במסדרונות ערוץ 14 מרוצים לאחרונה, אפילו מרוצים מאוד. המעבר ממעמד של ערוץ נישה שמנסה לפרוץ למיינסטרים הציבורי לססטוס של חלופה ריאלית לערוץ 12, המוביל במדינה, קורם רייטינג וצופים בימים אלו ממש.
אולי זו הדרך שסלל הערוץ לאורך השנים, ואולי זו אווירת הרוויה מהערוצים הקיימים בתוספת סערת הרפורמה המשפטית שדחפה את הצופים להעביר ערוץ בשלט. כך או כך, הנתונים ללא ספק מעידים שאחד הכוכבים שזרחו בשמי הטלוויזיה הישראלית בעת האחרונה הוא ערוץ 14, שהיה עד היום פינת הנחמה של המיואשים מההטיה הפוליטית המבישה והבלתי אפשרית של ערוצי הטלוויזיה הממלכתית והמסחרית בישראל.
למודי אכזבה פנו הצופים המתוסכלים אל ערוץ 14, וזה חיכה לאנשי הימין בזרועות פתוחות וקיבל אותם בהטיה ימנית כדבעי. והכותרות – לא היססו להכתירו במהירות האור. ערוץ 14 נתן פייט למתחריו, ובעיקר למען צופיו סיפק את הסחורה והיה חלופה מתקבלת על הדעת לערוצים האחרים.
"אנחנו בתנופה", מבשר-מודה ינון מגל, מגיש 'הפטריוטים', תוכנית אקטואליה יומית בערוץ. "זה תהליך שנמשך שנים, אבל בחודשים האחרונים יש פריצה מאוד משמחת". הפטריוטים, "חלקת א-לוהים" הקטנה שלו, לדבריו, השתבחה עם השנים: "התמקצענו, השתפרנו, החלפנו אולפנים, שיפרנו את הפאנל, הצוות שעובד התמקצע ואנחנו איתו, והפורמט התחדד".
על פירות ההשקעה שנקטפים בימים אלו הוא מספק הסבר: "אני עושה את אותה עבודה כבר ארבע שנים, ומשתדל לעשות אותה טוב. נראה לי טבעי שאנשים אוהבים את זה, כי אנחנו עושים עבודה טובה".
סנונית ראשונה
אחד האנשים שצייצו ראשונים על השינוי שעובר ערוץ 14 הוא שי מימון, מנכ"ל MBER, חברת סטארט-אפ שפיתחה מערכת מתקדמת וייחודית בעולם למדידת רייטינג וחשיפה לרדיו ולטלוויזיה בשילוב נתוני דיגיטל מהסמארטפונים שלנו לצורך קבלת מדד משוקלל. הטוויטר של מימון שיקף בחודשים האחרונים את השינוי בנתוני הרייטינג של ערוץ 14, והמוצר הטרי שלהם, בן השנתיים, שנמצא בשוק רק כמה חודשים, מעבד את הנתונים מהר יותר מוועדת הרייטינג המסורתית.
בואו נתעכב רגע על הוועדה הישראלית למדרוג (רייטינג בלעז), שנוסדה באמצע שנות התשעים, בעידן השידורים המסחריים, לאחר שמקימיה החליטו שיש ליצור מערכת מדידה אחידה ומקובלת לשיעורי הצפייה בטלוויזיה. מדידה זו משמשת בעיקר לצורך הצגת נתוני הצפייה לבעלי המאה, הלא הם המפרסמים, כדי שידעו כיצד לחלק את העוגה שברשותם ולקבוע איזה ערוץ שווה יותר.
ועדת המדרוג מורכבת כיום מנציגי ערוצים 12 ו-13 בתוספת יועצים סטטיסטיים ומשפטיים, נציגי מפרסמים ועוד. פעם היו חברים בה גם נציגי ערוץ 11, 14 ו-9, עד שערוץ 14 קבל על נתוני סרק שסיפקה הוועדה לרייטינג על צפייה בערוץ בחגים, אף שמיומו הראשון הערוץ אינו משדר בימי שבת ובחג.
