת הלב של האויב".
ואיזה מחיר נשלם?
"אם נתכנן טוב, לא נשלם הרבה. צריך להגיע ממקום לא צפוי, בזמן לא צפוי ובדרך לא צפויה. אם אתה ממוקד ופועל בכוח על מטרה מוגדרת עד להשגתה, יהיה קשה מאוד עד בלתי אפשרי לעצור אותך".
אנסבכר הוא בוגר נתיב מאיר ו'בני דוד'. אני שואלת אותו על האידאולוגיה של ההתיישבות וארץ ישראל. "בוודאי שהתפיסה הצבאית מושפעת מאוד מתפיסת העולם. זה לא מקרה שהרבה מן הקולות ההתקפיים יותר והנחרצים יותר בצבא הם קולות שבאים מאנשים דתיים. ומבחינה זו אני מאמין שזה משפיע גם על שאלת קידומם: הצבא אוהב להרגיש שליטה על האנשים שלו וקשה לו לבלוע אנשים שהם מאוד התקפיים. אם אדם מאמין שלעם ישראל יש כוחות בלתי רגילים, ושכשאנחנו פועלים נכון ונחרץ ה' איתנו, אם אנחנו יודעים שהעולם מושגח ושלקב"ה יש תוכנית ארוכת טווח לארץ ישראל ולעם ישראל, אז בוודאי ובוודאי שהראייה הצבאית משתנה. בשנים האחרונות ראיתי בעיני מקרים רבים שבהם הקב"ה יצא בצבאותינו , אנחנו עשינו מה שיכולנו וזה לא הספיק ואז ה' הצטרף ו "השלים את העבודה". אבל אין סומכים על הנס ואי אפשר לדלג על שלבים. כיהודים מאמינים אנחנו מצווים לפעול בעולם בכלי המעשה ולא להיות מנותקים מהמציאות". מה דעתך בנוגע לחזרה לגוש קטיף?
"זאת תוכנית ארוכת טווח של הקב"ה, קודם נצטרך לרסק את מוקדי הכוח האסלאמי הקיצוני של ארגוני הטרור ששואפים לחסל את מדינת ישראל וזה גם יתן תקווה לערבים המתונים יותר לרצות שלום אמיתי".
"זה לא מקרה שהרבה מן הקולות ההתקפיים יותר והנחרצים יותר בצבא הם קולות שבאים מאנשים דתיים. ומבחינה זו אני מאמין שזה משפיע גם על שאלת קידומם: הצבא אוהב להרגיש שליטה על האנשים שלו וקשה לו לבלוע אנשים שהם מאוד התקפיים"
לא דרך כוונות
"ארגון טרור זה לא צבא רגיל. כן אני יודע שזה קצת מבלבל כי לארגון טרור יש נשק, מדים, יחידות מפקדים, שירים גרועים, פנסיות תקציביות… ארגון טרור זה דבר רגיש, כלפי חוץ הם אולי בחורים קשוחים אבל בפני מסתתרת נפש של ציפור שכל מה שהיא צריכה זה הכרה וחיבוק". את הטקסט המשעשע הזה אמר העיתונאי עקיבא ביגמן בסרטון שהעלה לאחרונה לרשת ובו קבל על הגישה הישראלית לארגוני הטרור הרצחניים. פנינו אליו כדי לשמוע מה הוא חושב שצריך לשנות בגישה לבעיית עזה.
"צריך להבחין בין היכולות של האויב לבין הכוונות שלו. בעולמות המודיעין מבחינים בין מודיעין על יכולות למודיעין על כוונות האויב", מסביר ביגמן. "בדרך כלל בסבבים בעזה מנסים לפעול על הכוונות של ארגוני הטרור. כלומר, אנחנו יודעים שיש לחמאס טילים ויכולות ושהכוונות שלו הן לפעול נגדנו. אם נראה לו שאנחנו רציניים בהפעלת כל מיני לחצים: נפגיז דיונות, נסגור את רצועת הדיג וכדומה, נגרום לו לא לרצות להפעיל את היכולות שלו".
מה החלופה?
"החלופה היא לפגוע ביכולות ולהבין שאולי לא נגרום לו לשנות את דרכיו או לרצות להפסיק להזיק לנו, אבל אם אנחנו עכשיו בסבב, ננצל את ההזדמנות ונפגע ביכולות שלו כדי שבפעם הבאה יהיו לו פחות יכולות להפעיל נגדנו". ביגמן מודה שעל אף הסרטון העוקצני הוא סבור שהסבב האחרון בעזה פעל על פי ההיגיון שהוא מציע וגרם לפגיעה ביכולות הג'יהאד בסיכולים הממוקדים, "אבל אחרי שסיימו לפגוע במטרות האיכותיות חזרו שוב לאסטרטגיה של פגיעה בכוונות ולניתוח פסיכולוגי מעמיק של הארגון".
מה שאתה מציע יגרום לשינוי עומק?
"כל עוד אין נכונות של הציבור ושל הצבא להיכנס כניסה קרקעית יסודית לרצועת עזה, לא יהיה שינוי דרמטי", הוא אומר. "עם זאת צריך להבין שכניסה קרקעית לא אומרת בהכרח כיבוש הרצועה. אפשר גם להיכנס כניסה מוגבלת לשכונה מסוימת, לנקות אותה ביסודיות ולצאת".
אתה חושב שהחזרת ההתיישבות לעזה היא מהלך נכון?
"זו שאלה מורכבת מאוד, כי קשה להחזיר דברים לאחור". הוא אומר. בנוגע להתיישבות ביגמן סבור שברגע שמסרו את הערים לרשות הפלשתינית נגזר הדין על ההתיישבות: "אי אפשר להחזיק רק את היישובים בלי שליטה אמיתית בשטח.
"במהלך הסבבים מתעסקים בצה"ל בפסיכולוגיה של ארגוני הטרור. רק כשהפסיכולוגיה לא עובדת מורידים בניין כלשהו שהוא מטרה אסטרטגית, ואז פתאום יש הפסקת אש. אם אתם יודעים שפגיעה במגדלים הללו תפגע קשות ביכולות של האויב, למה לא מורידים אותם מלכתחילה? אם כבר יוצאים לסבב, למה לא לעשות מבצע שבו מלכתחילה מורידים את כל המטרות האיכותיות שאנחנו יודעים שיש להם?
"ודאי שצריך להפעיל שיקול דעת מדיני, אבל צריך לפגוע בכמה שיותר יכולות ולא להתעסק כל כך הרבה בכוונות ובמחשבות של האויב, כי על זה קשה לנו מאוד להשפיע, וזה ממילא לא מועיל".
