השומר הסתובב סביב המאהל בלילה החשוך וסרק את השטח בעיניו, אור הירח מספק לו הצצה חטופה אל ההרים הריקים מסביב. בשמיים השחורים מאירים הכוכבים הרבים מסביב באור זוהר. לפתע הוא קולט בזווית העין כמה דמויות חשודות בקצה הרכס של ההר מעליו. השומר נדרך ומאיר לעברן בפנס שהוא אוחז בידו. בקול שריקה חדה מפלחות את הדממה כמה יריות, ומייד לאחר מכן הדמויות נמלטות במהירות לעבר הכפר דיר דבואן.
השומר תופס מחסה ומחייג להזעיק כוח צבאי. בו בזמן תושבי המאהל מתעוררים בחדות מהשינה הטרופה ומתחילים לבצע סריקות ביטחוניות באזור. רק לאחר דקות ארוכות מגיע למקום כוח צבאי של כמה חיילים. "אכן, היה ירי", הם קובעים ביובש, "אבל אין לנו אישור להביא את הגשש לחפש את העקבות לכפר." זהו ניסיון הפיגוע השני בתוך שבוע שעושים ערביי דיר דבואן במאחז החדש, גבעת שדה יונתן.
ההורים של עוז יהודה רום, בחור צעיר ונמרץ בן 20 בסך הכול, שמנהל ביד רמה את המאחז החדש, מתגוררים בכלל ביישוב נווה שבדרום. "למדתי בישיבת פרי הארץ", פותח עוז יהודה את השיחה. "בזמן שהייתי בישיבה הייתי מגיע לגבעות כדי לעזור במרעה, בבנייה או בנוכחות ובשמירה. מדי שבוע הייתי נוסע לכמה שעות של עבודה בגאולת ציון או במעוז אסתר.
"התאהבתי בארץ ישראל וראיתי כמה טוב יש בהתיישבות החלוצית בגבעות, וזה ממש היה ממלא אותי גם באופן אישי. בתחילת תקופת הקורונה הישיבה הייתה סגורה, ואז הייתי כמה חודשים רצופים במעוז אסתר. שם פגשתי את אהוביה סנדק וחברים נוספים. היינו חברים טובים עד שהוא נדרס."
לפני כשנתיים וחצי נהרג אהוביה סנדק בתאונת דרכים לאחר שברכב שנסע בו נגחו שוטרי ימ"ר ש"י. מחאות רבות פרצו ברחבי הארץ, ואנשים רבים נחשפו הרבה יותר מבעבר ל'נוער הגבעות' ולפעילות במאחזים למיניהם. מותו הטרגי של אהוביה השפיע עמוקות גם על עוז יהודה חברו, והוא החליט לעזוב את הישיבה ולעבור לגור בגבעה וליישב את הארץ.
בתחילה הוא עלה עם אלישע ירד לרמת מגרון, ובשנתיים האחרונות הם התבססו במקום והתפתחו מאוד. "היינו רק בחורים ומשפחה אחת, משפחת ירד. בלי מים זורמים ובלי חשמל גידלנו עדר אחד של עיזים. היו תקופות שהייתי ממש לבד בגבעה, יוצא למרעה ושומר בלילות, אבל ברוך ה' אחרי שנתיים הגענו למצב שכבר יש ארבע משפחות ועוד אחת בדרך, שני עדרי צאן, אחד של כבשים ואחד של עיזים, חשמל ומים.
"אחרי שהתבססנו החלטנו שאנחנו מתקדמים הלאה עם אחד העדרים להקים נקודה חדשה במרחב". ואכן, ביום שלישי, ו' בניסן, נקודה חדשה הופיעה על המפה: שדה יונתן.
עוז יהודה רום: "התאהבתי בארץ ישראל וראיתי כמה טוב יש בהתיישבות החלוצית בגבעות, וזה ממש היה ממלא אותי גם באופן אישי"
כאן הילכו אבותינו
העלייה לנקודת התיישבות חדשה אינה מתרחשת ביום אחד. חודש שלם התארגן גרעין הבחורים לקראת העלייה לשטח. זה מתחיל בהערכות לוגיסטיות ובאיסוף ובקנייה של ציוד שישמש אותם בשהות בשטח: שמיכות, מזרנים, כלי מטבח, ג'ריקנים למים ועוד. נוסף על כך יש צורך בציוד בנייה מגוון, כלי עבודה, יריעה גדולה להקמת האוהל לבחורים, גדרות ובזנטים לבנייה של הדיר לכבשים ועוד.
