כל הכבוד לצה"ל. כל הכבוד גם לממשלה. מחבלים מחוסלים, לא כל שכן מנהיגי טרור, פירושם לא רק עם ישראל שקט יותר, אלא עולם טהור הרבה יותר. נקווה ונחזק שזה רק יימשך. עם ישראל נותן לכם את כל הגיבוי לכך.
יש בעיה בטיעון הביטחוני. הוא דומה לג'וקר מנצח. מי ששולף אותו חזק יותר מכולם, ומי שמחזיק בו תמיד מחזיק בכיס את הטיעון המנצח שבעולם הביטחון יש הרבה דברים שאחרים אינם יודעים. זה הג'וקר שנשלף בח'אן אל-אחמר ושכנע גם את בג"ץ, זה אותו ג'וקר שנשלף כשמחזירים את חבר הפרלמנט הירדני שהבריח לכאן כמויות נשק פסיכיות ואותו ג'וקר שמחזיר גופות מחבלים.
אנחנו מבינים: הג'וקרים כאן הם הקשרים עם ארצות הברית, הפעילות נגד איראן, הסכמי אברהם, ההסכם עם ירדן, היחסים העדינים עם רוסיה והצורך לבדל בין סעודיה לאיראן. זה ג'וקר אמיתי; רק השבוע קיבלנו טעימה ברורה ממנו. ביבי וגלנט יכלו לתקוף מייד עם תחילת הסבב לפני שבועיים, אבל נשכו שפתיים מול הביקורת ותקפו בזמן הנכון, והתוצאות מדהימות.
התפקיד שלנו הוא בכל זאת לוודא פעם אחר פעם שהג'וקר הזה לא יהפוך חלילה למשתיק קול, כדי שמי שיודע את השיקולים יביא תמיד בחשבון שיקול נוסף: את רצון האזרחים והבוחרים שרוצים שינוי פרדיגמה מול האויב, ביטחון אמת לאורך זמן ובעיקר משילות. משילות אינה רק הגנה. ח'אן אל-אחמר אינו רק שטח בואכה מעלה אדומים. משילות פירושה כבוד, משילות היא גאווה יהודית ישראלית, משילות היא קידוש השם, הפוך מחילול השם, שמתרחש כאשר יהודים חוששים לנוע בביטחון בארצם.
התפקיד שלנו הוא גם להאמין ולהחדיר אמונה באחרים. להאמין שה' מנהל את עם ישראל בניגוד לכללים הרגילים, בדיוק כמו שקרה כאן ממש לפני 56 שנים במלחמה הקצרה ההיא. הציווי שה' ציווה אותנו לרשת את ארץ ישראל עומד לפעמים בניגוד לכל היגיון, אבל זה רצון ה', ואם נרצה באמת לעשות אותו, הדברים עצמם יסתדרו. לפעמים אם נעשה את מה שצריך לעשות ולא רק את מה שאומרים שנכון ורציונלי לעשות, נגלה שההשגחה על העם הזה גם היא לא תמיד לגמרי רציונלית.
אנחנו דורשים משילות, אבל לא רק. אנחנו רוצים ריבונות, רוצים להתיישב בכל ארץ ישראל, לחזור גם לגוש קטיף ולצפון השומרון. אנחנו רוצים שהר הבית לא יהיה משכן לשועלים משחקים בכדורגל אלא בית ה' לנו ולכל העמים. זה לא רציונלי, זה לא ביטחוני, זה לא נראה הגיוני, אבל זה יקרה, וזה תלוי בעיקר בכולנו.
בן-גוריון לא שנא ערבים, ממש ממש לא. כאשר לא התלהב מכיבוש שטחי יהודה ושומרון ומהחזקתם לאחר מלחמת ששת הימים זה לא היה מרצון להשיב את האדמות הכבושות לבעליהן או ממוסריות מזויפת סטייל מפלגת מרצ אלא מסיבה פשוטה מאוד: בן-גוריון רצה רוב יהודי מוצק
אנחנו מחסלים את עצמנו בעצמנו
בן-גוריון היה מודאג. מאוד מודאג. הוא לא חשש מהבריטים או מהאמריקאים שלחצו עליו שלא להכריז על הקמת המדינה. הוא חשש מעט מאוד, בניגוד לעמדות הרציונליים, מפלישת צבאות ערב הצפויה, והיה בטוח בחוסן של בחורינו ובאומץ ליבם לנצח את הפולשים הערבים. אבל הזקן בכל זאת היה מודאג מאוד וחשש מהבאות, כי בשטח החלוקה היו כארבעים אחוז ערבים, וקשה מאוד להקים ככה מדינה יהודית.
