בן יעקב סבו
ביקורת על הדורות הקודמים
"איך ההיסטוריה תשפוט אותנו?" "כיצד נשחרר את האדם מהדיכוי הנסתר?" "למה הדורות הקודמים השאירו לנו עולם רע כזה?"
אלו חלק מהשאלות שהיינו דנים בהן בפעולות ובשיעורים.
גדלתי בתנועות הנוער הנאו־מרקסיסטיות והפרוגרסיביות ביותר. הרעיונות שעסקנו בהם הם אלו שמבלבלים ומפילים היום כל כך הרבה אנשים ואת כלל התרבות האנושית.
ביקרנו את הדורות הקודמים. שפטנו אותם על שלא הביאו עדיין את העולם לשלמותו – שלמות שנראתה לנו פשוטה וקרובה, ממש מעבר לפינה. התייאשנו מכל פער בין הדמיון שלנו למציאות – וכתגובה לא היינו מוכנים לקבל את המציאות. "לא ייתכן שלעד יהיו בעולם מלחמות. בואו פשוט נפנים שהאויב שלנו אוהב אותנו". זו הייתה הדרישה מעצמנו. מי שהפריע לנו לדמיין עולם ללא אויבים – בכך שסיפר לנו על המציאות – הפך להיות האויב שלנו. ההמנון שלנו היה השיר המפורסם ביותר בעולם בשעתו, "אימג'ין" (דַמְיֵן): "דמיין את כל האנשים חיים בשלום, חולקים את העולם, בלי רעב, בלי קנאה. חיים את הרגע. הו זה קל אם תנסה – פשוט דמיין שאין עולם הבא. שאין לאום. שאין אמונה. שאין יותר בשביל מה להרוג ולהיהרג… הו אני מקווה שתצטרף אלינו".
אבל משהו לא הסתדר לי. הרגשתי שדווקא יש דברים חשובים בחיים, דברים שבשבילם הייתי מוכן למסור את הנפש. להרוג ולהיהרג. אם מישהו היה מאיים על ילדיי למשל, דמו בראשו. לא רציתי להיות מאלו שטוענים שצריך לחיות בעולם ללא זהות וללא מחויבות, ומוכנים דווקא להתנגד באלימות רבה לכל מי שינסה להסביר שבעולם יש משמעות ואחריות, קדושה וטהרה.
מי שהפריע לנו לדמיין עולם ללא אויבים – בכך שסיפר לנו על המציאות – הפך להיות האויב שלנו
תפיסת עולם מעוותת
כאשר הייתי בפרוגרס, פירשתי את מגוון העובדות הסובבות אותי על פי תפיסת עולמי. זה מזכיר לי מחקר מפורסם שבדק ומצא שחיילי צה"ל הם החיילים היחידים בעולם שלא מבצעים מקרי אונס כלפי האויב. מסקנתו החד־משמעית של המחקר הייתה – צה"ל הוא הצבא הגזעני ביותר בעולם. ברור, לא? ואיך תכחיש זאת? זה נשמע מצחיק, אבל המחקר הזה זכה בהוקרה ופרסים של אוניברסיטאות ואיגודים בישראל.
לכן, כדי לתקן את התפיסה הפרוגרסיבית, לא די בהעלאת עובדות ובהצבתן.
עובדות יכולות רק לחזק או להחליש הנחות יסוד קיימות, אך לא לשנות אותן מהשורש. הדבר דומה לניסיון להילחם בטנק בעזרת כדורי רובה, שמסוגלים אולי ליצור סדק בפלדה. אך אם אנו מבינים את הנחות היסוד של מי שמולנו – איך עובד המחשב של הטנק – רק אז אנחנו יכולים להיכנס ישירות פנימה ולפתוח לו את המחשבה. צריך להבין את צורת המחשבה של מי שמולך כדי לתקן את תפיסת המציאות שלו.
אחד המשפטים המוכרים ביותר במניפסט הקומוניסטי הוא "(מהפכנים) אין לכם שום דבר לאבד מלבד כבליכם". המשפט הנ"ל נהיה המנטרה העיקרית של הפרוגרסיביות. כל מה שקיבלנו במורשה בעולם, כל התרבות, המוסר, המסורות, הזהות, האהבה, אפילו הקניינים והקדמה, הכול הם מערכי דיכוי מתוחכמים
תפיסת עולם של 'התקדמות'
הבדל גדול בין תפיסת העולם הפרוגרסיבית לבין תפיסת עולמנו, נעוץ ביחס למרחב הזמן. הפרוגרס, 'התקדמות' בלע"ז, רואה עצמו נשפט על ידי דורות העתיד: "הנכד שלי ישפוט אותי – איפה הייתי כשדיכאו את כל המיעוטים". זו הסיבה שהם תקועים תמיד בהשוואה לשנת תרצ"ג, עליית הנאצים לשלטון, ותמיד צריכים להוכיח לדורות הבאים שהם היו, בהשאלה, 'הגרמני שלא שתק'. (כמו שכבר אפיינה במדויק גלי בת חורין על דפי טור זה).
באמריקה כיום שוברים פסלים ומוחקים ספרים של דמויות מופת מעברם הרחוק. וכל כך למה? כי לאחד, כמו לכל סביבתו, היו עבדים. השני אמר ש"איש הוא איש, ואישה היא אישה". השלישי הוא אדם שחור שאמר שלא צריך להפלות בין שחורים ללבנים (והרי לדידם כיום חייבים 'אפליה מתקנת', ולכן הוא גזען שלא מבין את סבל השחורים) ועוד ועוד… הם שופטים את הדורות הקודמים על פי אמות מידה מומצאות, שהדורות הקודמים לא היו יכולים אפילו להיות מודעים אליהן.
אחד המשפטים המוכרים ביותר במניפסט הקומוניסטי הוא "(מהפכנים) אין לכם שום דבר לאבד מלבד כבליכם". לבד מזאת שהמניפסט, טקסט קצרצר, הרווי שנאה ואלימות, הוא מהמשפיעים ביותר מאז ומעולם, המשפט הנ"ל נהיה המנטרה העיקרית של הפרוגרסיביות. כל מה שקיבלנו במורשה בעולם, כל התרבות, המוסר, המסורות, הזהות, האהבה, אפילו הקניינים והקדמה, הכול הם מערכי דיכוי מתוחכמים. אל תעשה חשבון מה יהיה אחרי המהפכה, כי אין לך שום דבר להפסיד מלבד כבליך. כיום באקדמיות מסוימות באמריקה אתה חייב בשבועת אמונים הכוללת צעקת מאות פעמים משפט זה כדי להראות את נאמנותך. מציע לכם לכתוב בגוגל: 'We have nothing to lose but our chains'., אבל לא לפני השינה.
מנטליות זו של 'שרוף־שבור־כלה' איננה בלעדית לפרופסורים מטורללים מעבר לים. זה הלך החשיבה של רמטכ"לים, רוה"מים, שופטים, ערוצי תקשורת ועוד, ממש פה בארצנו הקטנטונת.
גם אני למדתי בתנועת הנוער לסלוד מהדורות הקודמים ולשנוא אותם. "עולם ישן עדי יסוד נחריבה", הבטחנו בשירה מידבקת במלוא גרוננו, ולא שמנו לב שמזמן אנחנו כבר מחריבים. אכן, ניתוץ הפסלים נותן את אותותיו – נוצרת תחרות סמויה: מי יהיה הכי הכי פרוגרסיבי, הכי 'מתקדם', שאת ה'פסל' והספר שלו שופטי העתיד ישרפו אחרונים. זה סחרור מטורף שעוד ילך ויחמיר.
איננו נשפטים על ידי העתיד, אלא על ידי העבר, והוא מקנה לנו גם אחריות על העתיד. אנחנו לא חיים בחרדה מפני העתיד – אלא באחריות כלפיו
עבריות – לאור העבר
לאט לאט הבנתי שהפרוגרס הזה מוביל לאבדון. שהאמת הפוכה מזה. שֶׁעִבְרִיִּים הננו. אנו יונקים את עומק חיינו מהעבר. שהרי עֵבֶר הנהר, והעָבַר של ההווה, שורש אחד להם. אם נוסיף את נ' הקיצון, זה נהיה 'עבריין', הוא המתבוסס בעבר ללא עתיד. אך אנו – לומדים מהעבר לשם העתיד. איננו נשפטים על ידי העתיד, אלא על ידי העבר, והוא מקנה לנו גם אחריות על העתיד. אנחנו לא חיים בחרדה מפני העתיד – אלא באחריות כלפיו. "עברי אנכי ואת ד' אלקי השמים אני ירא". לעברי יש יראת האחריות.
כשיוסף עומד כמעט לחטוא, הוא רואה את דמות דיוקן אביו. את יראתנו, אהבתנו ותפילתנו אנחנו מכוונים לא־לוהי אבותינו, אברהם יצחק ויעקב. היהודי תמיד חש נאמנות, הכרת הטוב, ענווה ואהבה, כלפי העבר. לא זלזול, לא שיפוטיות.
הפרוגרס בז לעבר, ולכן חרד מהבוז שיחושו כלפיו בעתיד. "ויבז עשו את הבכורה". בוז לקדמון.
הפרוגרס, במלחמתו בעבר, יודע שיש שלושה דברים הקושרים את האדם לעברו, שורשיו וזהותו:
המשפחה,
העם,
מסורת האמונה.
על מוסד המשפחה הוא מעליל ומסביר שמדובר בכלי שנוצר לצורך דיכוי הנשים בידי הגברים.
הלאומיות מוכפשת כהמצאה שנוצרה לצורך דיכוי ההמון בידי המנהיג.
והאמונה – היא כלי לדיכוי המאמינים הבורים בידי הרבנים.
שלוש הנקודות הללו הן שלוש החזיתות המרכזיות לאורך ההיסטוריה במאבקינו מול אויבינו, בהם יוון, הנצרות, המרקסיזם, ועד היום – כשאנו נאבקים מול הפוסט־מודרניזם והפרוגרס.
בניגוד לפרוגרס, הנמצא בתחרות פנימית מי יהיה יותר קיצוני, מופרע, חתרני והרסני – כדי להיות זכאי בעיני הדורות הבאים, עם ישראל לא עסוק במחשבה "מה יאמרו הדורות הבאים". אלא הוא מתאמץ לעשות רצון ד', ששמו מופיע דרך מורשת העבר המפואר שלנו.
הכרת הפרוגרס לעומק
בהלכות ציבור כמו בפסיקת הלכה – אם לא נבין את המציאות, לצד ידיעת ההלכה, לא נוכל לפסוק. אם לא נבין שמה שעומד מולנו הוא חזיר, ונסתנוור מטלפיו הפשוטות אלינו באומרו "טהור אני" – לא נדע לפסוק שהוא טרף. לצערנו, חוסר ההבנה הזה מפיל אותנו פעם אחר פעם בשלל סוגיות: חינוך, משפט, צבא, ממשלה, תרבות, תקשורת ועוד.
זה מה שלמדתי ברבות השנים: כל ערכי הפרוגרס הם רק 'תירוצים בעניבה' כדי לחולל הרס, לפעמים ללא ידיעת האדם נושא הרעיון הרעיל.
לפי הפרוגרס, אין זכות קיום לשום זהות מלבד זו שנוצרת כדי לפרק זהות אמיתית:
להט"ב – לגיטימי רק אם מדובר בפירוק ערכי־תרבותי של המשפחה המסורתית ומושגי אבא ואימא.
שחורים – לגיטימי רק אם זה מאבק נגד לבנים.
אקלים – רק אם המאבק למענו הוא למעשה מאבק נגד הילודה והאנושות.
פמיניזם – רק אם הוא מכוון נגד גברים.
שוויון – רק אם הוא כדי להוריד מתוך קנאה את מושכי הקטר של האנושות.
פלסטיני – רק בשביל לקעקע את מושג הלאומיות הישראלית והקשר לארצה.
רפורמי – רק בניסיון לבלבל את מסורת ישראל.
פלורליזם וסובלנות – רק כדי להשתיק, בכוח כמובן, את מי שלא כזה.
דמוקרטיה – רק כדי להעמיד דיקטטורה פקידותית שתשמור על ה'דמוקרטיה' מפני העם.
אבל כמו הפרוגרס, גם אנחנו יודעים 'לנתץ פסלים'. זה מה שלמדנו מאבינו הראשון. לא לנתץ פסלים של נכסי העבר והזהות שלנו, אלא פסלים של חרדה מעתיד זר ומדומיין. ננתץ את הפסלים הללו, ומתוך כך נצליח בעזרת ה' לבנות את קומת האמונה הבריאה שלנו ושל כל העולם כולו.