בה בעת החלו הבחורים להגביר את נוכחותם בשטח הגבעה ולערוך סיורים להכרת השטח. מקום הגבעה נבחר בשל חשיבותו האסטרטגית הגדולה: זהו קטע שיש בו ניסיונות רבים של השתלטות ערבית. הכפרים דיר דבואן ומוכמוס מנסים ליצור רצף טריטוריאלי שיחבר בין הכפרים וימנע רצף יהודי באזור. שדה יונתן מוקם בדיוק בנקודה הזאת.
אם תהיה שם נוכחות יהודית, ייווצר רצף מכוכב יעקב עד למעלה מכמש ולנווה ארז. אם נוותר על השטח, יתחברו הכפרים מוכמוס ודיר דבואן וייצרו רצף בין רמאללה לבקעת הירדן. השם שנבחר לגבעה, שדה יונתן, נקרא על שם שני מנהיגי ישראל ששלטו באזור: יהונתן בן שאול, שניצח בקרב המפורסם נגד פלשתים בנחל מכמש הסמוך, ויונתן החשמונאי, שמלך על ישראל שמונה עשרה שנה אחרי נפילת אחיו יהודה המכבי, ועיר הבירה שלו הייתה מכמש.
"ברגע שהיו ברמת מגרון מספיק חבר'ה והגרעין של הבחורים התגבש, עלינו לנקודה", מספר עוז יהודה. "בנינו אוהל קטן ודיר לכבשים, ובתוך כמה שעות כבר היינו עובדה בשטח. היה מוזר פתאום לחזור לחיות כמו לפני שנתיים, בלי חשמל ובלי מים זורמים, לסחוב ג'ריקנים בטנדר כל יום ולהטעין את הטלפון מהמטען של הרכב, אבל אנחנו מוכנים לאתגרים.
"נוסף על המרעה עם הכבשים שאנחנו יוצאים אליו בכל בוקר בכל ההרים באזור, יש לנו גם חקלאות פה. לפני כמה חודשים, כשהתחלנו להסתובב בגזרה כאן, חרשנו שדה וזרענו חיטה, ועכשיו צריך לטפל בה ולדאוג לגידולים החקלאיים, ככה שיש לנו כל הזמן עבודה ברוך ה'".
הערבים מהכפרים הסמוכים כמובן לא ראו בעין טובה את ההתיישבות היהודית שחסמה את המשך ההשתלטות שלהם במרחב. "בימים הראשונים הם בעיקר היו שורפים צמיגים ביציאה מהכפר או מסנוורים אותנו בלילה בפנסים, לא משהו חריג במיוחד", אומר עוז יהודה. "לאט לאט הם התחילו להגביר את ההתנכלות לגבעה. לפני שבועיים הם תקפו את אחד החבר'ה שהיה במרעה, ובשבוע שעבר הם גם תקפו אותי. נפצעתי בראש והתפניתי לבית החולים."
מה עושים במצב כזה? איך מתמודדים?
"אנחנו קודם כול מתקשרים לצבא. לצערי הרב לפעמים לוקח לו יותר מדי זמן להגיע. חוץ מזה אנחנו גם מתאמנים בלהגן על עצמנו לבד. קרב מגע ואימוני הגנה עצמית זה משהו שכל רועה צאן לומד לפני שהוא יוצא לשטח. חוץ מזה יש רכזי ביטחון ביישובים בסביבה ותושבים חמושים שמגיעים במקרה הצורך אם יש אירוע חירום."