זו הסיבה שבן-גוריון היה כל כך אובססיבי בסוגיית העלייה: לחץ ואיים על הבריטים במלחמה רק על סוגיית העלייה, שלח את שליחיו לארגן עלייה יהודית מכל מקום שרק אפשר ומנע בכל מחיר הגבלה של עלייה מארצות המזרח בשנות הצנע. כשלחצו עליו לכבוש עוד שטחים במלחמת השחרור על חשבון מה שכבשו הירדנים, ענה כי לא שטחים חסרים כעת למדינה היהודית אלא יהודים.
כמו כן תמך בן-גוריון בשתיקה או בעידוד בגירוש ערביי מרכז הארץ וחיפה. במהלך השנים סיפר רבין כי ביקר אצלו ערב מבצע לרל"ר, שבו נכבשו רמלה ולוד הערביות. רבין שאל אותו מה לעשות בערבים, ובן-גוריון שתק. עם סיום הפגישה ליווה אותו החוצה, ואז סימן לו ביד בתוספת שתי מילים: "גרש אותם".
בן-גוריון לא שנא ערבים, ממש ממש לא. בן-גוריון גם לא ריחם עליהם או חיבב אותם יותר מדי. כאשר לא התלהב מכיבוש שטחי יהודה ושומרון ומהחזקתם לאחר מלחמת ששת הימים זה לא היה מרצון להשיב את האדמות הכבושות לבעליהן או ממוסריות מזויפת סטייל מפלגת מרצ אלא מסיבה פשוטה מאוד: בן-גוריון רצה רוב יהודי מוצק. בלי רוב יהודי אין מדינה יהודית. וכך לאחר מלחמת העצמאות היו כשמונים אחוזים מתושבי המדינה הצעירה הבני אברהם ויצחק, והיתר בני ישמעאל.
אילו היה חי היום, היה תולש הזקן את שארית שערותיו הלבנות. עם ישראל בעצמו הוא שמוחק את הרוב היהודי יומיום שעה שעה. הנתונים מדברים בעד עצמם, צורחים בעד עצמם, אבל כאילו איש אינו שומע, איש אינו עושה דבר. וזה לא שאין מה לעשות. יש מה לעשות, ואפשר להשיג הסכמות. רק תעשו עם זה משהו!
אנחנו מאמינים שצריך לספח את יהודה ושמרון גם בלי להעניק אזרחות מלאה לערבים החיים שם, והם עצמם ישמחו בזה מאוד. אבל השמאלנים מספרים לנו כל הזמן שהם לא רוצים את יהודה ושומרון, כי אי אפשר להיות שם בלי לספח, אי אפשר לספח בלי לאזרח, ואם נאזרח, אין רוב יהודי. זו טענה חשובה שראויה להישמע, אבל אי אפשר להבין איך באותו מטבע אותם אנשי שמאל נלחמים נגד הוצאת מסתננים, נגד שינוי חוק השבות ובעד הגירה כמעט חופשית של גויים לארץ ולמדינת היהודים.
הרוב היהודי כבר אינו רוב מוחלט. כבר ירדנו משבעים וארבעה אחוזים, והמגמה נמשכת. ברגע אחד כבר יהיה מאוחר מדי. נעבור את המסה הקריטית. כמו בימי מלחמת העצמאות ובן-גוריון, מדינת ישראל לא תוכל להיות יהודית אם יהיו בה ארבעים אחוז גויים. חייבים לעצור את זה עכשיו.
זה לא חשוב ולא דחוף – זה חירום. כל חבר כנסת, כל איש ציבור, כל אדם בעל השפעה שקורא את הדברים, יודע את הנתונים ומושך בכתפיו ואינו עושה מעשה – לוחץ, מדבר, כותב או כל פעולה אחרת בנושא – נושא באחריות למה שיהיה פה בדורות הבאים: למדינה היהודית שכבר לא תהיה יהודית כל כך לילדים ולנכדים שלנו. תתעוררו.