ועדת המדרוג משתמשת בשיטת 'פיפל מיטר' ונעזרת במכשיר מדידה הנמצא בבתים ומודד את הדלקת הטלוויזיה בבית. שיטה זו מוגבלת, שכן היא מודדת את הצפייה רק אם לוחצים על השלט המיוחד, ואין יכולת לוודא שהצופה לא הדליק את הטלוויזיה והלך, ויש לה עוד חסרונות. "שיטת פיפל מיטר הייתה נכונה לפני חמישים שנה, כשכולם ישבו בסלון וצפו ביחד", מסביר מימון. "העולם התקדם מאז, ורק השיטה נשארה מאחור, כי רייטינג, מסתבר, זה עניין פוליטי אינטרסנטי שיש לו השלכות כלכליות כבדות משקל. בתקופה שכל אדם הולך והסמארטפון איתו, מדידת רייטינג לפי בתי אב היא כמעט לא רלוונטית".
כלי מדידת הרייטינג של MBER מככב בשוק הרייטינג הישראלי בחודשים האחרונים. השותפים שלהם בארץ הם חברת גאוקרטוגרפיה, גוף המחקר הגדול בישראל האמון בתהליך מדידת הרייטינג על הצד הסטטיסטי-מחקרי כמו בניית הפאנל, "כדי לוודא שהוא מייצג את האוכלוסייה ייצוג מדויק", אומר מימון.
בחודשים האחרונים עקב מימון באדיקות אחר ערוץ 14, שהרייטינג שלו התחיל לעלות ככל הנראה בשל "המענה שהערוץ נתן לצופים, מענה שאין בערוצים אחרים", הוא מסביר. "החידוש הוא שאנחנו עלינו על זה הרבה לפני כן. היו לנו כמה פרסומים שהראו שהרייטינג של ערוץ 14 עלה מאוד. בתוכנית כמו הפטריוטים או שידור הלוויה של בנות משפחת די באמצע היום, רואים שרף הצפייה בערוץ 14 מאוד גבוה. זה נתון שאיש לא היה ער אליו".
מאחר שב-MBER מודדים רייטינג בפאנל גדול יותר, ולא תלויים בוועדה, הם יכלו להצביע על הנתון הזה ולחשוף אותו לציבור הרבה לפני ועדת המדרוג. זאת ועוד, גם את ההפך הם ידעו לומר: נתוני הרייטינג שמדדו בחברה הראו שערוץ 13 "בצד של המפסידים, וגם כאן 11 בירידה", אומר מימון.
פטריות אחר הרייטינג
לדברי מימון, ערוצי הטלוויזיה הוותיקים מתקשים לעכל נתונים כאלה: "לרשת 13 היה קשה לשמוע את זה, כי שינינו להם את התמונה. כחודש לפני שזה התחיל להיות מדובר כבר שמנו להם על השולחן נתונים על מצבם האמיתי".
כדאי רגע לעמוד על ההבדל שבין רייטינג (זמן צפייה בפועל) לחשיפה (זפזפתי והעברתי ערוץ). "כל שאר הערוצים נשארו באותו אזור חשיפה, ובכאן 11 חלק מהחשיפה הוא הרדיו ברשת ב'", מסביר מימון. "ערוץ 14 התחיל בפחות משני מיליון חשיפה, עלה בדצמבר-ינואר, ובחודש האחרון הוא כבר מעל ארבעה מיליון אנשים שנחשפו אליו. כלומר, הרבה יותר קהלים הגיעו לערוץ 14 משהגיעו אליו לפני כן.
"הגם שחשיפה אינה רייטינג, אי אפשר להתעלם ממנה", אומר מימון, המביא בחשבון משתנים כמו שידור המונדיאל, שהעלה את החשיפה לכאן 11 בדצמבר ועוד. "החשיפה השפיעה על הרייטינג", הוא מוסיף, "אבל זו אמת מידה להבין שאם תקרת הזכוכית של ערוץ 14 הייתה שני מיליון ישראלים, היום זה פי שניים, והוא כבר לא רחוק משאר הערוצים בחשיפה החודשית שלו".
שי מימון: "שיטת פיפל מיטר הייתה נכונה לפני חמישים שנה, כשכולם ישבו בסלון וצפו ביחד", מסביר מימון. "העולם התקדם מאז, ורק השיטה נשארה מאחור, כי רייטינג, מסתבר, זה עניין פוליטי אינטרסנטי שיש לו השלכות כלכליות כבדות משקל. בתקופה שכל אדם הולך והסמארטפון איתו, מדידת רייטינג לפי בתי אב היא כמעט לא רלוונטית"
ביום שידעכו הלהבות
הקרב הגדול על הרייטינג מתחולל בשעות הפריים טיים, שבהן משודרות חדשות הערב. "זה יכול להעיד שהצופים מחפשים חלופה", ובשעות אלו, אומר מימון, "ערוץ 14 כבר עוקף את השאר בקלות בתוכניות האלה. זה כבר לא אירוע, הקרב היום הוא בין 14, רשת ו-11, ובעיקר בין רשת ל-14, וזה ממש משתנה ודינמי, אף שקשת שולטת ברייטינג כמעט תמיד. זה מראה שערוץ 14, שעד לפני ארבעה חודשים השתרך מאחור, כבר מתמודד היום על מקום הערוץ השני של מדינת ישראל".