נוסף על תקיפות מצד תושבי הכפרים, בשבוע שעבר גם פינו את הגבעה החדשה פעמים מספר. בבוקר יום חמישי הגיעו קציני המנהל האזרחי מלווים בשוטרי מג"ב והחרימו את כל הציוד בגבעה, את האוהל ואת הדיר של הכבשים, וגם ציוד אישי של הבחורים בשטח, תפילין ובגדים. בשעות הצהריים של יום חמישי, בזמן שבשדה יונתן מלקקים את הפצעים, חזרו שוב כוחות ההרס והחרימו את הטנדר שמשמש את תושבי הגבעה להובלת מים ותערובת לצאן.
אם תהיה שם נוכחות יהודית, ייווצר רצף מכוכב יעקב עד למעלה מכמש ולנווה ארז. אם נוותר על השטח, יתחברו הכפרים מוכמוס ודיר דבואן וייצרו רצף בין רמאללה לבקעת הירדן
חרב הפינויים עדיין מונפת
כמו שהתברר לכולנו בחודשים האחרונים מאז הוקמה הממשלה, גם בממשלת הימין "מלא מלא" יש גורמים בעלי אג'נדות שמאליות, כגון שר הביטחון יואב גלנט. מנגד, חברת הכנסת לימור סון הר-מלך הגיעה לביקור חיזוק בשדה יונתן בתחילת השבוע ואמרה: "הגעתי לחזק את רועי הצאן החלוצים שהותקפו קשות בידי פורעים ערבים מהכפר דיר דבוואן. מלבד ההתקפות הערביות נפתח כנגד הגבעה מסע התנכלות מצד מערכת הביטחון, שכלל שורת פינויים ומעצרים בסוף השבוע האחרון. לא ייתכן שתחת ממשלת הימין שבה אנו מכהנים תתנכל מערכת הביטחון ליהודים חלוצים ששומרים יומיום בגופם על אדמות המולדת. אנו לא ניתן בשום פנים ואופן למדיניות ההרס הזו להימשך, ובכוונתי לפעול מול כל הגורמים כדי לוודא שמראות כאלו יעברו מן העולם".
בשיחה עם עוז יהודה אני לא יכול להסתיר את התפעלותי מהמסירות ומהעקשנות באחיזה בארץ למרות כל הקשיים. אני אומנם פעיל ותיק בגבעות, ואפילו הייתי שותף בעצמי להקמה של כמה וכמה נקודות התיישבות חדשות, ובכל זאת אני נפעם למראה המסירות והפשטות שיש בבני הנוער החלוצים שניצבים בחזית המערכה וגואלים את הארץ בפועל ממש. יהודי שיוצא בבוקר למרעה, שבונה בית חדש או מקים נקודת התיישבות חדשה מרומם את רוחי וממלא אותי בשמחה.
עוז יהודה רום: "גם כשעלינו לרמת מגרון היה קשה בהתחלה, והיו פינויים וקשיים פיזיים. והנה עכשיו כבר יש שם ארבע משפחות, ועוד היד נטויה"
"זה נכון", אומר עוז יהודה כשאני משתף אותו בתחושותיי. "בשביל הרבה אנשים שמסתכלים מהצד זה נשמע אולי רע וקשה, אבל אנחנו לא מתייחסים לזה ככה. גם כשעלינו לרמת מגרון היה קשה בהתחלה, והיו פינויים וקשיים פיזיים. והנה עכשיו כבר יש שם ארבע משפחות, ועוד היד נטויה.
"בכל בוקר כשאני יוצא למרעה כאן בהרים האלה אני חושב על זה שאשכרה על כל מטר של אדמה כאן יש היסטוריה יהודית עתיקה ומופלאה, ואנחנו זכינו לחזור לפה. זה המקום שבו יהונתן ונושא כליו נלחמו לבדם מול מוצב פלשתי ויכלו לו, כאן יונתן החשמונאי אימן את חייליו, על האדמה הזאת התהלכו נביאים.
"לאורך כל הדורות ניסינו לחזור לפה, ובאמת כבר שנים רבות יהודים מיישבים את הארץ. עכשיו ברוך ה' הגיע תורנו, ונרתמנו למשימה. אז למרות שיש מי שנלחמים בנו, אנחנו, זאת אומרת שרשרת הדורות של עם ישראל, כאן בשביל להישאר."
:
