בני הזוג שנסעו בקיץ שעבר עם בנם הקטן בכביש אלון המתפתל בין הרים מרהיבים לא העלו בדעתם איך תתפתח הנסיעה בדרכם לאירוע המשפחתי. הם יצאו מביתם שבגבעת קול דודי, הסמוכה לכוכב השחר, בשעות אחרי הצהריים. אחרי כמה דקות נסיעה טלטל לפתע את רכב המשפחה פיצוץ עז. הזגוגיות רעדו מעוצמת הרעש, ובנס לא נפגעו יושבי הרכב. בנם הקטן שישן במושב האחורי התעורר בבהלה.
את הסיפור הזה שמעתי באוזניי רגעים אחדים אחרי שהתרחש. הנוסעים ברכב היו גיסי וגיסתי, יוסף ואמונה סונז. "כמה מאות מטרים מכוכב השחר ראיתי צמיג בוער בצד הכביש", תיאר באוזני יוסף, נסער מהאירוע. "לא ייחסתי לזה חשיבות רבה; בחודשי הקיץ הערבים מהכפרים ליד תמיד מנסים להצית שרפות. חשבתי שמדובר בעוד ניסיון הצתה. אבל כשהתקרבנו למרחק של כמה מטרים מהצמיג הבוער הוא התפוצץ פתאום בפיצוץ אדיר. אני זוכר את פטריית העשן העצומה שעלתה ממנו. זה היה מבהיל.
"אחרי כמה מאות מטרים, בצומת הבא, עצרתי ליד חיילים שעמדו שם ודיווחתי להם על המטען. למפרע התברר שמדובר במטען הבשלה, צמיג בוער שבתוכו חומרי נפץ שמתפוצץ באקראי על הנוסעים בכביש. הרבש"ץ מצא אחרי כמה ימים חלקי מרגמה מפוזרים ברחבי השטח באזור שבו התפוצץ המטען. הוא שלח לי תמונות, והבנו שיצאנו בנס. אם אחד מהרסיסים האלה היה פוגע ברכב שלנו, אני לא יודע איך זה היה נגמר, חלילה".
בניה: "אחרי ששמענו על שלושה מטעני חבלה בשבוע אחד הבנו שכבר אי אפשר לשבת בבית בשקט. ביום שישי אחד התארגנו, כמה תושבים מהאזור, לתפילת מנחה בכביש הכניסה של אל-מוע'ייר. אחרי התפילה הערבים מהכפר התחילו לזרוק אבנים לעבר המתפללים היהודים, התקרבו אלינו ואיימו עלינו. למרבה התדהמה הסמח"ט של הגזרה, שהיה בסביבה, הורה לחיילים שלא להגיב כלפי הפורעים הערבים. נקודת ההנחה היא כנראה שאנחנו לא צריכים להיות שם, ולכן הם לא מתכוונים להגן עלינו"
ניסיונות רצח
הנס הפרטי של משפחת סונז התרחש לפני כשנה, אבל הוא ממש לא אירוע הטרור היחיד שהתרחש במקטע הדרך הזה של ציר אלון במהלך השנה האחרונה. כביש אלון הוא אחד משני הכבישים המרכזיים במזרח בנימין. את סלילתו לאורך ספר המדבר בואכה בקעת הירדן יזם יגאל ידין, והוא מחבר את יישובי האזור – כוכב השחר, מגדלים ומכמש – לציר 60, יישובי גוש שילה וצומת תפוח.
חלק הכביש שעליו אנחנו מדברים נמצא בין היישוב כוכב השחר לצומת גדעון, שדרכו אפשר להגיע לשילה, לעלי ולכל מרכז בנימין. כמה פיגועים קטלניים התבצעו לפני עשרים שנה בשטח הזה בציר אלון, ובאחד מהם נרצח שולי הר-מלך הי"ד, תושב חומש. בחלק אחר של הכביש נרצח גדעון ליכטרמן, ועל שמו נקרא צומת גדעון.
הכביש, שנוף פסטורלי מתעתע נשקף ממנו, עובר בחלקו המסוכן ביותר בסמוך לכפר אל-מוע'ייר, כפר של כמה אלפי תושבים בסך הכול, שנפח הטרור שיצא ממנו חריג בגודלו אפילו ביחס לכפרים גדולים ממנו פי כמה וכמה. לאורך שנים מחבלי הכפר מיידים על הנוסעים בכביש אבנים ובקבוקי תבערה ומסנוורים את הנהגים בסמני לייזר עוצמתיים כדי לגרום לתאונות קטלניות בכביש, אבל בזמן האחרון האירועים החמורים התעצמו במיוחד.
לאחר הפיצוץ של מטען החבלה לפני כשנה בסמוך לרכבם של בני משפחת סונז המשיכו תושבי הכפר להניח בצד הכביש מטעני הבשלה למיניהם: בלון גז, שאריות של פצצת מרגמה ומטעני צינור. לפני כמה חודשים התפוצץ מטען סמוך לרכבם של בני משפחת קארו. גם במקרה הזה בנס לא היו נפגעים בנפש. מאז התגלו עוד כמה מטענים ומטעני דמה, ובכל אירוע כזה הצבא חוסם את הציר עד להגעתו של חבלן שיפרק את המטען.
לפני שבועיים נשבר השיא המפוקפק, ובשבוע אחד הניחו מחבלי אל-מוע'ייר שלושה מטעני חבלה באותו מקטע של הכביש, בין צומת הפנייה לחוות מלאכי השלום לצומת עין סמיה, מקטע שאורכו ארבעה קילומטרים בלבד. המטענים אינם מכוונים רק כלפי אזרחים אלא גם כלפי החיילים שבגזרה. אחד המטענים אף הונח בתוך עמדה צבאית בצד הכביש שלא הייתה מאוישת באותה העת, ועמדה אחרת הציתו מחבלים לפני כחודשיים.
גם זריקות האבנים מצד ערביי הכפר הלכו והתגברו. "אל-מוע'ייר זה כמו חווארה שלנו", אומרים התושבים בחיוך מריר ומספרים גם על שינוי מדיניות מדאיג ביחסו של צה"ל לביטחון האזור. התושבים, שגם כך היו מתוסכלים מהתגברות הטרור וההפקרות, גילו שמה שנדמה לשיא חדש נשבר אף הוא: תופעות ששויכו עד היום לאזורים כמו שכם וג'נין התעצמו גם בכפר קטן כמו אל-מוע'ייר.
למשל, חוליית ירי מהכפר, המשויכת לגדודי חללי אל-אקצה של פת"ח, החלה לאחרונה לפעול בגזרה ולבצע גם פיגועי ירי. בתוך שבוע בלבד ביצעה החוליה ארבעה פיגועי ירי, שלושה מהם לעבר גבעת גאולת ציון וחוות עמיחי, השוכנים בצידו הצפוני של הכפר, ופיגוע נוסף לעבר רכב צה"לי שאבטח את הציר בסמוך לכפר תורמוסעיא, לכיוון מערב.
לא רק שהחוליה אינה מנסה להסתיר את עצם קיומה ואת ניסיונות החבלה שלה, אלא חברי החוליה או סייענים מהכפר מתעדים את הירי ומתגאים בפיגועים בפרסום ברשתות החברתיות בערבית. מדובר כאמור בכפר קטן, והאכיפה אפשרית בהחלט, אך עד לכתיבת שורות אלו לא נתפסה החוליה, והיא ממשיכה בניסיונות הרצח שלה.
"אחרי ששמענו על שלושה מטעני חבלה בשבוע אחד הבנו שכבר אי אפשר לשבת בבית בשקט", מתאר בניה, אחד מתושבי האזור. "ביום שישי אחד התארגנו, כמה תושבים מהאזור, לתפילת מנחה בכביש הכניסה של אל-מוע'ייר. אחרי התפילה הערבים מהכפר התחילו לזרוק אבנים לעבר המתפללים היהודים, התקרבו אלינו ואיימו עלינו.
"למרבה התדהמה הסמח"ט של הגזרה, שהיה בסביבה, הורה לחיילים שלא להגיב כלפי הפורעים הערבים. נקודת ההנחה היא כנראה שאנחנו לא צריכים להיות שם, ולכן הם לא מתכוונים להגן עלינו. בשלב מסוים אפילו היה ירי חי לעבר המפגינים היהודים מאחד הבתים בפאתי הכפר. זיהינו במפורש מאיפה בא הירי, אך הסמח"ט לא פעל נגד הפורעים בכלל". לבסוף בהוראת הסמח"ט הורחקו המפגינים היהודים בירי של גז מדמיע. כך תיאר בניה בפוסט ששיתף בפייסבוק באותו היום.
יהודה רחמים: "אפילו לפי הסכמי אוסלו הכפר כולו נמצא בשליטה ביטחונית מלאה של צה"ל, אבל ההתנהלות של הערבים והעזות שלהם, אם בייצור מטענים ואם בחוליות שמבצעות פיגועי ירי ואפילו לא מסתירות את מעשיהן, מזכירה את ג'נין ושכם. זהו כפר שקל מאוד לשלוט בו, הוא במרכז בנימין, לא בלב רמאללה או בצפון השומרון, אבל כרגע הוא בדרך להיות אקס-טריטוריה עצמאית"
"לא מוכנים לחכות להלוויות"
למרות התגברות הטרור החליטו בצה"ל בצעד חריג ותמוה ביותר דווקא לצמצם את הכוחות השומרים על הציר. פלוגה שלמה שהוצבה באזור כדי להגביר את ההגנה על ציר אלון הועברה מתפקידה לפני שלושה חודשים, ומשימת האבטחה הוטלה על הפלוגה המרחבית, שעליה לאבטח בשוטף שטח גדול הרבה יותר.
לפיכך החליטו תושבים מיישובי גוש שילה ומכוכב השחר לנקוט יוזמה. "מצער להגיד את זה, אבל צה"ל לא דואג כאן מספיק לביטחון התושבים", אומר יהודה רחמים, תושב כוכב השחר. "הטרור בכפר אל-מוע'ייר התעצם התעצמות מדאיגה ומסוכנת מאוד בתקופה האחרונה, אף שמדובר בכפר קטן שקל לאכיפה ולשליטה. אפילו את הכניסה לכפר מכביש אלון לא חסמו אחרי הפיגועים, אף על פי שמדובר בכביש לא חוקי ובציר הימלטות נוח שמשמש את המחבלים".
רחמים מספר כי כמו במקרים רבים, בעיית הביטחון החמורה מצטרפת לחוסר אכיפה אזרחי. "בתחום הבנייה הלא חוקית אין אכיפה. בכל יום עובדים בהרים שסביב הכפר, בשטח C, כלים כבדים שמכשירים מגרשים ופורצים דרכים. תושבים מדווחים כל הזמן על ההשתלטות הזאת, אבל צה"ל והמנהל האזרחי נמנעים מלאכוף ודוחים את דיווחי התושבים בתירוצים שונים ומשונים.
"אפילו לפי הסכמי אוסלו הכפר כולו נמצא בשליטה ביטחונית מלאה של צה"ל, אבל ההתנהלות של הערבים והעזות שלהם, אם בייצור מטענים ואם בחוליות שמבצעות פיגועי ירי ואפילו לא מסתירות את מעשיהן, מזכירה את ג'נין ושכם. זהו כפר שקל מאוד לשלוט בו, הוא במרכז בנימין, לא בלב רמאללה או בצפון השומרון, אבל כרגע הוא בדרך להיות אקס-טריטוריה עצמאית. בקצב הזה לא ירחק היום, ומערכת הביטחון תאבד את השליטה בכפר, בדומה למה שמתרחש בערים הערביות הגדולות".
בעקבות גל הטרור ורצף הפיגועים החליטו רחמים ותושבים נוספים לאחוז במושכות הביטחון האישי. "בדומה למה שעשו תושבים באזור גב ההר אחרי התעצמות אירועי הטרור בחווארה, החלטנו לפתוח מטה מאבק של תושבים מהיישובים פה בסביבה. המטרה שלנו היא להפעיל לחץ על מערכת הביטחון כדי שיתחילו לפעול בכפר.
"צריך להיכנס לכפר הזה לאסוף את הנשק, חייבת להיות שם אכיפה ברורה על כל בנייה לא חוקית. לא ייתכן שחיילים יפחדו להיכנס למקום שמייצר מטעני חבלה ומוציא פיגועי ירי. אנחנו לא מוכנים לחכות להלוויות. איך קורה שבכביש ראשי במרכז בנימין מתפוצצים מטעני חבלה בלי תגובה ובלי שמישהו מנסה למנוע מהמצב המטורף הזה להימשך? ההרגשה היא לפעמים כאילו אנחנו נוסעים בדרום לבנון ולא בכביש ליד הבית. מבחינתנו המטענים האלה זה קו אדום בוהק. אנחנו לא ניסע כאן כמו ברווזים במטווח".
מטה המאבק החל בפעילות סביב הכפר: כמה פעמים נערכו הפגנות, מחאות ותפילות בכניסה לכפר בדרישה לנקוט יד קשה נגד הטרור. במטה המאבק מתכוונים להמשיך במחאות עד להחזרה מלאה של הביטחון לציר וליישובי האזור. ביום שישי שעבר הטילו התושבים כתר על הכפר וסגרו לכמה שעות את הכניסה והיציאה מהכפר במבצע משולב: תושבים מיישובי גוש שילה חסמו את הכניסה המערבית לכפר, ותושבי כוכב השחר הפגינו בכניסה המזרחית.
אמונה וביטחון
ובנימה אישית, לפני שבוע וחצי חגגנו את יום העצמאות ה-75 למדינת ישראל. כשאני רואה את התושבים האלה אני רואה עצמאות יהודית. יש תושבים שמוכנים להילחם על החיים שלהם אף על פי שזה לא התפקיד שלהם. המציאות לא הגיונית ולא מתקבלת על הדעת, אבל ההתנהגות של היהודים הגיבורים מפיחה בי תקווה.
בערבות הדדית, בדאגה עצמאית לביטחון כלל התושבים ובמאמץ משותף מצליחים אנשים פשוטים להזיז מערכות גדולות ומורכבות ובעיקר אינם מוכנים לוותר על הביטחון הבסיסי שכל יהודי בארץ ישראל ראוי לו. התופעה המבורכת הזאת, שהתחילה ביישובי גב ההר ומתפשטת ביוזמות מקומיות לאזורים אחרים, היא האור בקצה המנהרה.