ומה יהיה ביום שאחרי הרפורמה? "אילו הייתי צריך לייעץ למנהלי 14, הייתי שואל מה קורה כשהעסק הזה ייגמר. הרי ישראל לא תהיה שנתיים או שלוש במצב פוליטי סוער של הפגנה בכל יום ומגה אירוע פוליטי כל יום. גם בימי הממשלה הקודמת, כשהיית מצפה שהרבה אנשים יעברו ל-14 כי הם לא מקבלים ביטוי, זה לא קרה כמו עכשיו. לכן כמנהל ערוץ 14 חשוב לבדוק מה קורה הלאה.
"מובן שהייתי נהנה מהמצב כבר עכשיו, אבל שובר את הראש מה אני עושה ביום שבו ידעכו הלהבות ואנשים כבר לא ירצו לראות חדשות, ויחפשו את התוכנית הקלילה, ולערוץ עדיין יש תוכניות בעלות אופי חדשותי. צריך לחשוב על משהו שייתן פייט של תוכן לפנאי ולא חדשות, להכין תוכנית מגירה ליום הרגוע. כי זה שהקהל מחפש את מי שאומר בדיוק את מה שהוא חושב מראה שאנחנו בתקופה מאוד מוקצנת", מצביע מימון על הלכי הרוח הציבוריים.
שי מימון: "לרשת 13 היה קשה לשמוע את זה, כי שינינו להם את התמונה. כחודש לפני שזה התחיל להיות מדובר כבר שמנו להם על השולחן נתונים על מצבם האמיתי"
לערוץ הזה פיללנו?
בדיוק בנקודה זו נוגע מוטי שקלאר, איש תקשורת, לשעבר מנכ"ל רשות השידור, מנכ"ל הרשות השנייה ויו"ר ערוץ 20, שאינו חוסך כמה מילות ביקורת מערוץ 14, שנעשה לטעמו ערוץ פוליטי מדי. "הערוץ הזה היה אמור להיות ערוץ מורשת, ולא ערוץ פוליטי כפי שנעשה. זכותו של הערוץ להיות כפי שהוא ולשדר עמדה חד-צדדית כפי שעושים ערוצים אחרים, אך התקשורת היום כבר לא עושה את תפקידה כמתווכת ולא מראה רבדים נסתרים מן העין שהם המהות של העניין, אלא נתפסת לרובד החיצוני", מספק שקלאר פרספקטיבה עמוקה יותר. "התקשורת היום הפכה למכונת בידור וריגושים שמביאה תמיד את הקיצוניים שנלחמים זה בזה, סגנון של גלדיאטורים 2023, בלי שפיכות דמים פיזית, אבל בהלבנת פנים. בזה לוקה התקשורת, וגם העיתונות צועדת באותו כיוון".
ובכל זאת שקלאר אופטימי, כי הציבור לדבריו הוא שיתווה את הדרך, והתקשורת תיאלץ לצעוד בעקבות רצונותיו: "בעיניי אנחנו נמצאים בעונת מעבר, ובעוד כמה שנים נראה שהתקשורת היא סרח עודף של המציאות. ערוץ 14, במקום להיות ערוץ פוליטי, היה מן הראוי שיהיה ערוץ איכותי ולא יעסוק רק בשלילת האחר. לא סתם הרב קוק אמר שהצדיקים האמיתיים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים אמונה.
שי מימון: "אילו הייתי צריך לייעץ למנהלי 14, הייתי שואל מה קורה כשהעסק הזה ייגמר. הרי ישראל לא תהיה שנתיים או שלוש במצב פוליטי סוער של הפגנה בכל יום ומגה אירוע פוליטי כל יום. גם בימי הממשלה הקודמת, כשהיית מצפה שהרבה אנשים יעברו ל-14 כי הם לא מקבלים ביטוי, זה לא קרה כמו עכשיו. לכן כמנהל ערוץ 14 חשוב לבדוק מה קורה הלאה"
"אנחנו אנשי ערכים, ולכן צריכים לחפש חזון וערכים ולא רק להראות כמה 'הם' לא טובים. כרגע ערוץ 14 רוכב גם על המרכיב הזה, כמו ערוצים אחרים. בטווח הארוך כולם ייפלו, כמו מזון לא בריא, שעם הזמן אנשים מפנים אליו עורף ופונים לאמץ הרגלי אכילה בריאים. כך יהיה גם בתחום הנפש, ואם הטלוויזיה לא תדע לשקף את השינויים, היא תישאר מאחור, כמו הקולה והחטיפים והסוכרים", הוא צופה.
אבל נכון להיום ערוץ 14 מצליח לטפס המעלה הרייטינג: "חלק מהציבור אוהב ריגושים, וערוץ 14 נותן ריגוש וקיצוניות. ברגע שערוצים האחרים הפכו לחד-צדדיים", מסביר שקלאר, "הצופים לא מוצאים את עצמם בערוץ, והאדם מחפש הדהוד לקול שלו. רוב בני האדם מורכבים ורוצים לשמוע את הצד השני, כי גם הוא קיים בהם. כל עוד זה משתקף במסך, אנשים מעדיפים לצפות בערוץ כללי, ולא בערוץ 14, שהוא חד-ערכי, כי זה משעמם ומובן מאליו. ברגע שערוצים אחרים הפכו גם הם לערוץ 14, רק של הצד השני, ואני לא שומע את עצמי בכלל ואין הדהוד כלשהו במכלול, אני אעדיף את ערוץ 14, ולכן הוא זוכה כרגע לעדנה".
על יכולת ההישרדות של ערוץ בפסגת הרייטינג אומר שקלאר: "אדם מתרגל לשומר המסך שלו, ועם הזמן נשאר במקום. הרגל הצפייה יהיה תמיד יתרון על ערוצים אחרים.
"אבל אם ערוץ 14 רוצה שלא להיות תופעה חולפת, הוא אינו יכול להיות חד-ערכי וחייב לשקף מנעד רחב יותר. הוא מתחיל לעשות את זה, ונהיה פחות מתלהם וצעקני. אסור ששום דבר יהיה מובן מאליו בשום צד, גם ביחס לטלוויזיה, שפחות ופחות צופים בה. התפיסה של שחור ולבן היא העבודה הזרה של היום. הרוחניות מטבעה מורכבת. הטלוויזיה תהיה חייבת לשנות את הפרדיגמה הנוכחית, שעוסקת רק בריגוש. זה ישתנה, כי הצפייה בחדשות ובתוכניות אקטואליה כבר במגמת ירידה".
מוטי שקלאר: "אם ערוץ 14 רוצה שלא להיות תופעה חולפת, הוא אינו יכול להיות חד-ערכי וחייב לשקף מנעד רחב יותר. הוא מתחיל לעשות את זה, ונהיה פחות מתלהם וצעקני. אסור ששום דבר יהיה מובן מאליו בשום צד, גם ביחס לטלוויזיה, שפחות ופחות צופים בה. התפיסה של שחור ולבן היא העבודה הזרה של היום. הרוחניות מטבעה מורכבת. הטלוויזיה תהיה חייבת לשנות את הפרדיגמה הנוכחית, שעוסקת רק בריגוש. זה ישתנה, כי הצפייה בחדשות ובתוכניות אקטואליה כבר במגמת ירידה"
להפוך את האקטואליה לפאן
נראה שבערוץ 14 כבר חושבים על היום הבא. אחד הדברים שחידד מגל בתוכניתו עם עורכי התוכנית חגי סימן טוב ואודליה סיטבון הוא להפוך את האקטואליה לכיף. "אנשים מגיעים לטלוויזיה בסוף היום", הוא מסכם. "אומנם הם רואים חדשות, אבל זה לא צריך להיות באווירה כבדה או בהגשה דידקטית, אלא צריך להיות שואו שאנשים נהנים בו מהאווירה, שיש בו הומור וצחוקים שכיף לראות בבית", הוא אומר.
"זו הופעה. אני עולה להופעה בכל ערב. מצד אחד החומרים עשויים להיות קשים ונותנים בראש, ומצד שני חשוב לי לעשות את זה קליל ונחמד, משמח ואינטליגנטי, ולכן הוספנו גם קהל, שמוסיף עניין", אומר מגל, שמאחל לערוץ להכפיל בשנה הבאה את נתוני הרייטינג שלו.